בנימה פילוסופית
החוויה הסובייקטיבית, היא הדבר היחיד, שאתה יכול להיות באמת בטוח בקיומו.
אתה לא יכול להוכיח שיש עוד יצורים חווים כמוך, אתה לא יכול להוכיח ברגע נתון שהיית קיים אתמול, ולא נבראת לפני שנייה עם זכרון שקרי, ובעוד שנייה תימחק, או שהזכרון שלך ישתנה מקצה לקצה
המציאות שאני חווה היא הדבר היחיד שבטוח.
אני גם _מאמין_ בעוד שלושה דברים:
א. החוויה שלי היא מיפוי של מציאות משותפת, שלה יש חווים נוספים (למשל בני אדם שמסביבי). גם אם יש שוני באופן הסובייקטיבי של החוויה.
ב. שניתן לסמוך בגבולות מסויימים על הזכרון.
ג. שחוקי הלוגיקה תקפים. לא ניתן להוכיח את חוקי הלוגיקה. אסור להסתמך על נכונות הלוגיקה לצורך הוכחתה.
כול חוקי הפיזיקה, הביולוגיה, הכימיה, הם חוקים שמתארים את המציאות אותה אני חווה.
האם יש מציאות אחרת, נפרדת מהמציאות שאותה אני חווה, ושבה אני "עבד" ליצורי על, ומשמש להם כמקור אנרגיה? (כמו במטריקס). לא הציעו לי לבחור בין כדור בצבע אדום לכדור בצבע כחול. המציאות שאני חווה היא המציאות החווייתית שלי, והמציאות "האובייקטיבית" שבה אני מספק אנרגיה, לא נוגעת לחוויה שלי. אם יש דיל שיתנו לי מציאות חוויתית טובה ובתמורה לכך במציאות נפרדת שאינני חווה, אני עבד שמספק אנרגיה, זה win-win deal מבחינתי.
ברגע שהנחתי את שלושת ההנחות האלו, כבר ניתן להגיד הרבה מאוד, כולל חוקי הפיזיקה, והכימיה, והביולוגיה, ועוד ועוד.
עוד עניין מעניין:
בעוד שמי שמכיר איך המוח עובד, יגיד (ובמידה רבה של צדק) שהחוויה שלנו היא עיבוד של המציאות האובייקטיבית, האמת היא שגם נכון להגיד את ההיפך הגמור: שהחוקים הם הפרשנות של המציאות שאנו חווים, גם אם החוויה כוללת הכרות עם משוואות מתמטיות, ותוצאות של פלטי מחשב ממדידות כאלו ואחרות.