קוסמת עירונית
New member
האם הזדקנתי או התפגרתי?
זקוקה לעצות
לילה מדהים, מרגישה את האביב
שמתקרב בצעדי ענק אלינו
הכי טוב לשמוע (לקרוא) דעות של אנשים זרים,
מאשר שחברות שלי יחפרו לי (הכל סודי אצלי ולא סיפרתי לאיש)
איך זה התחיל?
אני כבר חודש שלם בסוג של דיכאון
ההרגשה שלי שאני פשוט רוצה שיקפיאו אותי לאיזה 20 שנה או יותר,
כך אוכל להימנע מלקבל החלטה.
זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני לא סגורה על עצמי
אני אדם שמאוד דורש מעצמו, תמיד משיגה כל מה שאני רוצה כמו קסם
הבעיה\ההתלבטות היא כזאת:
מה אתם הייתם עושים אם היו מממנים לכם תואר ראשון?
ממש את כולו!!! עם מלגת לימוד מדהימה.
אני התחלתי ללמוד לתואר, שנה א
למדתי מחוץ לבית, במעונות, במקום רחוק מכל האנשים שאני הכרתי,
הרגשתי רע להיות במקום זה
חזרתי לעיר שלי, עם זנב מקופל..
והחלטתי לפרוש.
עדיין אומרים לי שהמלגה תקפה, ואני יכולה ללמוד במקום אחר,
והם (נותני המלגה) מאמינים בי, שאני יכולה לסיים תואר ראשון בהצטיינות.
הבעיה היא, שכרגע אין לי שום מוטיבציה,
אמונה בעצמי,
או חשק לתואר
(החשק כן היה בתחילת לימודי התואר שלי, אך מכיוון שזה היה מחוץ לבית בעיר זרה אחרת, היה לי קשה ללמוד
כי היה לי קשה להתאקלם במקום החדש, כנראה שיש לי קשיי הסתגלות לערים זרות שאין לי בהם קרובי משפחה או חברים)
אני מרגישה שפיספסתי את ההזדמנות שלי, כי אני לא ילדה התמימה ההיא, אחרי הצבא שהייתי
אני כבר יודעת שלא בטוח שמחכה לי עבודה אחרי התואר הזה, אז לבזבז 3 שנים לתואר?
לא יודעת...
מצד אחד אומרים לי שזאת הזדמנות חד פעמית, כי לא כל יום אדם מקבל מימון שלם לתואר ראשון
מצד שני... לא יודעת...
מה אתם הייתם עושים?
מה חושבים?
יש לציין שאף אחד מהחברות שלי לא יודעת שאני רוצה לפרוש-כי אני לא רוצה שישכנעו אותי לשום כיוון.
רוצה לקבל החלטה לבד,
ומעדיפה לכתוב לכם, אנשי הפורום -כאלו שלא מכירים אותי, מאשר להתייעץ איתם.
לילה מדהים, מרגישה את האביב
הכי טוב לשמוע (לקרוא) דעות של אנשים זרים,
מאשר שחברות שלי יחפרו לי (הכל סודי אצלי ולא סיפרתי לאיש)
איך זה התחיל?
אני כבר חודש שלם בסוג של דיכאון
ההרגשה שלי שאני פשוט רוצה שיקפיאו אותי לאיזה 20 שנה או יותר,
כך אוכל להימנע מלקבל החלטה.
זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני לא סגורה על עצמי
אני אדם שמאוד דורש מעצמו, תמיד משיגה כל מה שאני רוצה כמו קסם
הבעיה\ההתלבטות היא כזאת:
מה אתם הייתם עושים אם היו מממנים לכם תואר ראשון?
ממש את כולו!!! עם מלגת לימוד מדהימה.
אני התחלתי ללמוד לתואר, שנה א
למדתי מחוץ לבית, במעונות, במקום רחוק מכל האנשים שאני הכרתי,
הרגשתי רע להיות במקום זה
חזרתי לעיר שלי, עם זנב מקופל..
והחלטתי לפרוש.
עדיין אומרים לי שהמלגה תקפה, ואני יכולה ללמוד במקום אחר,
והם (נותני המלגה) מאמינים בי, שאני יכולה לסיים תואר ראשון בהצטיינות.
הבעיה היא, שכרגע אין לי שום מוטיבציה,
אמונה בעצמי,
או חשק לתואר
(החשק כן היה בתחילת לימודי התואר שלי, אך מכיוון שזה היה מחוץ לבית בעיר זרה אחרת, היה לי קשה ללמוד
כי היה לי קשה להתאקלם במקום החדש, כנראה שיש לי קשיי הסתגלות לערים זרות שאין לי בהם קרובי משפחה או חברים)
אני מרגישה שפיספסתי את ההזדמנות שלי, כי אני לא ילדה התמימה ההיא, אחרי הצבא שהייתי
אני כבר יודעת שלא בטוח שמחכה לי עבודה אחרי התואר הזה, אז לבזבז 3 שנים לתואר?
לא יודעת...
מצד אחד אומרים לי שזאת הזדמנות חד פעמית, כי לא כל יום אדם מקבל מימון שלם לתואר ראשון
מצד שני... לא יודעת...
מה אתם הייתם עושים?
מה חושבים?
יש לציין שאף אחד מהחברות שלי לא יודעת שאני רוצה לפרוש-כי אני לא רוצה שישכנעו אותי לשום כיוון.
רוצה לקבל החלטה לבד,
ומעדיפה לכתוב לכם, אנשי הפורום -כאלו שלא מכירים אותי, מאשר להתייעץ איתם.
