סטילהוק1
Well-known member
האם החיבור בין הווקיזם לאיסלאם הרדיקאלי שווה הנאציזם החדש
ראשית, הקדמה לגבי דת האיסלאם ומהותה והאיסלאם הרדיקלי מטרותיו ושורשיו הברברים הרצחניים
ההיסטוריה של האיסלאמיזם המערבי והתפשטותו
לאיסלאמיזם במערב יש היסטוריה של כמעט 70 שנה, מאז הגיעו לאירופה ולצפון אמריקה החברים הראשונים באחים המוסלמים, או סטודנטים הלומדים תואר שני באוניברסיטאות מערביות או מנהיגים בכירים שנמלטו מרדיפות בארצותיהם. סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. מאז הקימו פעילים הקשורים לענפים שונים של האחים המוסלמים בעולם הערבי ותנועות אחרות מתת היבשת ההודית (Jemaat-e-Islami) וטורקיה (Millî Görüş) המשתייכות למשפחה הרחבה של האסלאם הפוליטי. נוכחות יציבה במערב. תנועות אלה התפתחו מאז אידיאולוגית וארגונית, ולמרות גודלן הקטן יחסית, הן הפכו לכוחות בעלי השפעה בלתי פרופורציונלית בקהילות המוסלמיות ההטרוגניות של המערב.
חלק מההיבטים של נוכחות זו לא השתנו באופן מהותי לאורך זמן. לדוגמה, הפעולות הפנימיות של רשתות איסלאמיסטיות מערביות רבות, כגון תהליך הבחירה המוקפד, הסודיות הפנימית והמבנה ההיררכי, זהות כמעט לאלה של הימים הראשונים, במהותן משכפלות את אלה של מבני האם בחברות בעלות רוב מוסלמי. עם זאת, במהלך השנים, חברים מערביים בתנועה האיסלאמיסטית הגמישה והפרגמטית האופיינית הבינו שיש להתאים כמה היבטים של המטריצה הפוליטית שלהם.
ראשית, הם הבינו שלא ניתן להשיג באופן מציאותי את היעדים שהתנועה שמה לחברות רוב מוסלמיות - איסלמיזציה של החברה כולה והקמת שלטון אסלאמי המבוסס על השריעה במערב, שבו המוסלמים מהווים רק מיעוט קטן. האיסלאמיסטים המערביים המשיכו לראות בהפצת השקפת עולמם הפוליטית-דתית בתוך קהילות מוסלמיות מערביות וההשפעה על מדיניות ודיונים מערביים בנושאים רלוונטיים כשתי מטרות מתאימות יותר.
יתרה מכך, עם הזמן הבינו האיסלאמיסטים המערביים שצריך להתאים לא רק את מטרותיהם אלא גם את הטקטיקות שלהם. חלק מהנרטיבים, המסגרות והשפה המהווים את הרפרטואר המסורתי של האסלאם נותרו ללא מוטציה. זה נכון במיוחד בקרב חברי התנועה המבוגרים והקשורים, וכשהתנועה ביקשה לעסוק בקהל הרחב אך עדיין קטן יחסית של אוהדים שמרניים בקהילות מוסלמיות מערביות. אבל, במקביל, האיסלאמיסטים המערביים שינו באופן מהותי את האופן שבו הם מציגים את עצמם בפני שניים מקהלי הליבה שלהם: קהילות מוסלמיות מערביות (שלרובן יש מעט מאוד ידע או עניין באיסםלמיזם) וממסדים מערביים (שנועדו באופן כללי לכלול שחקנים ממשלתיים, תקשורת וחברה אזרחית).
