האם בעלי הפרעות קשב וריכוז מחלימים מהר יותר מהקורונה?

[ב ן ח ו ר י ן]

בחודשים האחרונים ישנם מחקרים רבים הקשורים לקורונה באספקטים השונים שלה- חברתי, כלכלי, רפואי, אפידמיולוגי וגנטי. מחקר שנראה מעניין, אשר בוצע בישראל מצא שילדים ומבוגרים, הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD), עשויים להחלים מהר יותר מקורונה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

מחקרים קודמים מצאו דווקא שבעלי הפרעות קשב וריכוז, שאינם מטופלים תרופתית, היו בסיכון גבוה להידבק בקורונה בגלל הקושי שלהם להתמודד עם הסגר, ללכת עם מסכה ולשמור על ריחוק חברתי. כמו כן בעלי ADHD מאופיינים בתנועתיות יתר ובנגיעות רבות בפניהם ובגופם. לשם המחקר הנוכחי, אשר פורסם בכתב העת Journal of Attention Disorders, חברו ד"ר יובל ארבל מהאקדמית גליל מערבי, ד"ר חיים פיאלקוף מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ד"ר עמיחי קרנר מהמכללה האקדמית נתניה וד"ר מרים קרנר מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון. הם בדקו את הקשר בין שכיחות מספר האנשים עם הפרעות ADHD בקרב מבוגרים ביחס לאוכלוסייה של 54 איזורים בארצות הברית...לחצו להמשך קריאה

 

[uzi2]

לא ראיתי התייחסות לגיל במחקר, למעט העובדה שנבדקו רק מבוגרים.
מדוע זה חשוב? משום שבעבר היתה הרבה פחות זיהויים של ADHD, ולכן אחוז המאוד מבוגרים בקרב המזוהים כבעלי ADHD נמוך מאחוז המאוד מבוגרים באוכלוסיה. לא ראיתי במחקר הפרדה לקבוצות גיל או שקלול שונה בהתאם.

 

[יוביוב הירוק]

מצטער, אבל זו דוגמא למדע זבל. בפרט לחוסר אבחנה בין סיבה ומסובב.
נמצא קשר סטטיסטי בין שכיחות מאובחני ADHD לבין מהירות החלמה, והמסקנה היא שADHD משפיע על המהירות? איך דווקא זו המסקנה? ועוד כשאין שום ראיה/הסבר מבוסס שתומכים?
אני מציע פרשנות סבירה יותר (לדעתי) - שבמדינות עם אוכלוסיה נאורה ומבוססת יותר, יש יותר מודעות ואבחון של ADHD. ועקב המצב הכלכלי, גם הטיפול הרפואי, וההחלמה מקורונה, יהיו טובים יותר.
או פרשנות אחרת - רוב מאובחני ADHD הם צעירים. וממילא, ההחלמה של צעירים היא מהירה יותר (בלי שום קשר ל-ADHD).
אז להחליט שהסינדרום הוא הוא הגורם? זו פרשנות חסרת יסוד, והפחות סבירה.

 

[uzi2]

מצטער, אבל זו דוגמא למדע זבל. בפרט לחוסר אבחנה בין סיבה ומסובב.

אכן. צריך להיזהר להבדיל בין קורלציה לסיבתיות. זה לא אומר שממצאי המחקר מיותרים, אבל האמירה שלהם שזה מחזק את הטענה של הסיבתיות היא בעיני די חלשה.

מה שכן, הם מזכירים גם את הגן שנפוץ יותר אצל אנשים עם ADHD ושקשור להתמודדות עם מלאריה, ועם העובדה שהכלורוקווין (וגם ההידרוקסי כלורוקווין שהייתי שמח אם היו מתייחסים אליהם לא כאל "בערך אותו הדבר" כמו במאמר הזה) הראה תכונות שמקלות על התמודדות במקרה של מלאריה ומראה גם (מעבר להיותו יונופור שעוזר לאבץ להיות אפקטיבי) יכולות להקלה בהתמודדות נגד נגיף הקורונה הנוכחי.

 

[bralon1]

מצטער, אבל זו דוגמא למדע זבל. בפרט לחוסר אבחנה בין סיבה ומסובב.
נמצא קשר סטטיסטי בין שכיחות מאובחני ADHD לבין מהירות החלמה, והמסקנה היא שADHD משפיע על המהירות? איך דווקא זו המסקנה? ועוד כשאין שום ראיה/הסבר מבוסס שתומכים?
אני מציע פרשנות סבירה יותר (לדעתי) - שבמדינות עם אוכלוסיה נאורה ומבוססת יותר, יש יותר מודעות ואבחון של ADHD. ועקב המצב הכלכלי, גם הטיפול הרפואי, וההחלמה מקורונה, יהיו טובים יותר.
או פרשנות אחרת - רוב מאובחני ADHD הם צעירים. וממילא, ההחלמה של צעירים היא מהירה יותר (בלי שום קשר ל-ADHD).
אז להחליט שהסינדרום הוא הוא הגורם? זו פרשנות חסרת יסוד, והפחות סבירה.

אתה אף פעם לא יכול להוכיח שמשהו הוא ה"סיבה" של משהו אחר אלא רק "קורלציות" "מתאמים".
וזה מה שהחוקרים עושים מחשבים קורלציות.

 

[יוביוב הירוק]

אתה אף פעם לא יכול להוכיח שמשהו הוא ה"סיבה" של משהו אחר אלא רק "קורלציות" "מתאמים".
וזה מה שהחוקרים עושים מחשבים קורלציות.

