האם החיבור בין הווקיזם לאיסלאם הרדיקאלי שווה הנאציזם החדש

[סטילהוק1]

האם החיבור בין הווקיזם לאיסלאם הרדיקאלי שווה הנאציזם החדש

ראשית, הקדמה לגבי דת האיסלאם ומהותה והאיסלאם הרדיקלי מטרותיו ושורשיו הברברים הרצחניים

ההיסטוריה של האיסלאמיזם המערבי והתפשטותו

לאיסלאמיזם במערב יש היסטוריה של כמעט 70 שנה, מאז הגיעו לאירופה ולצפון אמריקה החברים הראשונים באחים המוסלמים, או סטודנטים הלומדים תואר שני באוניברסיטאות מערביות או מנהיגים בכירים שנמלטו מרדיפות בארצותיהם. סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. מאז הקימו פעילים הקשורים לענפים שונים של האחים המוסלמים בעולם הערבי ותנועות אחרות מתת היבשת ההודית (Jemaat-e-Islami) וטורקיה (Millî Görüş) המשתייכות למשפחה הרחבה של האסלאם הפוליטי. נוכחות יציבה במערב. תנועות אלה התפתחו מאז אידיאולוגית וארגונית, ולמרות גודלן הקטן יחסית, הן הפכו לכוחות בעלי השפעה בלתי פרופורציונלית בקהילות המוסלמיות ההטרוגניות של המערב.

חלק מההיבטים של נוכחות זו לא השתנו באופן מהותי לאורך זמן. לדוגמה, הפעולות הפנימיות של רשתות איסלאמיסטיות מערביות רבות, כגון תהליך הבחירה המוקפד, הסודיות הפנימית והמבנה ההיררכי, זהות כמעט לאלה של הימים הראשונים, במהותן משכפלות את אלה של מבני האם בחברות בעלות רוב מוסלמי. עם זאת, במהלך השנים, חברים מערביים בתנועה האיסלאמיסטית הגמישה והפרגמטית האופיינית הבינו שיש להתאים כמה היבטים של המטריצה הפוליטית שלהם.

ראשית, הם הבינו שלא ניתן להשיג באופן מציאותי את היעדים שהתנועה שמה לחברות רוב מוסלמיות - איסלמיזציה של החברה כולה והקמת שלטון אסלאמי המבוסס על השריעה במערב, שבו המוסלמים מהווים רק מיעוט קטן. האיסלאמיסטים המערביים המשיכו לראות בהפצת השקפת עולמם הפוליטית-דתית בתוך קהילות מוסלמיות מערביות וההשפעה על מדיניות ודיונים מערביים בנושאים רלוונטיים כשתי מטרות מתאימות יותר.

יתרה מכך, עם הזמן הבינו האיסלאמיסטים המערביים שצריך להתאים לא רק את מטרותיהם אלא גם את הטקטיקות שלהם. חלק מהנרטיבים, המסגרות והשפה המהווים את הרפרטואר המסורתי של האסלאם נותרו ללא מוטציה. זה נכון במיוחד בקרב חברי התנועה המבוגרים והקשורים, וכשהתנועה ביקשה לעסוק בקהל הרחב אך עדיין קטן יחסית של אוהדים שמרניים בקהילות מוסלמיות מערביות. אבל, במקביל, האיסלאמיסטים המערביים שינו באופן מהותי את האופן שבו הם מציגים את עצמם בפני שניים מקהלי הליבה שלהם: קהילות מוסלמיות מערביות (שלרובן יש מעט מאוד ידע או עניין באיסםלמיזם) וממסדים מערביים (שנועדו באופן כללי לכלול שחקנים ממשלתיים, תקשורת וחברה אזרחית).

יצירת משיכה עם שני מחוזות הבחירה הללו הייתה חשובה ביותר לאיסלאמיסטים מערביים מאז שהם הבינו, כבר בתחילת שנות ה 80, שנוכחותם במערב אינה זמנית ושהם יכולים להשתמש בה לא רק כמפלט ממשטרים רודנים במזרח התיכון אלא בכדי להשיג מערך יעדים חדש ורחב להשלטת השריעה במערב. הקהילות המוסלמיות שהוקמו לאחרונה וצומחות במהירות שנתפסו במערב כקהל קליט באופן אידיאלי לתפיסת עולמם הדתי והחברתי פוליטי של האיסלאמיסטים, וכבר אז יוסוף אל-קרדאווי, מנהיגה הרוחני של התנועה האיסלאמיסטית העולמית, אמר ש"חובתה של התנועה האיסלאמיסטית היא לא להשאיר את הגולים המערביים הללו להיסחף במערבולת של המגמה החומרנית השוררת במערב, אלא להשפיע ולשנות אותה מבפנים." באשר להשפעה על הממסדים המערביים, במהלך שלושים השנים האחרונות חיפשו האיסלאמיסטים בעקביות להציג את עצמם כנציגים לגיטימיים של קהילות מוסלמיות מקומיות, בני שיח אמינים ומתונים לממשלות, לתקשורת ולחברה בכלל.