יצירת משיכה עם שני מחוזות הבחירה הללו הייתה חשובה ביותר לאיסלאמיסטים מערביים מאז שהם הבינו, כבר בתחילת שנות ה 80, שנוכחותם במערב אינה זמנית ושהם יכולים להשתמש בה לא רק כמפלט ממשטרים רודנים במזרח התיכון אלא בכדי להשיג מערך יעדים חדש ורחב להשלטת השריעה במערב. הקהילות המוסלמיות שהוקמו לאחרונה וצומחות במהירות שנתפסו במערב כקהל קליט באופן אידיאלי לתפיסת עולמם הדתי והחברתי פוליטי של האיסלאמיסטים, וכבר אז יוסוף אל-קרדאווי, מנהיגה הרוחני של התנועה האיסלאמיסטית העולמית, אמר ש"חובתה של התנועה האיסלאמיסטית היא לא להשאיר את הגולים המערביים הללו להיסחף במערבולת של המגמה החומרנית השוררת במערב, אלא להשפיע ולשנות אותה מבפנים." באשר להשפעה על הממסדים המערביים, במהלך שלושים השנים האחרונות חיפשו האיסלאמיסטים בעקביות להציג את עצמם כנציגים לגיטימיים של קהילות מוסלמיות מקומיות, בני שיח אמינים ומתונים לממשלות, לתקשורת ולחברה בכלל.
בכדי לנצח את אזורי הבחירה הללו, הבינו עד מהרה האיסלאמיסטים המערביים את הצורך להתאים את המסרים והמסגרות שלהם. תהליך זה של הסתגלות לשפה החל כבר לפני עשרות שנים, אך העמיק והאיץ במהלך 10-15 השנים האחרונות, כאשר דור חדש של פעילים צעירים עלה לקדמת הבמה. בניגוד לדור הראשון של האסלאמיסטים שהגיעו מהמזרח התיכון, הקאדר החדש הזה מותאם יותר לרגישויות תרבותיות מערביות בזכות היותם מערביים מלידה שהתחנכו בעיקר במדעי החברה, מדעי הרוח והתקשורת (בעוד שהרקע החינוכי של רובם פעילים מהדור הראשון שנטו מאוד ללמוד דיסציפלינות כמו הנדסה ורפואה).
רבים מהדור החדש הזה של פעילים איסלאמיסטים שומרים רק על קשרים רשמיים קלושים למבנים איסלאמיסטיים מבוססים. ייתכן שהם גדלו עם השפעות איסלאמיסטיות - במקרים מסוימים פשוטו כמשמעו, כיוון שחלקם הם ילדיהם של חלוצים איסלאמיסטים במערב - כמו היותם פעילים בקבוצות נוער איסלאמיסטיות או מתן הרצאות תכופות במסגדים ובאירועים הקשורים לרשת. אך לעתים קרובות הם יצרו דרכים משלהם להגביר את קולם, מהקמת ארגונים חדשים ונוכחות מקוונת מרובת פלטפורמות. דרגות הקישוריות שלהם עם ארגונים איסלאמיסטיים מסורתיים משתנות אך לעיתים די מוגבלת, לפחות פורמלית.
יתרה מכך, רוב השחקנים האיסלאמיסטים הצעירים הללו ממעטים להשתמש בהתייחסויות איסלאמיסטיות ואם הם עושים זאת, הדבר נוטה להיעשות במונחים מעט מצועפים. במקום זאת, הם מדברים בשפה של אפליה, אנטי גזענות, דיכוי מופנם, אינטרנציונליות ותיאוריה פוסט-קולוניאלית. לכמה מהגורמים שהם מחבקים, כמו איכות הסביבה או הורדת אגרות האוניברסיטאות, אין שום קשר לאיסלאמיזם. ניתן לראות אחרים כחופפים לטרוניות המסורתיות של האיסלאמיזם, אך הם ממוסגרים במונחים פרוגרסיביים אופייניים וללא נימה איסלאמיסטית נראית לעין. לדוגמה, ההיצמדות האחרונה של איסלאמיסטים מערביים לקריאות "דה-קולוניזציה" של תכניות לימודים בבית הספר מתאימה לאופי האנטי-קולוניאלי הטבוע של האידיאולוגיה האיסלאמיסטית, אך מנוסחת במסווה תוך אימוץ הביטוי הנפוץ בחוגים מתקדמים שמשרתים למעשה את האידיאולוגיה שלהם.
