האם הגיל גורם לכן/ם להיות כבדות?

[פעם שניה ומיוחדת]

האם הגיל גורם לכן/ם להיות כבדות?

הי,

אני בת 38 והבן שלי בן 3.
לעיתים קרובות אני מרגישה כבדות כזו...
אין לי כח להתרוצץ איתו כל היום, להזיע, לחפש אטרקציות וללכת לגינות....

אני תוהה הרבה ביני לביני האם זה "הגיל"/ההורות המאוחרת, או אולי בכלל עניין של אופי?

אשמח לשמוע איך אתם/אתן מרגישים בעניין.

 

[רזאי]

אצלי זה עניין של גיל.

את הגדול ילדתי בגיל 23. אז התרוצצתי בלי בעיות, ועליתי איתו על כל המתקנים בגינת המשחקים.
עם השנים נעשיתי הרבה יותר כבדה, ועם הקטנה שנולדה לי בגיל 39 אין סיכוי שאעשה את כל הדברים האלה.

 

[schlomitsmile]

האם בעבר היית "קלילה ואנרגטית"?

אם את מרגישה כיום כבדות מיוחדת, הייתי מתחילה מבדיקות דם,
תמיד כדאי קודם כל לשלול בעיות בריאותיות.
יתכן גם, שזו הצטלבות של "הגיל והתרגיל",
כלומר שהשילוב של הגיל עם הציפייה
(שלו? שלך מעצמך? של מישהו אחר? מי בעצם מצפה זאת ממך?)
לרוץ ולחפש אטרקציות, יוצר את התחושה הזאת.

מעבר לזה, לעניות דעתי, חשוב לאפשר לילד להוציא אנרגיה וכו'
אבל חשוב לא פחות שהורה וילד יעשו יחד מה שמהנה את שניהם,
שהילד יחווה את ההורה מכייף איתו.
שירגיש שההורה שמח איתו, ולא נגרר בכח
(וילדים הם מאד רגישים, אי-אפשר להעמיד פנים שאני נהנית
כשאני רק מחכה שיגמר).
אז אולי מישהו אחר יכול להתרוצץ איתו
(מישהו מהמשפחה או אפילו נער/ה בתשלום)
ואת תעשי איתו דברים אחרים?

 

[פעם שניה ומיוחדת]

הייתי... אבל טיפלתי רק בעצמי

אני מנסה לפעמים לקחת מהתכונות והיכולות שאפיינו כשהייתי רווקה והוללת ולהשתמש בהן לפעילויות מהנות אותי (לסוע רחוק נגיד ולבלות יום עם חברים בבריכה עושה לי כיף גם היום).
אבל באמת כל החום הזה וההתרוצצות בגינה, לא עושה לי את זה...
אבל אני כן מרגישה שזה הכרחי לשלב כחלק מפעילויות אחהצ שלנו, מדי פעם.
אני משתדלת שזה יהיה עם עוד חברים ואז הם כבר בגיל שמתחילים לרוץ יחד, ואני יכולה לפקח חלק מהזמן מהספסל. זה בהחלט משפר את ההנאה שלי

בכל מקרה, מעודד לשמוע שאני לא ה"כבדה" היחידה

 

[rachelushka]

לכי איתו לבריכה!

גם אני תמיד הרגשתי כמוך (ואני ילדתי את הגדולה בגיל 26...), עד שהתחלתי לעשות איתם דברים שכיפיים לי: ללכת לקניון, לבריכה, לקניות בסופר. הילדים מאוד אוהבים את זה, וגם אני נהנית ולא מרגישה איך הזמן עובר. לגינה הציבורית אני שולחת אותם עם האבא או עם הסבתא.