כלומר, שאם אחבוט באפך באגרוף, אוכל לטעון, שהאף המדמם שלך הוא שגרם לחבטה. ואם נחזור על הניסוי, נקבל מיתאם פנטסטי של 1.
כך שלשיטתך, אין דרך להראות שהאגרוף הוא שגרם לפרצוף המעוך. וכך אתה מבין את השיטה המדעית. דהינו - למדענים אין מושג האם חיידקים גורמים למחלות או להפך. רק "קורלציה".

 

[bralon1]

כלומר, שאם אחבוט באפך באגרוף, אוכל לטעון, שהאף המדמם שלך הוא שגרם לחבטה. ואם נחזור על הניסוי, נקבל מיתאם פנטסטי של 1.
כך שלשיטתך, אין דרך להראות שהאגרוף הוא שגרם לפרצוף המעוך. וכך אתה מבין את השיטה המדעית. דהינו - למדענים אין מושג האם חיידקים גורמים למחלות או להפך. רק "קורלציה".

מה זו "סיבה"?
אתה רואה את הדברים קורים בסמיכות זה לזה אבל אינך יכול להוכיח מעל צל של ספק שאחד גרם לשני.

אני אזכיר לך את בעיית הרגרסיה האינסופית, המדע מאמין שלפני 13.8 מליארד שנה (give or take ) נולד היקום, ממה מה הסיבה לכך שמכלום נוצר משהו?
ונניח שימצאו סיבה למפץ הגדול, גם לו תהיה סיבה אחרת שקדמה לו וכן הלאה.

ברגע החבטה באפך ייתכן שמשהו אחר היה הסיבה לכך שדיממת, כל שאתה יכול להגיד זה שהאף דימם קצת אחרי שנתת אגרוף לעצמך. (אבל כמובן ייתכנו פרמטרים שלא נהירים לחושינו), המדע לא יכול לקחת אותם בחשבון.
כך שכל מה שהוא עושה זה רק "קורלציה".

 

[uzi2]

אתה אף פעם לא יכול להוכיח שמשהו הוא ה"סיבה" של משהו אחר אלא רק "קורלציות" "מתאמים".
וזה מה שהחוקרים עושים מחשבים קורלציות.

בתחומים האלו לא נהוג לדבר על הוכחה, אלא על ראיות תומכות/מחלישות, יותר חזקות/חלשות,
אבל בהחלט ניתן למצוא ראיות חזקות לסיבתיות במחקרים.
דיון בשתי דוגמאות:
נניח שיש מחלה שיש שני פרוטוקולים מתחרים לטיפול בה: פרוטוקול ישן יותר (A) ופרוטוקול חדש יותר (B). נניח (לשם פשטות הדיון) שההבדל הוא רק בחומר ששמים באינפוזיה.
במחקר א' אספו נתונים מבית חולים, וגילו שמתוך 200 חולים שטופלו ב-B החלימו 190. ומתוך 200 חולים שטופלו ב- A , החלימו רק 100. (ונניח שהשאר נפטרו). האם המחקר מצביע על קורלציה? כן. האם אפשר לחשב מקדם קורלציה (לא. כי לא מדובר בגדלים רציפים). בהנחה שזה המידע היחיד שיש
האם זו ראיה שכדאי באותו בית חולים להשתמש בתרופה B? כן. האם ראיה חזקה? לא. זו ראיה די חלשה. ייתכן שבמחלקה שבה יש את החולים הקלים נתנו טיפול לפי פרוטוקול B, ובמחלקה שבה החולים הקשים, טיפלו לפי פרוטוקול B.
אבל נעבור למחקר אחר.
מחקר ב' - בבית חולים כלשהו החליטו לבדוק באיזה פרוטוקול עדיף להם להשתמש. הם הזמינו ממעבדה "מרוחקת" מנות אינפוזיה בחבילות של 5 מנות כל חבילה. כל טיפול כולל 5 מנות עירוי. כמחצית מהחבילות הכילו אינפוזיה עם תרופה B, וכמחצית עם תרופה A. באריזה החיצונית של כל אינפוזיה היה רשום רק מספר סידורי, ומספר מנה (מספר מנה מ- 1 עד 5) מספר סידורי יחיד לכל חבילה בת 5 מנות רשום על כל אחת מהן. במעבדה המרוחקת הגרילו את המספרים הסידוריים באקראי, ורשמו איזה מספר סידורי מכיל מנה A, ואיזה B. בבית החולים נתנו לכל החולים באקראי טיפול שמבחינתם נראה זהה, למעט העובדה שלא ידעו האם הוא קיבל טיפול מסוג A או מסוג B. גם החולה לא יכל לדעת. אחרי סיום המחקר הצליבו את המידע, ובדקו כמה מאלו שקיבלו כל תרופה החלימו וכמה לא החלימו. מצאו שמתוך 5000 חולים שקיבלו A, החלימו 100, ומתוך 5000 חולים שקיבלו B, החלימו 4000.
כאן כיוון שמדובר בחלוקה אקראית ומדגם די גבוה, ההנחה שכל הגורמים למעט סוג הטיפול מתמצעים. לפיכך ניתן לקבוע שמדובר בראיה חזקה לסיבתיות.
אם זה המידע היחיד שיש, אז בהחלט עדיף לבית החולים לתת טיפול B. האם זה אומר ש-B תמיד עדיף? השאלה היא מה יודעים. אם זה כל מה שיודעים, אז כן, אבל לא מן הנמנע שיתגלה בעתיד שעדיף לתת B לכל החולים למעט אלו שיש להם סוג דם O מינוס.
ייתכן שבאזורים אחרים בעולם מאפייני קהילת החולים שונים, והמחקר יהיה פחות רלוונטי.
עדיין. מדובר במחקר שמהווה ראיה חזקה לסיבתיות, וראייה הולכת ונחלשת ככל שמדובר בקבוצה יותר שונה מהקבוצה שעליה המחקר בוצע.