בכדי לנצח את אזורי הבחירה הללו, הבינו עד מהרה האיסלאמיסטים המערביים את הצורך להתאים את המסרים והמסגרות שלהם. תהליך זה של הסתגלות לשפה החל כבר לפני עשרות שנים, אך העמיק והאיץ במהלך 10-15 השנים האחרונות, כאשר דור חדש של פעילים צעירים עלה לקדמת הבמה. בניגוד לדור הראשון של האסלאמיסטים שהגיעו מהמזרח התיכון, הקאדר החדש הזה מותאם יותר לרגישויות תרבותיות מערביות בזכות היותם מערביים מלידה שהתחנכו בעיקר במדעי החברה, מדעי הרוח והתקשורת (בעוד שהרקע החינוכי של רובם פעילים מהדור הראשון שנטו מאוד ללמוד דיסציפלינות כמו הנדסה ורפואה).

רבים מהדור החדש הזה של פעילים איסלאמיסטים שומרים רק על קשרים רשמיים קלושים למבנים איסלאמיסטיים מבוססים. ייתכן שהם גדלו עם השפעות איסלאמיסטיות - במקרים מסוימים פשוטו כמשמעו, כיוון שחלקם הם ילדיהם של חלוצים איסלאמיסטים במערב - כמו היותם פעילים בקבוצות נוער איסלאמיסטיות או מתן הרצאות תכופות במסגדים ובאירועים הקשורים לרשת. אך לעתים קרובות הם יצרו דרכים משלהם להגביר את קולם, מהקמת ארגונים חדשים ונוכחות מקוונת מרובת פלטפורמות. דרגות הקישוריות שלהם עם ארגונים איסלאמיסטיים מסורתיים משתנות אך לעיתים די מוגבלת, לפחות פורמלית.

יתרה מכך, רוב השחקנים האיסלאמיסטים הצעירים הללו ממעטים להשתמש בהתייחסויות איסלאמיסטיות ואם הם עושים זאת, הדבר נוטה להיעשות במונחים מעט מצועפים. במקום זאת, הם מדברים בשפה של אפליה, אנטי גזענות, דיכוי מופנם, אינטרנציונליות ותיאוריה פוסט-קולוניאלית. לכמה מהגורמים שהם מחבקים, כמו איכות הסביבה או הורדת אגרות האוניברסיטאות, אין שום קשר לאיסלאמיזם. ניתן לראות אחרים כחופפים לטרוניות המסורתיות של האיסלאמיזם, אך הם ממוסגרים במונחים פרוגרסיביים אופייניים וללא נימה איסלאמיסטית נראית לעין. לדוגמה, ההיצמדות האחרונה של איסלאמיסטים מערביים לקריאות "דה-קולוניזציה" של תכניות לימודים בבית הספר מתאימה לאופי האנטי-קולוניאלי הטבוע של האידיאולוגיה האיסלאמיסטית, אך מנוסחת במסווה תוך אימוץ הביטוי הנפוץ בחוגים מתקדמים שמשרתים למעשה את האידיאולוגיה שלהם.

גישות אלו אפשרו לדור החדש של האיסלאמיסטים המערביים לחדור למעגלי הפוליטיקה, התקשורת והחברה האזרחית בדרכים שקודמיהם רק יכלו לקוות. על ידי התנערות מטרוריסטים איסלאמיסטיים במידה רבה ואימוץ מסגרות ומטרות פרוגרסיביות, איסלאמיסטים מערביים צעירים כרתו בריתות חזקות בחברת המיינסטרים וזכו לקבלה רחבה בחוגי הממסד המערביים. רבים מהם אף הגיעו אפוא לרוץ כמועמדים במפלגות פוליטיות, לכתוב ולנהל דיונים שהופיעו בתקשורת המיינסטריםת, לכרות בריתות עם מגוון רחב של ארגונים פרוגרסיביים ומובילי דעה ולקבל מענקים גדולים מקרנות מכובדות ומסוכנויות ממשלתיות.

לגופו של עניין, חלפו מזמן הימים שבהם איסלאמיסטים מערביים שרפו ספרים בפומבי, כמו בתקופת פרשת רושדי בשנת 1988. רבים מהאיסלאמיסטים של ימינו משתמשים במסגרות, מחבקים גורמים וכורתים בריתות המבלבלות לא רק צופים ותיקים בתנועה, אלא אף את הדור הראשון של החלוצים. חלקם, במיוחד באירופה, החלו להתייחס למגמה זו כ "ה-Woke האיסלאמיסטי". המונח שנוי במחלוקת וניתן לראות בו מזלזל במקצת, אך הוא הפך נפוץ יחסית הן בקרב צופים והן בקרב ותיקים של הסצנה האיסלאמיסטית במערב, ומתאר באופן הולם מגמה שהתגברה באופן משמעותי במהלך השנים האחרונות.

