האם דיברו עם ילדיכם על אסון המעבורת

[iditbs]

האם דיברו עם ילדיכם על אסון המעבורת

בביה"ס? כיצד התמודדתם עם זה בבית? כמו כולם היינו מרותקים לטלויזיה רוב סופה"ש וביתנו הגדולה (כיתה ב') ראתה אותנו המומים וכואבים. היא שאלה שאלות והתעניינה ואפילו הדליקה בעצמה את הטלויזיה על CNN אבל מאוד הופתעתי שביום שני בביה"ס היא אמרה שלא דיברו על כך בכלל. לא ציפיתי שידברו על המוות, השכול ויעציבו את הילדים אבל שכן ידברו על האנשים המדהימים האלה, על המקצוע, התרומה למדע, לאנושות וכו' ובמיוחד שזה אסון אמריקני! אנחנו שוחחנו על כל אלה בבית אבל נראה לי חשוב ששיחות כאלה יקרו גם עם "קבוצת השווים" בביה"ס. בסוף היא לקחה לביה"ס ביום שלישי ציור שהיא ציירה והראתה למורה והיא (המורה) ביקשה ממנה לספר לכיתה על הציור וכך התפתחה איזושהי שיחה. אשמח לשמוע מה דעתכם על כך.

 

[סנדייז]

אצלנו הבן עמר לקח את זה מאוד קשה..

עמר מתעניין מאוד בנושא חלל. ומזה כמה חודשים הוא עקב אחרי אילן רמון וציפה לטיסה שלו לחלל. עמר צפה יחד איתנו ב CNN וראה איך החללית מתפוצצת.לפני שאמרנו בקול רם מה קורה הוא אמר החללית מתפוצצת.וראיתי את השוק על פניו. דברנו על הנושא. השאלה שאני תמיד מתלבטת איתה אחרי פיגוע או אסון עד כמה כדאי וצריך לשתף ילדים שלנו בכך. אשמח לשמוע דעות בעיניין. לעמר היה חשוב לספר בכתה על אילן רמון והאסון. הילדים שאלו שאלות והוא ענה להם. דרורה מספרד

 

[מבט מהצד]

אצל הילדות שלי לא רק דברו,

אלא עשו בבוקר טקס לזכר האסטרונאוטים, וגם הניפו, זה ליד זה, את דגל ארה"ב ודגל ישראל (למרבה גאוותי, אחת הבנות שלי היתה זו שזכתה בכבוד להניף את הדגל לראש התורן ולהורידו לחצי התורן). הם גם שרו את ההמנון האמריקאי, ומיד אחריו את זה הישראלי (רק שתבינו: כ-40% מתלמידי בית הספר הם ישראלים). מאוחר יותר, בתוך הכתות, הם שוחחו על הנושא במשך כשעה. למען האמת, הקדישו לכך הרבה יותר זמן ממה שהקדישו לאסון התאומים.

 

[יוסטון TX]

יפה מאד שנתנו כבוד לניספים.

הטקס חשוב, וחשוב גם לדבר על האסון. ביזה בי"ס מדובר?

 

[מבט מהצד]

מדובר בבית ספר שאת מכירה מקרוב ../images/Emo8.gif

מדובר בבית הספר שבו למדו הבנות שלך לפני שעברתם ליוסטון.

 

[יוסטון TX]

כל הכבוד על היזמה!

מי המורה שלהן? חשבתי שעברתן לביה"ס שקרוב לבית... עדיין מקימים את טקסי הדגל בימי שני בבוקר? כאן אין טקסים, אין עצב... כאילו לא קרה כלום. מה שלום MRS MCCARTHY? שמעתי שהיא שברה רגל. מסרי לה ד"ש חמה ממני.

 

[מבט מהצד]

את המורה שלהן לא הכרת

היא חדשה בבית הספר (Mrs. Summers יצאה לפנסיה), אבל לא פחות מקסימה מ-Ms. McCarthy (שאגב, הצליחה לשבור את שתי רגליה בו זמנית, ולפיכך נעזרה תקופת מה בכסא גלגלים, אבל עכשיו היא בסדר גמור). והילדות שלי עדיין באותו בית ספר מתוך בחירה שלנו. הן התחילו את השנה עדיין ב-ELD, ולא רצינו באמצע השנה להעביר אותן בית ספר.

