האם בפרק ב אנחנו מוכנים "לסבול" יותר או פחות?

[זהב טה ו ר]

האם בפרק ב אנחנו מוכנים "לסבול" יותר או פחות?

ראשית, המילה "לסבול" כוונתה להתעלם מהתנהגות שלילית או שלא לרוחנו, ולאו דוקא לסבל ממשי...

לי תמיד היה ברור שבפרק ב' אני לא אהיה מוכנה לחיות עם בן-זוג שלא מתייחס אלי כפי שהייתי רוצה. אז, בפרק א', הייתי צעירה וחסרת נסיון, חשבתי ש"דברים יסתדרו", חשבתי ש"ככה זה גברים", ובעיקר פחדתי מאד מהלבד, גם נפשית וגם בפועל - איך אני אסתדר כלכלית וכו'.
היום אני כבר לא פוחדת מהלבד, ואין סיכוי שאהיה בזוגיות עם מישהו שלא עושה לי טוב.

אבל אני קוראת פה על נשים שהן בפרק ב' עם גברים שלא מתייחסים אליהן יפה, אפילו מתעללים בהן נפשית, והן נשארות, אולי מהחשש של לפרק שוב משפחה, מההשפעה על הילדים, מהתגובה של הסביבה, מהחשש של לעבור את הלבד שוב.

האם האפשרות של הלבד או הצורך להתחיל שוב מחדש כ"כ נוראים בעינכן??

 

[לילי301]

אין סבל..

בהחלט יש פשרה ובחירת מלחמות שונה מהמערכת הקודמת.

במערכת הקודמת הייתי לביאה, עמדתי על שלי גם במקומות מיותרים, בסיטואציות מסויימות הרווחתי צדק - אבל נותרתי לבד, הדרך שבה נהגתי אז הייתי עיקשת ובלתי מתפשרת.

היום אני משתדלת לחשוב לפני שמגיבה, וכשמגיבה עושה זאת בדרך שקטה יותר ורגועה, היום אני נלחמת רק במקומות הקדושים לי - ולא כולם כאלה,
למדתי במשך השנים להגדיר טוב יותר את הגבולות שלי ואת הרצונות שלי. היום אני לא אוגרת בבטן וכך גם לא מתפוצצת.

אין ספק שיש דברים שאני מקבלת ומכילה יותר מבעבר אבל בשום אופן לא אקבל פגיעה באמון, פגיעה פיזית או התעללות נפשית - במקרים כאלה לא אלחם, אין טעם, במקרים כאלה אקום ואלך

!!

גם אני קוראת פה על נשים שמעדיפות להישאר במקום שגורם להם נזק רק כדי לא להיות לבד,
לצערי הרבה נשים היוצאות מפרק א' משוועות לזוגיות, לאהבה, וכשזו מגיעה הן חושבות שהיא האחת ואם יוותרו עליה לא תהיה אחרת,
הפחד מהלבד גורם להן להתפשר על נפשן, חייהן וילדיהן..

 

[זהב טה ו ר]

פשרה.... זו המילה המתאימה

בפרק א' התפשרתי המון.
גם על פגיעה באמון.

בפרק ב' לא מתפשרת יותר.
מקסימום על הקוביות בבטן (טוב... גם לי כבר אין...)

 

[לילי301]

עכשיו זוגי יחליט להפסיק חדר כושר בגללך..

 

[צלילי מיתר]

גם כשאני קוראת על פרק ב' שיש בו

התעללות וניצול ופשרות אין סופיות אני לא מבינה את זה.
יש דברים שאני מוכנה להתפשר עליהם כי הם לא רלונטיים היום או חשובים לי היום כפי שהיו כשהייתי בת 23
אבל יש התנהגויות שלא אהיה מוכנה לסבול ולו רגע אחד בחיי , גם אם זה אומר שאהיה בלי בן זוג .
אני לא חושבת שזוגיות צריכה להתקיים בכל מחיר.
אני אעדיף להגיד - זה לא מה שחיפשתי ואני עוזבת מאשר להישאר במקום בו מנצלים אותי ומשפילים אותי ומתעללים בי ולא מכבדים אותי
(ןזה לא רק בזוגיות - גם בעבודה אני לא מוכנה שיתנהגו אלי ככה)

 

[זהב טה ו ר]

השאלה היא מה מוגדר כהתעללות

נראה שהתעללות מוגדרת באופן שונה ע"י כל אחת.

 

[צלילי מיתר]

נכון , מצד שני כולנו

מסכימים שלקלל מישהי או להגיד לה שהיא לא שווה כלום - זו התעללות .אני כבר לא מדברת על אלימות פיזית שברור לכולם שזו התעללות.
וכן - מה שבא לפני השפלה מילולית - כל אחת מגדירה אחרת.

 

[kisslali]

אולי זה קצת קשור לאיך נגמר פרק א'?