גישות אלו אפשרו לדור החדש של האיסלאמיסטים המערביים לחדור למעגלי הפוליטיקה, התקשורת והחברה האזרחית בדרכים שקודמיהם רק יכלו לקוות. על ידי התנערות מטרוריסטים איסלאמיסטיים במידה רבה ואימוץ מסגרות ומטרות פרוגרסיביות, איסלאמיסטים מערביים צעירים כרתו בריתות חזקות בחברת המיינסטרים וזכו לקבלה רחבה בחוגי הממסד המערביים. רבים מהם אף הגיעו אפוא לרוץ כמועמדים במפלגות פוליטיות, לכתוב ולנהל דיונים שהופיעו בתקשורת המיינסטריםת, לכרות בריתות עם מגוון רחב של ארגונים פרוגרסיביים ומובילי דעה ולקבל מענקים גדולים מקרנות מכובדות ומסוכנויות ממשלתיות.
לגופו של עניין, חלפו מזמן הימים שבהם איסלאמיסטים מערביים שרפו ספרים בפומבי, כמו בתקופת פרשת רושדי בשנת 1988. רבים מהאיסלאמיסטים של ימינו משתמשים במסגרות, מחבקים גורמים וכורתים בריתות המבלבלות לא רק צופים ותיקים בתנועה, אלא אף את הדור הראשון של החלוצים. חלקם, במיוחד באירופה, החלו להתייחס למגמה זו כ "ה-Woke האיסלאמיסטי". המונח שנוי במחלוקת וניתן לראות בו מזלזל במקצת, אך הוא הפך נפוץ יחסית הן בקרב צופים והן בקרב ותיקים של הסצנה האיסלאמיסטית במערב, ומתאר באופן הולם מגמה שהתגברה באופן משמעותי במהלך השנים האחרונות.
מאמר זה מבקש לנתח כמה מהדינמיקה המרכזית שמאחורי האסלאמיזם המתעורר במערב, ממקורותיו ועד לביטוייו הרבים. בכדי לעשות זאת זה מאמץ מורכב, שכן המגמה משתנה ממדינה למדינה והיא חדשה יחסית, מה שהופך את ההתפתחויות והשלכותיהן לבלתי ניתנים להערכה באופן מלא, אך המגמה ברורה לגמרי. למרות האתגרים הללו, מטרת המאמר היא לשפוך מעט אור על התופעה המשנה באופן מהותי את פני האיסלאמיזם במערב, ועל כן יש צורך שיבינו אותה אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות כאחד.
ראו המשך...
ראשית, הקדמה לגבי דת האיסלאם ומהותה והאיסלאם הרדיקלי מטרותיו ושורשיו הברברים הרצחניים
ההיסטוריה של האיסלאמיזם המערבי והתפשטותו
לאיסלאמיזם במערב יש היסטוריה של כמעט 70 שנה, מאז הגיעו לאירופה ולצפון אמריקה החברים הראשונים באחים המוסלמים, או סטודנטים הלומדים תואר שני באוניברסיטאות מערביות או מנהיגים בכירים שנמלטו מרדיפות בארצותיהם. סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. מאז הקימו פעילים הקשורים לענפים שונים של האחים המוסלמים בעולם הערבי ותנועות אחרות מתת היבשת ההודית (Jemaat-e-Islami) וטורקיה (Millî Görüş) המשתייכות למשפחה הרחבה של האסלאם הפוליטי. נוכחות יציבה במערב. תנועות אלה התפתחו מאז אידיאולוגית וארגונית, ולמרות גודלן הקטן יחסית, הן הפכו לכוחות בעלי השפעה בלתי פרופורציונלית בקהילות המוסלמיות ההטרוגניות של המערב.
חלק מההיבטים של נוכחות זו לא השתנו באופן מהותי לאורך זמן. לדוגמה, הפעולות הפנימיות של רשתות איסלאמיסטיות מערביות רבות, כגון תהליך הבחירה המוקפד, הסודיות הפנימית והמבנה ההיררכי, זהות כמעט לאלה של הימים הראשונים, במהותן משכפלות את אלה של מבני האם בחברות בעלות רוב מוסלמי. עם זאת, במהלך השנים, חברים מערביים בתנועה האיסלאמיסטית הגמישה והפרגמטית האופיינית הבינו שיש להתאים כמה היבטים של המטריצה הפוליטית שלהם.