 

[אל סלבדור]

אצלנו-לא הוזכר דבר

ילדי לומדים, בבית ספר בינלאומי שמורכב חציו ממקומיים והשאר ממדינות העולם דווקא הכנתי אותם לכך שאולי יישאלו אותם כי הם ישראלים, אך , כלום ! אבל אני לומדת בקורס לספרדית באונירסיטה והמורה המקומי היה מאוד בקיא בחדשות ובכלל במה שקורה בעולם. שאר התלמידים אסייתים ברובם, לא ידעו על מה אנחנו מדברים. אני רוצה לקוות שזה בגלל קשיי שפה ולא חוסר עניין. אולי אנחנו והאמריקאים בכול זאת לא מענינים את כל העולם....????

 

[יוסטון TX]

אצלנו,בבית הספר, כאילו כלום לא קרה

לא היה שום טקס, לא דיברו על זה. כאילו שום דבר לא קרה. ההתיחסות שלהם ממש הדהימה אותי. הבת שלי, שלומדת בתכה ד' , צריכה במסגרת לימודיה לכתוב סיכום מאמרי עיתונים. כשאילן רמון, ז"ל נשלח לחלל, מצאנו הרבה מאמרים בעיתונות האמריקאית שעסקו באסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל. הילדה התרגשה מאד, ועשתה עבודה מאד יפה עליו. (זו היתה הפעם הראשונה שהיא נהנית לעשות את העבודה הזו...) כיו שאנחנו באזור יוסטון, קיבלנו הזמנה מהקונסוליה לבוא לקבל את פניו בטקס קבלת פנים שאמור היה להתקיים ביום ראשון, יום לאחר הנחיתה המתוכננת. הילדה כל כך התרגשה, וחיכתה הציפיה. ביום שבת בבוקר, קראנו את החדשות הנוראות. מסתבר שבשעה 8 בבוקר נראתה החללית בשמי יוסטון. איש לא שיער שמה שרואים בשמים הוא בעצם התפוצצות החללית. הילדה הוסיפה לעבודה שהכינה דפים נוספים, בהם צרפה את ההזמנה לטקס, תמונות מהתפוצצות החללית, ודברע הספד. אתמול היא הקראיה את הכתבה. ילד הודי וילדה אפריקאית כתבו אף הם על האסון, אבל לא התפתח דיון. המורה לא הגיבה. מאד מוזר בעיני. הייתי מצפה למשהו אחר. אני הראתי לילדה תמונות וביחד קראנו על אילן רמון, על השתתפותו בהפצצת הכור בעירק, השתתפותו במלחמות, בתעשית ה"לביא" וכו... זה חשוב לדבר, במיוחד שמדובר באדם כל כך מיוחד, שהביא הרבה כבוד וגאווה לישראל. חבל שלא היתה התיחסות בבית הספר. נהרגו אנשים מיוחדים ולדעתי חשוב היה לעשות טקס לזכרם.

 

[יורי CA]

גם בבי"ס של הבנות שלי

לא אמרו כלום. בבית הן ראו את הכל בחדשות, אבל לא ממש התרגשו מהעניין. את הגדולה רק עניין לדעת כמה זמן הם ידעו מראש שהם הולכים למות.

 

[אחת שמצאה]

הבנות שלי דווקא די התרגשו מהעניין.

הבת הגדולה הודיעה שתמיד ידעה שכל העסק (להיות אסטרונאוט) מסוכן מאוד. בבית הספר שלהן עמדו אתמול דקה דומיה לזכר האסטרונאוטים. בעקבות זה, היו שיחות (לפחות בחלק מהכיתות). בכיתה של הבת הצעירה שלי שוחחו על הנושא. המורה שאלה מי לא יודע על מה שקרה, והסבירה להם. הם דברו על זה שהיו במעבורת נציגים של שלוש מדינות, ועל זה שעדיין לא יודעים מה הגורם לתאונה (יכול להיות שדיברו על עוד נושאים, כמובן. זה מה שהבת שלי סיפרה עליו).