מאמר זה מבקש לנתח כמה מהדינמיקה המרכזית שמאחורי האסלאמיזם המתעורר במערב, ממקורותיו ועד לביטוייו הרבים. בכדי לעשות זאת זה מאמץ מורכב, שכן המגמה משתנה ממדינה למדינה והיא חדשה יחסית, מה שהופך את ההתפתחויות והשלכותיהן לבלתי ניתנים להערכה באופן מלא, אך המגמה ברורה לגמרי. למרות האתגרים הללו, מטרת המאמר היא לשפוך מעט אור על התופעה המשנה באופן מהותי את פני האיסלאמיזם במערב, ועל כן יש צורך שיבינו אותה אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות כאחד.

ראו המשך...

 

[סטילהוק1]

איסלאמיזם ופוליטיקה אולטרה-פרוגרסיבית

מערכת היחסים בין השמאל והאיסלאמיזם, שני מונחים שללא ספק כוללים קשת מגוונת של השקפות וזרמים פוליטיים, היא מערכת יחסים מורכבת. אפילו על ידי הגבלת הניתוח שלנו למערב, אי אפשר לתפוס אפילו מרחוק את היבטיה הרבים, משימה שהיא ממילא מעבר לתחום של מאמר זה. עם זאת, יש מקום לומר שאחת המגמות הבולטות ביותר שאפיינו את מערכת היחסים בין לפחות כמה מהגורמים הפרוגרסיביים ביותר ולעתים הרדיקאליים של השמאל הפרוגרסיבי והאיסלאמיזם היא של אהדה ורצון לשתף פעולה ביניהם.

קולות רבים בשמאל, לרבות במקומות הפרוגרסיביים יותר שלו, נוקטים בגישה שונה בולטת, מדגישים את הנושאים הרבים שבהם שתי התנועות חלוקות באופן חד ומתווכחים נגד כל השקפה חיובית על האיסלאמיזם. השמאל המערבי מאז שנות ה 50. השקפותיו האנטי-קולוניאליות החזקות של האיסלאם, הדחייה של כל מה שהוא תופס כמבנים חברתיים וכלכליים שנכפו על ידי המערב, האנטי-אמריקניות והאנטי-ציונות ויכולתו לגייס המונים זכו להערצה רבה בחלקים נרחבים של השמאל המערבי.

אהדה זו ומה שמשותף בעיניהם כמי שנחשבים כאוייבים הובילו רבים לכרות ברית עם האיסלאמיסטים. הדעה נשמרה, בין אם בגלוי ובין אם לא, על ידי רבים בשמאל המערבי, מקולות המיינסטרים ועד לעתים, לקבוצות שמאלניות אנרכיסטיות ואלימות. רבות מהתיאוריות הללו מצאו מעט קונקרטיזציה. אך במהלך עשרים השנים האחרונות התרחשו כמה פעולות מבצעיות של הברית הפוטנציאלית (שלפעמים מכונה אדום-ירוק) ברבעים מרכזיים יותר של השמאל במדינות מערביות שונות. רבים רואים דוגמה מובהקת לדינמיקה הזאת בברית שנוצרה בבריטניה כבר בתחילת שנות ה 2000 סביב קואליציית Stop The War (STWC) שבמקור זו שותפות של ארגונים שונים בראשות מפלגת הפועלים הסוציאליסטית והמפלגה הקומוניסטית של בריטניה, לקראת מלחמת עיראק ב-2003, פנה STWC לאגודה המוסלמית של בריטניה, ארגון שהוקם ובראשו פעילים בולטים של האחים המוסלמים בבריטניה כמו כמאל הלבאווי, עזאם תמימי ואנאס אל-תיקריטי. על פי ההתרשמות משיעור ההצבעה בהפגנה נגד ישראל שארגנה MAB (האגודה המוסלמית של בריטניה) במרכז לונדון באפריל 2002, מנהיגי STWC ביקשו מ MAB להצטרף לקואליציה שלהם. יצויין כי המחאה האנטי-ישראלית של MAB זכתה לביקורת נרחבת על נוכחותם של סמלי החמאס והחיזבאללה ושריפת דגלי ישראל וארה"ב.

ההצעה עוררה ויכוח פנימי אינטנסיבי, שכן מנהיגי ה MAB שקלו את היתרונות של הרחבת המסר שלהם ברמה הרבה יותר גדולה ואת הנזקים הפוטנציאליים שברית עם מרקסיסטים, אתאיסטים והקווירים יכלה לגרום להם, במיוחד בקרב הפלחים השמרנים ביותר של הקהילה המוסלמית. בסופו של דבר, MAB הסכים להיכנס בצורה של שותפות על בסיס שיוויוני, תוך שיתוף פעולה הדוק, אך נשאר גוש אוטונומי עם אג'נדה משלו. היא גם הטילה כתנאים הכרחיים להשתתפותה נוכחות של אוכל מוסלמי כשר, מקומות לינה בעלי רגישות לאמונה המוסלמית ופגישות והפגנות בהפרדה מגדרית. מנהיגי STWC, למרות המחאות של חלק מחבריהם, הסכימו לפי הדיווחים לכל התנאים של האגודה המוסלמית.