ראשית, הם הבינו שלא ניתן להשיג באופן מציאותי את היעדים שהתנועה שמה לחברות רוב מוסלמיות - איסלמיזציה של החברה כולה והקמת שלטון אסלאמי המבוסס על השריעה במערב, שבו המוסלמים מהווים רק מיעוט קטן. האיסלאמיסטים המערביים המשיכו לראות בהפצת השקפת עולמם הפוליטית-דתית בתוך קהילות מוסלמיות מערביות וההשפעה על מדיניות ודיונים מערביים בנושאים רלוונטיים כשתי מטרות מתאימות יותר.
יתרה מכך, עם הזמן הבינו האיסלאמיסטים המערביים שצריך להתאים לא רק את מטרותיהם אלא גם את הטקטיקות שלהם. חלק מהנרטיבים, המסגרות והשפה המהווים את הרפרטואר המסורתי של האסלאם נותרו ללא מוטציה. זה נכון במיוחד בקרב חברי התנועה המבוגרים והקשורים, וכשהתנועה ביקשה לעסוק בקהל הרחב אך עדיין קטן יחסית של אוהדים שמרניים בקהילות מוסלמיות מערביות. אבל, במקביל, האיסלאמיסטים המערביים שינו באופן מהותי את האופן שבו הם מציגים את עצמם בפני שניים מקהלי הליבה שלהם: קהילות מוסלמיות מערביות (שלרובן יש מעט מאוד ידע או עניין באיסםלמיזם) וממסדים מערביים (שנועדו באופן כללי לכלול שחקנים ממשלתיים, תקשורת וחברה אזרחית).
יצירת משיכה עם שני מחוזות הבחירה הללו הייתה חשובה ביותר לאיסלאמיסטים מערביים מאז שהם הבינו, כבר בתחילת שנות ה 80, שנוכחותם במערב אינה זמנית ושהם יכולים להשתמש בה לא רק כמפלט ממשטרים רודנים במזרח התיכון אלא בכדי להשיג מערך יעדים חדש ורחב להשלטת השריעה במערב. הקהילות המוסלמיות שהוקמו לאחרונה וצומחות במהירות שנתפסו במערב כקהל קליט באופן אידיאלי לתפיסת עולמם הדתי והחברתי פוליטי של האיסלאמיסטים, וכבר אז יוסוף אל-קרדאווי, מנהיגה הרוחני של התנועה האיסלאמיסטית העולמית, אמר ש"חובתה של התנועה האיסלאמיסטית היא לא להשאיר את הגולים המערביים הללו להיסחף במערבולת של המגמה החומרנית השוררת במערב, אלא להשפיע ולשנות אותה מבפנים." באשר להשפעה על הממסדים המערביים, במהלך שלושים השנים האחרונות חיפשו האיסלאמיסטים בעקביות להציג את עצמם כנציגים לגיטימיים של קהילות מוסלמיות מקומיות, בני שיח אמינים ומתונים לממשלות, לתקשורת ולחברה בכלל.
בכדי לנצח את אזורי הבחירה הללו, הבינו עד מהרה האיסלאמיסטים המערביים את הצורך להתאים את המסרים והמסגרות שלהם. תהליך זה של הסתגלות לשפה החל כבר לפני עשרות שנים, אך העמיק והאיץ במהלך 10-15 השנים האחרונות, כאשר דור חדש של פעילים צעירים עלה לקדמת הבמה. בניגוד לדור הראשון של האסלאמיסטים שהגיעו מהמזרח התיכון, הקאדר החדש הזה מותאם יותר לרגישויות תרבותיות מערביות בזכות היותם מערביים מלידה שהתחנכו בעיקר במדעי החברה, מדעי הרוח והתקשורת (בעוד שהרקע החינוכי של רובם פעילים מהדור הראשון שנטו מאוד ללמוד דיסציפלינות כמו הנדסה ורפואה).
רבים מהדור החדש הזה של פעילים איסלאמיסטים שומרים רק על קשרים רשמיים קלושים למבנים איסלאמיסטיים מבוססים. ייתכן שהם גדלו עם השפעות איסלאמיסטיות - במקרים מסוימים פשוטו כמשמעו, כיוון שחלקם הם ילדיהם של חלוצים איסלאמיסטים במערב - כמו היותם פעילים בקבוצות נוער איסלאמיסטיות או מתן הרצאות תכופות במסגדים ובאירועים הקשורים לרשת. אך לעתים קרובות הם יצרו דרכים משלהם להגביר את קולם, מהקמת ארגונים חדשים ונוכחות מקוונת מרובת פלטפורמות. דרגות הקישוריות שלהם עם ארגונים איסלאמיסטיים מסורתיים משתנות אך לעיתים די מוגבלת, לפחות פורמלית.