אני מאמינה שכשמערכת יחסים מתפרקת האחריות נופלת על שני הצדדים, גם כאן צריך שניים לטנגו. המצב האידאלי הוא שכל אחד יעשה עבודה עצמית, יבין מה החלק שלו, יקח אחריות ויעשה שינויים/תיקונים וכו'. בחלק מהמקרים זה לא קורה ואז יש אנשים שמרגישים ש'זה קרה לכם', לא בטוחה אבל נדמה לי שזה יותר אופייני לנשים (למרות שהסטטיסטיקה אומרת הפוך). נשים כאלה יחזרו למעמד של להשאר בכל מחיר, חוששות יותר מהלבד, פוחדות לחזור על הכשלון הראשון ועוד ועוד.

אני לא פירקתי את פרק א', באופן די אירוני התאלמנתי בשיאו של טיפול זוגי מוצלח מאד... עדיין יכולה להעיד על עצמי שכמו 'זהב טהור' הייתי צעירהוחסרת נסיון, חשבתי שדברים יסתדרו : באמת האמנתי שיום אחד הוא יפסיק להשאיר בגדים בסלון....

שלא כמוך לא ממש פחדתי מהלבד אבל ידעתי בגיל 19, בגיל 33, בגיל 39 שאני בן אדם שיעדיף להיות בזוג + פשרות מאשר לבד בלי פשרות. הדגש אצלי היה על יצירת מסגרת משפחתית לי ולילדים: ניסיתי בלי בן זוג וזה פשוט לא היה 'זה'. בסופו של דבר זה תמיד היה עניין של בחירה מודעת. זה לא אומר שאני לא במו"מ מתמשך לגבי אותן פשרות, זה לא אומר שמה שנראה לי בסדר לפני 10 שנים לא השתנה. הכל מאד דינאמי. ברור שמעולם זה לא כלל התעללות נפשית...

ולגבי השאלה האחרונה: נראה לי שהיום, בפעם הראשונה האפשרות של הלבד הכי פחות מפריעה לי, לדעתי זה עניין של גיל והעובדה שהילדים שלי 'פרחו מהקן' ולא מעיד על מצב הזוגיות.

ללי

 

[זהב טה ו ר]

אכן אצלי המצב הפוך

אחרי הגרושין יצרתי לי ולילדי מסגרת משפחתית שלא היה בה מקום לאדם נוסף, וכך בחרתי לחיות לא מעט שנים.

רק לא מזמן, כשהילדים גדלו ובדרך החוצה, מצאתי את עצמי בפרק ב' שלי.

 

[mother cat]

אני חושבת הרבה על השאלה הזו...

באמת בזמן האחרון אני רואה הרבה הודעות בפורום שאני לא מבינה למה הנשים האלה בוחרות להשאר במצבים האלה. אני שומעת על נשים אנטלגנטיות, רגישות, משקיעות, שסופגות שוב ושוב התנהגויות לא מקובלות, ואכן חלקן ממש התעללות.

הייתי מצפה שבזוגיות פרק ב' נלמד יותר מהטעויות שלנו, ולכן נסכים פחות לספוג דברים לא מקובלים, להיות אומללים, להשאר בכל מחיר.

אני לא בפרק ב' אבל היתה לי מערכת יחסים אחת מאד ארוכה לפני שהכרתי את בעלי - בחור שגרתי אתו מעל שנתיים, ובמשך מעל שנתיים שמעתי "אני אוהב אותך, אבל לא בטוח שמספיק בשביל להתחתן...". כשעזרתי אומץ ופירקתי את החבילה היה ברור לי שיותר לא אסכים להיות אם משהו שלא ב-100% רוצה אותי, ואכן אם בעלי המצב היה אחרת לגמרי (התחתנו 1.3 שנים אחרי ההכרות...). אבל אולי המסקנה פה היא שאפשר ללמוד מנסיון ספציפי יותר בקלות ממה שאפרש ללמוד באופן כללי לא להשאר במקום שלא טוב לנו?

 

[זהב טה ו ר]

הפחד מהלבד

מלגדל ילדים לבד, לקבל החלטות עבורם, לחנך אותם (בעיקר בגיל ההתבגרות)

מלהספיק להביא עוד ילדים לעולם - כמו שאלה שעלתה פה לא מזמן

מהתגובה החברתית, שעדיין לא ממש מקבלת נשים ללא בנזוג - בין אם זה "מה לא בסדר איתה שהיא לא מוצאת בנזוג חדש" ועד "נראה לי שהיא מנסה להתחיל עם בעלי"

מהלבד הכלכלי (כמו ההיא שעברה לגור אצל בנזוגה אחרי 3 חודשי הכרות כי זה היה כדאי כלכלית)

והכי הכי - הדימוי העצמי: "אם אני בזוגיות משמע מישהו רוצה אותי, משמע שאני שווה משהו. אם אני לא בזוגיות משמע אף אחד לא רוצה אותי, כנראה שאני לא שווה כלום".

אלו סיבות מספקות?

 

[mother cat]

יש בזה משהו מאד עצוב - שכל-כך הרבה נשים

מונעות מהפחדים האלה.

אני חושבת שסיכמת פה מאד יפה את הפחדים/מניעים בהם נתקלנו לאחרונה. וזה עצוב.