שיתוף הפעולה בין MAB ו-STWC היה מוצלח למדי, שכן מאות אלפי מפגינים השתתפו באירועים שלהם. זה גם הוביל להקמת מפלגה פוליטית, מפלגת ריספקט, קואליציית האחדות, שהייתה מפלגת שמאל מרקסיסטית שהקים חבר בית הנבחרים הבריטי ג'ורג' גאלאוויי בשנת 2004, לאחר שסולק ממפלגת הלייבור בעקבות התנגדותו לראש המפלגה וראש הממשלה דאז טוני בלייר ולמעורבותה של בריטניה במלחמת עיראק, שהשיגה הצלחות קלות בקלפיות. בנוסף לגאלאוויי חבר הפרלמנט השמאלן הקיצוני ממפלגת "הלייבור הישנה", היו בין מועמדיה עוד מנהיגי שמאל קיצוני כמו מנהיג מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הטרוצקיסטית לינדזי גרמן, חברי MAB כמו אנאס אל-תיקריטי ופעילים מוסלמים אחרים כמו סלמה יעקב ואיבון רידלי, העיתונאית הבריטית שאף התאסלמה לאחר שהוחזקה בשבי על ידי הטליבאן.

מקרים דומים במקצת של שיתופי פעולה התרחשו במדינות מערביות אחרות במהלך עשרים השנים האחרונות. אבל במהלך העשור האחרון, כמה מהרבעים היותר פרוגרסיביים של השמאל המערבי אימצו נושאים, מסגרות ושפה שונים באופן משמעותי מאלה שבהם השתמשו באופן מסורתי. פוליטיקת זהויות, אינטרסקציונליות, דאגות מעוולות מערכתיות ודעות קדומות שהפכו לנושאים השולטים בקרב פעילי השמאל, במיוחד בקרב הדור הצעיר. המושג "Woke", למרות שחלקם התמודדו עם זה שהפך לשם גנאי במקצת של המגמה, משמש לעתים קרובות לתיאור גישה זו לאקטיביזם פוליטי.

הווקיזם, על ביטוייו השונים, מהווה ללא ספק כלי פוליטי מושלם עבור האיסלאמיסטים. הנטייה להאשים את "האדם הלבן" ואת הנטייה השתלטנית לכאורה של האדם הלבן ברוב צרות העולם מתאימה, למשל, לאידיאולוגיה כמו האיסלאמיזם שנולדה במחצית הראשונה של המאה ה 20 בהתנגדות לקולוניאליזם. מאז האשימה חלק גדול מהבעיות של העולם המוסלמי את המערב. באותה מידה, צורות חזקות של פוליטיקת זהויות תואמות באופן מושלם את הטענה ארוכת השנים של האיסלאמיסטים המערביים כי יש לאפשר לקהילות מוסלמיות מערביות להחזיק מבנים חברתיים, חינוכיים ומשפטיים נפרדים משלהם. אם בכתביו בשנות ה 90 יוסוף אל-קרדאווי דחק באיסלאמיסטים המערביים "תשיג את החברה הקטנה שלך בתוך החברה הגדולה יותר, נסו לקיים 'גטו מוסלמי משלכם", פוליטיקת הזהות העימותית של היום מציעה לאיסלאמיסטים טיעונים כדי להפוך את המקרה שמוסלמים צריכים "מרחבים בטוחים" בכדי להיות מוגנים מפני "גזענות מבנית" ואיסלאמופוביה ולשמור על זהותם.

יתרה מכך, הווקיזם מספק לאיסלאמיסטים מערביים נשק רטורי חזק ורב-תכליתי: איסלאמופוביה. מה שבטוח, שנאה ואפליה אנטי-מוסלמים הן, למרבה הצער, בעייתיות נפוצה למדי, המתבטאת בכל רחבי המערב הן בדרכים עדינות והן, מדי פעם, בפעולות אלימות באופן דרמטי. אבל לאיסלאמיסטים יש נטייה להגזים ולכליל את הנושא כדי לשרת את מטרותיהם השונות החופפות.