 

[עינת דולב הדס]

זה מצחיק

וודאי מי שיותר מבוגרת ממני תחשוב שאני מפונקת אבל אני ממש מרגישה את הגיל.
אני מרגישה שהגוף שלי ממש לא מה שהיה פעם. כל הזמן יש עניינים. גב שנתפס, דלקות במפרקים שלא היו לי, ראיה מדרדרת.
אני בן אדם בריא באופן כללי אבל אני מרגישה שהגוף שלי מתעייף.
למשל בכל הריון הרגשתי יותר מותשת מקודמו. למרות שאני מאוד פעילה, בחודש שמיני של ההריון האחרון קיימתי קייטנה וכל יום שטפתי את הבית פעמיים אחרי כל ארוחה ורצתי אחרי הבנות וסחבתי ולקחתי והבאתי והפעלתי והיה לי מרץ אבל לא היה קל דבר שבשנים קודמות פחות הרגשתי.
אחרי ההריון האחרון אמרתי לעצמי שגם אם רציתי עוד ילדים לא נראה לי שהגוף שלי מסוגל לסחוב עוד הריון.

 

[ayely33]

אצלי זה שילוב של גיל+ אופי

אבל בהחלט נהיה יותר קשה עם הזמן

 

[דינהלה1]

כן

בדיוק נקלעתי לשיחה בין כמה אימהות מהגן של הילדים שלי. כולן אימהות לילדים בגילאי 40+. הייתה הסכמה כללית שכבר אין להן את האנרגיות להתחיל להביא ילדים
לעולם. אבל אני חושבת שזה תלוי גם בסטאטוס האישי. מי שמאוד רוצה ילדים או ילד נוסף תמצא כבר את מקורות האנרגיה שלה.

 

[yaelli10]

גיל וגם התרגיל

תראי, לא תמיד יש לי אנרגיות ללכת איתו לגן (הילד השלישי והוא בן שלוש) ואני לא האמא שמלווה אותו למגלשה ואוחזת לו ביד כשהוא מטפס על הסולם. וזה לא בגלל הגיל שלי (קשישא בת 44) אלא בגלל שלא בא לי. לא עשיתי את זה גם עם האחים שלו כשהייתי יותר צעירה.
אני גם מוצאת את עצמי מאוד מחושבת מבחינת זמנים ומבחינת תכנון יומי, לכן זו לא כבדות זה מערך חיים.

 

[חוטהשני]

מאד יכול להיות שזה באמת הגיל... אני יודעת שבעבר - גם כשלא הייתי רזה (גם עכשיו אני ממש לא רזה לצערי

) יכלתי בלי בעיה לעשות עמידת נר וכיוצב'.
עמידת נר היה התרגיל הכי אהוב עלי.

מגיל 36 בערך (לפני כ-10 שנים) כבר לא יכלתי

גם בתקופות היותר רזות שלי....

כשהתפלאתי הבנתי מהמדריכה שזה מאד נורמלי בגילנו, ביחוד עם היסטורית בעיות בגב שיש לי, שפתאום תרגיל כזה כבר פחות אפשרי...

 

[Internet Mom]

אוי חמודה

אני ממש מוסמכת לענות, כי ילדתי גם בגיל 28 וגם בגיל 38. בחווית ההריון היה לי בפירוש קשה יותר עם הגיל. עם הילדים- דווקא נהיה לי הרבה יותר קל רגשית ונפשית, ואני הרבה יותר שקטה ורגועה. רוב החברות שלי הן אמהות שהתחילו ללדת מאוחר וכולן שלוות יחסית לאמהות שהכרתי כשהייתי צעירה יותר.

לגבי הכבדות הגופנית- נראה לי שזה עניין של אופי וכושר. אני הרגשתי כבדה ועייפה עם כולם, וגיל שלוש זה גיל קטלני!
אבל... בתקופה האחרונה אני עושה איתם המון פעילויות שקטות וביתיות.

נכון, הילדים שלי אוהבים לרוץ על מגלשות, ואת זה הם מקבלים במסגרות ועם אנשים נמרצים ממני. אני מאד מאמינה שילדים נהנים כשאת נהנית... ושהפעילויות המוצלחות ביותר מתרחשות כשאת באיזור הנוחות שלך. מה לעשות שאיזור הנוחות שלי לא היה (ולא יהיה אף פעם!) בראש המגלשות.