אני מוקפת נשים חזקות שעשו בחירות לא קלות והתמודדו עם הפחדים האלה. יש לי חברה טובה שבגיל 40 עשתה ילד מתרומת זרע - והיא מתמודדת עם כל הפחדים הללו (ותוסיפי לזה משפחה בחו"ל שלא ממש קיבלה את ההחלטה). גיסתי פירקה את פרק א' שלה למורת רוחם של בעלה לשעבר, משפחתו, וגם של חמי וחמותי - ושלמה עם החלטה. ויש לי עוד עשרות דוגמאות.

אולי אנחנו צריכות לעשות פינת Women's Empowrment בפורום ולעודד נשים לא להכנע לפחדים, להעיז, לעשות - כדי לחיות חיים טובים יותר?

 

[1Shir]

הודעתך השפיעה עליי לטובה

לגבי הדימוי העצמי - מודה שקצת דיבר אליי

וההודעה עזרה לי להבין שזה לא נכון!
הסיבות שאני לא בזוגיות הן בגלל האופי הספציפי שלי, לא כי אני "לא שווה". העניין הוא שהחברה מאוד משדרת לנו שאופי כזה/אי-הימצאות בזוגיות אומרים עלינו משהו לא טוב... לא כדאי להפנים.

 

[רפסודיה]

אני חושבת שהגורמים המכוונים מראש משפיעים

לדעתי אותם הכוחות (או העדרם של כוחות) שמושכים להישאר בקשר פרק ב', ולא לעזוב על אף חוסר שביעות רצון, מראש מביאים להיכנס לקשר ב'.
הבחירה בחיים לבד היא אופציה שקיימת תמיד. כך שמי שהתמריץ העיקרי שלו להיכנס לפרק ב' היה כדי לא להיות לבד ולאו דווקא כי בחר ביתרונות המסוימים של הקשר המסוים (וחי בסדר גם עם הויתורים), הוא לדעתי מועד מראש לכך שלא יקום ויילך גם אם יגלה במהלך הדרך שהוא לא חי טוב בפרק ב' המסוים.

 

[סולמותוחבלים]

התייחסות לכל הכותבות.....

חבל שעד כה רק נשים הגיבו ....
ראשית, להבנתי, הפחד קיים אצל כל בני האדם באשר הם. פשוט, הדרך להפיג אותו שונה אצל אנשים שונים - חלק מטביעים עצמם בפרק ב' לא מוצלח, חלק רצים מבאר לבאר, חלק שוקעים ב"מודעות" אין קץ וכך הלאה ....
שנית, העובדה שכאילו רק נשים מדווחות על הישארות בתוך מערכות אלימות אינה אומרת שכך הם הדברים. יש גם מספיק גברים שלא מפסיקים ולא יוצאים ממערכות שבהן הנשים אלימות עקב פחדים, עקב רצון לשמור ככל האפשר על המסגרת למען הילדים.... לפעמים מתוך חוסר הבנה שאדם אלים לא משתנה (= שאי אפשר באמת להאכיל את המפלצת....). פשוט, גבר שידווח על אלימות אישה .... טוב, גם אתן חיות כאן וברור לכן מה התוצאה תהייה ...
לגופו של עניין, מטריד אותי חלק מהמוטו בתגובות ואני חושש שיש הבדל ב- staet of mind. לטעמי, פרק ב' הוא לא פרק של פשרות או לא, כי זו נקודת מוצא של "טעיתי בפרק א', בוא נראה על מה לא מתפשרים כדי שלא יקרה שוב בפרק ב'". פרק ב' הוא פרק של בניה, מתוך גישה של בניה. כמובן שתהיינה פשרות ואילוצים, אבל זה מתוך ראייה של בניה ולא מתוך ראייה של מניעת שגיאות. פרק א', במיוחד עם בני אדם אלימים, ובמיוחד כאלו שנראו תמימים ואח"כ "התחרפנו" מלמדת שלא תמיד ניתן למנוע ולאפס סיכונים ולכן עדיף לבנות עם עיניים פקוחות (להבדיל מפרק א' שהוא הרבה פעמים אשליה של בניה בתוך עיוורון של הורמונים).

 

[זהב טה ו ר]

תגיד, לא סיכמנו שאני עורכת לך חינם

כל מה שאתה כותב בפורום, כדי שתהיה יותר מובן?

 

[טרופית יפה]

תלוי במרחק

כשרק התגרשתי הייתי מאוד לוחמנית ולא הייתי מוכנה להתפשר כמעט על שום דבר.

עם הזמן והגיל, נהייתי יותר רכה והגדרתי לעצמי מה נחשב מהותי במערכת היחסים ומה לא.

לסיכום, אני חושבת שבפרק ב' אני יותר מוכנה לפשרות, אני יודעת לנהל מערכת יחסים בצורה יותר בריאה. כלומר, שאם משהו מפריע לי אני אנהל על כך שיחה עם בן זוגי ולא אגיע למצב של עימות שכל אחד מתבצר בעמדותיו.