עם קהילות מוסלמיות, האיסלאמיסטים המערביים מבקשים להשתמש בכרטיס האיסלאמופוביה בכדי לטפח זהות אסלאמית חזקה ולגבש לעצמם עמדת מנהיגות בזמן שהם סותמים את הפה לכל מי שמתריע מפני האיסלאם הרדיקאלי המשתלט על המערב מבפנים וכוונותיו הזדוניות עבור המערב. האיסלאמיסטים המערביים הבינו זה מכבר שאין לגורם אחר השפעה גדולה יותר על גיבוש הזהות הקולקטיבית מאשר קיומו או התפיסה של כוח חיצוני המאיים כביכול על קהילתם. הם גם הפגינו ערמומיות שאין שנייה לה בהיותם התומכים העיקריים במטרות שהכעיסו את רוב המוסלמים, אפילו אלה שלא היו שותפים לנטיות האיסלאמיסטיות. מפרשת רושדי ועד לקריקטורות הדניות, מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ועד למחלוקות על החיג'אב במדינות שונות באירופה, האיסלאמיסטים המערביים ניצלו את המשאבים הטובים ביותר ואת כישורי ההתגייסות שלהם כדי להוביל הפגנות נגד אירועים שהם הציגו כחלק מהדפוס המערבי. תוקפנות נגד מוסלמים וכמובן האיסלאם.

מטפחים את הרעיון שהמוסלמים נמצאים במצור, מופלים וקורבנות, האיסלאמיסטים המערביים הציגו את עצמם כקולות היחידים שמוכנים ומסוגלים לעמוד למען הקהילה. על ידי מסגורם כך שיתאימו לצרכיהם, הם ניצלו משברים פוליטיים גלובליים, צורות בלתי ניתנות להכחשה של אפליה שהשפיעו על מוסלמים מערביים ומתחים תרבותיים שהופיעו באופן שגרתי ברוב מדינות המערב בעשרים השנים האחרונות. "קהילה במצור", באם להשתמש בביטוי המופעל לעתים קרובות בחוגי האחים המוסלמים לאחר פיגוע ה-11 בספטמבר, הנוטה לסגור שורות, לחזק את זהותהם הקהילתית ולהסתמך על מנהיגים תוקפניים ובעלי יכולת להגן עליה. לאחר שטיפחו תרבות זו של קורבנות, איסלאמיסטים מערביים, כיזמי זהות מושלמים, היו עקביים במילוי טענותיהם של מוסלמים מערביים והציגו את עצמם ככוח היחיד המסוגל "לפעול כקו ההגנה הראשון לאיסלאם ולמוסלמים בכל רחבי העולם".

מבחינה חיצונית, האיסלאמופוביה משרתת שתי מטרות עיקריות. הראשון הוא ליצור מגוון רחב של בריתות עם קהילות אחרות המתמודדות עם אפליה וארגונים הנלחמים בה. האיסלאמיסטים המערביים הגדירו יותר ויותר את האיסלאמופוביה כחלק מהעוולות המבניות שפוגעות, לטענתם, בחברות מערביות, ועל בסיס זה יצרו בריתות עם הארגונים השונים ביותר הנלחמים באפליה. זה כולל ישויות מקבוצות שהתנועה האיסלאמיסטית הראתה כלפיהן איבה היסטורית לאורך שנים רבות, כגון ארגונים יהודיים או LBGTQ. בריתות אלו מאפשרות לאיסלאמיסטים לקבל גישה רבה יותר לחברת המיינסטרים ולהתנגד להאשמות של חוסר סובלנות לה הם עצמם היו נתונים היסטורית.

לבסוף, האיסלאמיסטים המערביים משתמשים באיסלאמופוביה כתווית לכל ביקורת לא רק על האיסלאם והמוסלמים אלא גם על עצמם. כל בחינה של אידיאולוגיה ושחקנים איסלאמיסטיים יכולה להיות מתויגת בקלות כגזענית, וכניסיון של אנשים עם פריבילגיה להשתיק קולות של אנשים בעלי צבע עור שונה שוליים. האשמה זו מופנית גם נגד מבקרי איסלאמיזם בעלי רקע מוסלמי, מכיוון שכחלק מהטקטיקה גם הם לא מואשמים רק לעתים רחוקות שהם איסלאמופובים ואף מאיימים על חייהם תדירות בתוך הקהילה המוסלמית בניסיון להשתיקם.

ראו המשך...

 

[סטילהוק1]

רשתות איסלאמיסטיות מאמצות את הווקיזם

כאשר הווקיזם הפך בהדרגה למיינסטרים בחברות מערביות בעשור האחרון, גם האיסלאמיסטים המערביים אימצו אותו יותר ויותר. הם הגדירו יותר ויותר כמה מהנושאים ה"היסטוריים" שלהם, כמו פלסטין או אפליה אנטי-מוסלמית, באמצעות מסגרות פרוגרסיביות שלעתים מלוות, אך ברוב המקרים מחליפות, לפחות מבחינה חיצונית, את האיסלאמיסטים. והם גם אימצו נושאים חדשים, כמו האג'נדה האנטי-קפיטליסטית להתמודדות עם שינויי אקלים או אפילו שוויון מגדרי, שבאופן מסורתי היו זרות, אם לא בכלל מנוגדות לשיח האיסלאמיסטי.