 

[MAMALY]

זה אופי

שמעיי ממרום כמעט 45 שנים והצעיר שלנו בן שנה ו 8 חודשים האמצעי בן 5 הגדול בן 9
קטנים עדיין
ואני קמה בלילה כבר 10 שנים
נכון אין מרץ כמו בגיל 25 מודה בשביל זה אלוהים המציא את 45 דקות הפסקת צהריים או אחה"צ שאני עושה.
כמעט כל יום
לפעמים אי אפשר לנוח צהריים אז כשאני באה הביתה עם האפרוחים אני נשכבת בסלון לחצי שעה הם מתעסקים בשלהם הקטנצ'יק לידיי עם פזל או מול טלוויזיה חצי שעה ארבעים דקות ואני קמה כמו נמר.

שנית - השעמום - מצטערת משעמם לי בגינה הציבורים עם אמהות שיכולות להיות הבנות שלי (לו הייתי יולדת בגיל 20 נגיד)

אבל מה - הלכתי לגינה ציבורית נוחה יותר גדולה יותר מצאתי חברות חלק צעירות חלק לא וזה היה ממש כייף לשבת איתן לא הייתי לבדי.

שלישית - יש לי תירוץ נפלא להתגלץ ללכת לתערכות הדינוזאורים זה כייף

רביעית - לא חייבם לרוץ אחרי כל אטרקציה - סליחה! ללכת עם הילדים שלי לסופר אצלינו זה כמו ללכת לסופרלנד - לכולם יש תפקידים הם חלק מהעזרה בבית וזה מעין משחק מוטמע בגיל צעיר
הם הולכים איתי גם לבית קפה לסופר, לירקן לשוק - הם מחכים לזה!!!
וסליחה שאני לא רוצה להיות משרתת עד מוות- הם מכניסים למכונת כביסה - כן! גם הקטנטן יכול.
הם תולים כביסה על המתקן במרפסת, הם מכניסים למדיח (הגדולים יותר)
הקטנטן סביבנו כל הזמן
הם יוצאים איתי להליכות - מתים על זה!
בבריכה אני הולכת יחד עם עוד חברות כולנו משגיחות בתורות יש שיטה לשבת במיים עם הילדים כולנו יחד זה כייף

יש המון פעילויות שיכולות לדרוש מעט מאוד מאמץ והרבה הנאה.

וכן אני ב9 וחצי פגר.

גם בבית יש המון פעילויות שלא ידרשו ממך יותר מידי בחום הזה - לצייר, לאפות איתם, הדבקות - לכי לחנויות של ציוד לגנים קני כל מיני הפעלות הם יעשו את זה בכייף אז ילכלכו קצת אבל לך יהיו שעתיים על הספה! או שעתיים לעשות מה שאת רוצה בבית.

בימים שהעייפות הורגת אותי אחרי לילה קשה עם ילד חולה נגיד - אלוהים המציא את החברים - שילכו לחברים קצת.

נראה ליש את מגזימה עם ההתרוצציות תעשי לך גם ימים קלים יותר זה לא קשור לגיל....
ותראי איך הילדים נהנים מארוחת ערב בים שכבר לא ממש חם נורא והם רצים ומתרוצצים על הדשא וירדמו באוטו עד שתבואי הביתה (מודה שהיו פעמים שהם חזרו מהבריכה רדומים וככה הלכו לישון התרחצו בבוקר לא נורא בכלל.

(מהים לא.. כמובן)

אגב ממליצה על חיות בית כמו כלב או חתול ולתת להם תפקידים המצחיק שאצלינוה ם מתחננים לפניי - היום נישאר בבית טוב אמא???? הם אוהבים לרבוץ לשחק משחקי קופסה אני רק השוטר שלא ילכו מכות ולא יתחשמלו...
יש המון די וי די בבית שלנו מקסימיםגם של הפעלות (יוגה הם אוהבים לעשות מול המסך) יש המון דברים והבית מלא גם חברים שלהם גם האמהותש להם במזגן בכייף תתכנני את זה נכון ותפסיקי להתרוצץ גם לאמהות בנות 24 חם בחוץ ואל תהיי לבד.

 

[MAYA280]

זה קורה גם לאמהות בנות שלושים.אל תרגישי רע

עם זה.

 

[פעם שניה ומיוחדת]

תודה לכולן

מעניין לקרוא את התגובות
מעודד לדעת שאני אחת מיני קבוצה של עייפות
וגם קיבלתי רעיונות לפעילויות אחרות שיכולות בהחלט להנות אותי יותר.