יתרה מכך, רוב השחקנים האיסלאמיסטים הצעירים הללו ממעטים להשתמש בהתייחסויות איסלאמיסטיות ואם הם עושים זאת, הדבר נוטה להיעשות במונחים מעט מצועפים. במקום זאת, הם מדברים בשפה של אפליה, אנטי גזענות, דיכוי מופנם, אינטרנציונליות ותיאוריה פוסט-קולוניאלית. לכמה מהגורמים שהם מחבקים, כמו איכות הסביבה או הורדת אגרות האוניברסיטאות, אין שום קשר לאיסלאמיזם. ניתן לראות אחרים כחופפים לטרוניות המסורתיות של האיסלאמיזם, אך הם ממוסגרים במונחים פרוגרסיביים אופייניים וללא נימה איסלאמיסטית נראית לעין. לדוגמה, ההיצמדות האחרונה של איסלאמיסטים מערביים לקריאות "דה-קולוניזציה" של תכניות לימודים בבית הספר מתאימה לאופי האנטי-קולוניאלי הטבוע של האידיאולוגיה האיסלאמיסטית, אך מנוסחת במסווה תוך אימוץ הביטוי הנפוץ בחוגים מתקדמים שמשרתים למעשה את האידיאולוגיה שלהם.
גישות אלו אפשרו לדור החדש של האיסלאמיסטים המערביים לחדור למעגלי הפוליטיקה, התקשורת והחברה האזרחית בדרכים שקודמיהם רק יכלו לקוות. על ידי התנערות מטרוריסטים איסלאמיסטיים במידה רבה ואימוץ מסגרות ומטרות פרוגרסיביות, איסלאמיסטים מערביים צעירים כרתו בריתות חזקות בחברת המיינסטרים וזכו לקבלה רחבה בחוגי הממסד המערביים. רבים מהם אף הגיעו אפוא לרוץ כמועמדים במפלגות פוליטיות, לכתוב ולנהל דיונים שהופיעו בתקשורת המיינסטריםת, לכרות בריתות עם מגוון רחב של ארגונים פרוגרסיביים ומובילי דעה ולקבל מענקים גדולים מקרנות מכובדות ומסוכנויות ממשלתיות.
לגופו של עניין, חלפו מזמן הימים שבהם איסלאמיסטים מערביים שרפו ספרים בפומבי, כמו בתקופת פרשת רושדי בשנת 1988. רבים מהאיסלאמיסטים של ימינו משתמשים במסגרות, מחבקים גורמים וכורתים בריתות המבלבלות לא רק צופים ותיקים בתנועה, אלא אף את הדור הראשון של החלוצים. חלקם, במיוחד באירופה, החלו להתייחס למגמה זו כ "ה-Woke האיסלאמיסטי". המונח שנוי במחלוקת וניתן לראות בו מזלזל במקצת, אך הוא הפך נפוץ יחסית הן בקרב צופים והן בקרב ותיקים של הסצנה האיסלאמיסטית במערב, ומתאר באופן הולם מגמה שהתגברה באופן משמעותי במהלך השנים האחרונות.
מאמר זה מבקש לנתח כמה מהדינמיקה המרכזית שמאחורי האסלאמיזם המתעורר במערב, ממקורותיו ועד לביטוייו הרבים. בכדי לעשות זאת זה מאמץ מורכב, שכן המגמה משתנה ממדינה למדינה והיא חדשה יחסית, מה שהופך את ההתפתחויות והשלכותיהן לבלתי ניתנים להערכה באופן מלא, אך המגמה ברורה לגמרי. למרות האתגרים הללו, מטרת המאמר היא לשפוך מעט אור על התופעה המשנה באופן מהותי את פני האיסלאמיזם במערב, ועל כן יש צורך שיבינו אותה אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות כאחד.
ראו המשך...