גישה חדשה זו מעלה את השאלה על כנותה. צופה סקפטי יותר יכול לטעון שזו חזית גרידא, שהאיסלאמיסטים משתמשים בשפה של השמאל הפרוגרסיבי פשוט בכדי להיראות כמתונים, להשיל את התדמית הרעה שמכתימה את המילייה האסלאמיסטי שממנו הם באים ולהתקבל בחוגי הזרם המרכזי. אבל החשש הוא שהאיסלאמיסטים למעשה לא נטשו כלל את דעותיהם ורק אימצו בחוכמה את הווקיזם ככלי פוליטי לקידום טוב יותר של מטרותיהם הזדוניות למערב, שבמציאות אין להן כל קשר בכלל למטרות הפרוגרסיביות של השמאל הפרוגרסיבי ולמעשה הפוכות מהן. מה שנקרא זאב בעור כבש.

נקודת מבט שונה היא שהקאדרים החדשים של פעילים שהתחילו בסביבה איסלאמיסטית מערביים הם ילידי המערב שלמדו באוניברסיטאות מערביות (ובניגוד לחלוצי התנועה, לא בפקולטות טכניות אלא בעיקר במדעי הרוח), והשתתפו לעתים קרובות בפעילויות של ישויות לא-איסלאמיות. משמעות הדבר, ביחד, היא שצעירים איסלאמיסטים נחשפו עמוקות לווקיזם ואולי באמת אימצו לפחות כמה מרכיבים מהשקפת עולמו ומהמסגור שלו. לגופו של עניין, אין זה מופרך לחשוב שחלק מאיסלאמיסטים מערביים צעירים מאמצים בדרך כלל היבטים שונים של הווקיזם, ולעתים קרובות מצמידים אותו ומיישרים אותו עם אלמנטים שונים של השקפת עולמם האיסלאמיסטי גם ספגו במהלך הקריירה האקטיביסטית שלהם.

לא ניתן להעריך איזו משתי העמדות המנוגדות נכונה, וברור שכל מקרה שונה ויש לבחון אותו לגופו. בכמה מקרים עמדת אמצעית, כזו שחושבת שהאיסלאמיסטים המערביים מאמצים בו-זמנית מטרות ומסגרות פרוגרסיביות מתוך שכנוע אמיתי ומאמצים אותם בצורה צינית יותר בכדי לקדם את מטרתם הזדונית עבור המערב מבלי להאמין בהם במלואם, אלא תוך כדי העמדת פנים שהם מאמצים אותם ואת האידיוטים השימושיים של הווקיזם עשויה להיות המתאימה ביותר.

אך מה שנראה ברור במגמה חדשה יחסית ומתפתחת זו העובדה שבעוד שפעילים בודדים עשויים לאמץ את הווקיזם באופן עצמאי, ארגונים ורשתות עם קשרים איסלאמיסטיים ברורים וארוכי שנים מילאו תפקיד חשוב בקידום התהליך הזה. לגופו של עניין, במה שנראה כמאמץ מרוכז למדי, קבוצות או מבנים איסלאמיסטיים מבוססים חיברו, הציגו ותמכו כלכלית בפעילים עם או בלי רקע איסלאמיסטי, המאמצים עמדות ספוגות בווקיזם המקדמות את מטרות התנועה האיסלאמיסטית. לגופו של עניין, בעוד שאימוץ הווקיזם עשוי להיות ספונטני, ישנן עדויות רבות לכך שמבנים איסלאמיסטיים מבקשים לתמוך בו.

דוגמאות לדינמיקה זו יש בשפע. בין הבולטים ביותר הוא זה של אל-ג'זירה+ (הידועה יותר בשם AJ+), שמתארת את עצמו באופן מדוייק כ"מותג עולמי של חדשות וסיפורים דיגיטליים המוקדש לזכויות אדם ושיוויון, נושאת בכוח דין וחשבון ומגבירה את קולן של קהילות מודרות. המבקשים לגרום לסיפורים שלהם להיראות ולהישמע" כ"עדשת צדק חברתי על עולם הנאבק לשינוי." AJ+, שהושקה בשנת 2014, היא "תולדת הדרך של המוחות היצירתיים הצעירים וחסרי המנוחה של יחידת הדגירה והחדשנות של אל-ג'זירה הקטארית, שמוקדם מרובם קלטו את ההזדמנות המתגבשת איך להגיע לקהל המילניום עם מוצר חדשותי בוידאו המועבר באמצעות פלטפורמות מדיה חברתיות." כפי שהאתר שלה מצהיר בגלוי AJ+ "היא חלק מרשת המדיה אל-ג'זירה, ישות עצמאית מבחינת עריכה הממומנת על ידי ממשלת קטאר המושחתת האנטישמית והאנטי-ישראלית תומכת האחים המוסלמים והטרור המוסלמי הרדיקאלי העולמי, כהשקעה בקידום 'טובת הציבור', באופן שבו משלם המסים הבריטי מממן את רשת ה BBC".

אל-ג'זירה הערבית, ישות האם של הקבוצה, ידועה בכך שהיא מאויישת בכבדות בחברים ובאוהדים של האחים המוסלמים ובכך שהיא משדרת באופן קבוע נקודות מבט איסלאמיסטיות, עובדה שהובילה את הערוץ להיאסר במספר מדינות ערביות ולסבול מביקורות קשות במערב. ועל כן AJ+ שיש לה נוכחות גדולה במדיה החברתית בארבע שפות (אנגלית, ספרדית, ערבית וצרפתית), פונה לקהל שונה מאוד מערוץ האם הערבי שלה ומאמצת גישה שונה בתכלית. AJ+, למעשה, מציגה באופן קבוע סיפורים המתמקדים בנושאים מרכזיים בתנועה הפרוגרסיבית וממוסגרים בצורה ערה מובהקת, ככיסוי למטרותיה הזדוניות לפגוע בישראל, ביהודים ובמערב ולשטוף את מוחם של הדור הצעיר.

לרוב הסיפורים של AJ+ יש קשר מועט או כלל לא לנושאים הקשורים לאיסלאמיסטים, אך מאשימים בעקביות את החברות המערביות בדפוס נפוץ בכל מקום של אי צדק ואפליה נגד מגוון של קבוצות קורבנות, ממיעוטים אתניים ודתיים ועד לקהילת LBGTQ. כשסיפורים משלימים אלה, המהווים את עמוד השדרה של קו העריכה של AJ+, הם סיפורים שאכן מכסים נושאים הקרובים יותר לאינטרסים המסורתיים של האיסלאמיסטים, כגון סכסוכים שונים במזרח התיכון או רגשות אנטי-מוסלמים במערב. הוספת הנושאים האחרונים לנרטיב הרחב יותר והשימוש בשפה דומה כדי לדון בכולם מטרתם בבירור להפוך את נקודות המבט האיסלאמיסטיות למקובלות על הקהל של AJ+, שחלק גדול ממנו מורכב מבני דור המילניום וצעירים יותר מבני דור ה Z בורים לגמרי ללא רקע מוסלמי כללי.

לדוגמה, AJ+ באנגלית עושה באופן קבוע דמוניזציה באמצעות שקרים ודיסאינפורמציה לממשל האמריקני בשל מגוון חטאים בעבר ובהווה עם סיפורים כגון "תוכנית ממשלתית למחוק שפות אם", "הסיפור האמיתי של האלאמו: תשכחו כל מה שלמדתם בבית הספר", "קפיטליזם זה מחלה", ו"המסע של ראול פק אל לב האדם הלבן". סיפורים שקריים אלו מלווים באחרים כמו "הבריחה ללב האימפריה", המשווה את קורותיהם של פליטים ויאטנאמים ואפגנים לאמריקה ("לב האימפריה"). "שוב", נכתב בכתבה, "אלה הכפופים להרפתקאות האימפריאליסטיות של ארה"ב דופקים בדלת ומבקשים להימלט מהשריפה כשהחיילים יוצאים החוצה. ושוב, הם נתקלים באדישות רחבה." סיפורים אחרים כוללים את "ההתנגדות ואת 'המלחמה בטרור' במזרח אפריקה", "הפלסטינים תוקפים בכדי להילחם באפרטהייד הישראלי" או על "קוביד-19, הודו והפריבילגים הלבנים".

דינמיקה דומה גלויה לגרסה הצרפתית של AJ+.24 הצרפתית AJ+ השיקה או קידמה באופן פעיל סדרה של קמפיינים להוקעת תקריות שונות, רבות מהן ספוגות בתרבות פופ קרובה לאלפי בני דור המילניום והזוטרים שלהם, היא נחשבה לגזענית ועוררה באופן מובהק מסגרות, הכוללים את קידום ההאשטאג #BlackHogwarts בכדי לציין שאנשים בעלי צבע עור שונהצבעוניים מיוצגים בתת-ייצוג חמור בסדרת הארי פוטר, הוקעת הן את הטוורק של מיילי סיירוס והן את התסרוקת של קיילי ג'נר כניכוס תרבותי, וביקורת על התאחדות הכדורגל הצרפתית על השתתפותו של שחקן לבן, אנטואן גריזמן, כעדות העיקרית שלה לקמפיין נגד גזענות.

בליווי מסרים אלה, שאינם משרתים שום מטרה איסלאמיסטיתף אם לא זו של ציור מדינות מערביות כגזעניות ללא תקנה ועלולות להחליש את האמונה של הצעירים בהן, AJ+ הצרפתית מוציאה מסרים התואמים יותר את נקודות המבט האיסלאמיסטיות המסורתיות. הערוץ, למשל, דגל באופן פעיל בקמפיין לתמיכה בטארק רמדאן לאחר שהמלומד הקשור לאחים המוסלמים הואשם על ידי הרשויות הצרפתיות באלימות מינית כנגד נשים שונות. ובמהלך השנתיים האחרונות, ברגע שממשלתו של עמנואל מקרון החלה לאמץ עמדות מתעמתות יותר ויותר כלפי האיסלאמיזם, AJ+ הצרפתית הגבירה את הרטוריקה האנטי-צרפתית שלה. במאמר למשל המשווה את צרפת לאפגניסטן, סעודיה ואיראן, בטענה שהחוקים נגד החיג'אב של המדינה האירופית זהים לאלו של מדינות שמכתיבות מה נשים צריכות ללבוש.

אם AJ+ היא פלטפורמת מולטימדיה מבריקה המכוונת לדור הטיק טוק עם מסרים קצרים, פשוטים אך מופקים באופן מקצועי, ישויות אחרות עם רקע איסלאמיסטי ברור מבקשות להפיץ גירסה אקדמית יותר של הווקיזם האיסלאמיסטי. דוגמה מושלמת לדינמיקה זו היא המרכז לאיסלאם ולעניינים גלובליים (CIGA), "מוסד עצמאי, ללא מטרות רווח, מחקר ומדיניות ציבורית שבסיסו באיסטנבול, טורקיה, ומזוהה עם אוניברסיטת זאים באיסטנבול" בתחילה ישות קטנה שהוקמה בשנת 2010, אוניברסיטת זאים הייתה קשורה באופן הדוק למפלגת הצדק והפיתוח השלטת בטורקיה (AKP). היא קיבלה מימון ממשלתי משמעותי ולכן חוותה צמיחה מדהימה, והגיעה ל 10,000 סטודנטים בתוך שנים ספורות.

CIGA הוקמה בזאים על ידי המלומד הפלסטיני הבולט בהצטיינות, סאמי אל-אריאן. אל-אריאן הוא שם מוכר מאוד בחוגים האיסלאמיסטיים והיה שם מפורסם לפרשת טרור מתוקשרת בארה"ב. הוא נעצר בפברואר 2003 בפלורידה והוגש נגדו כתב אישום בן 17 סעיפי אישום. בסופו של דבר הוא הודה באשמה אחת, נידון ל 57 חודשי מאסר בגין קשירת קשר להפרת חוק פדרלי האוסר על מתן או קבלת תרומות של כספים, סחורות או שירותים או לטובת אירגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. מחבל ייעודי במיוחד. לפי משרד המשפטים האמריקני, "בהודאתו באשמה, אל-אריאן הודה כי במהלך התקופה של סוף שנות ה 80 ותחילת עד אמצע שנות ה 90, הוא וכמה משותפיו היו קשורים לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. עוד הוא הודה כי ביצע שירותים שונים עבור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בשנת 1995 ולאחר מכן, ביודעו כי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני הוגדר כאירגון טרור מיוחד וכי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני עסק במעשי אלימות מחרידים וקטלניים".

ראו המשך...

 

[סטילהוק1]

עם שחרורו, קיבל אל-אריאן מקלט מדיני בטורקיה, שם פתח את CIGA תחת הנהגתו של אל-אריאן, CIGA ביססה את עצמה כמרכז מרכזי של לימודי איסלאמופוביה. מאז 2018, CIGA מקיימת כנס שנתי גדול בנושא איסלאמופוביה, המאגד עשרות מבין האקדמאים והפעילים הבולטים העוסקים במחקר ובאתגר של איסלאמופוביה. ניתוח של המוזמנים, נותני החסות והנושאים של כנסים של CIGA מראה בבירור שילוב בין איסלאמיזם מסורתי לבין אולטרה-פרוגרסיביות, השילוב המושלם של הווקיזם האיסלאמיסטי.

הכנס של CIGA לשנת 2021, שבשל מגיפת הקוביד-19 התקיים ברשת האינטרנט, הציג בבירור את המאפיינים הללו. האירוע נתמך, בין היתר, על ידי אוניברסיטת אחמד בן ח'ליפה שבקטאר ועל ידי קייג', ארגון שנוי במחלוקת בבריטניה שנוצר בתחילת שנות ה 2000 בכדי לתמוך בשחרור עצורי מפרץ גואנטנמו שאימצה מאז גורמים איסלאמיסטיים שונים. הדוברים כללו אנשים בעלי קשרים איסלאמיסטיים ברורים כמו יאסין אקטאי, היועץ הראשי של נשיא מפלגת ה-AK של טורקיה, צ'אפיקה אטלאי, חבר מוביל באירגון קולקטיבי נגד איסלאמופוביה בצרפת (CCIF), ארגון שפורק על ידי ממשלת צרפת בעקבות רצח המורה בבית הספר הצרפתי סמואל פאטי, ומואזאם בג של קייג', בעצמו עצור גואנטנמו לשעבר. יחד עם זאת, לרבים מהדוברים האחרים לא היה כל רקע איסלאמיסטי, אלא היו ברובם אנשי אקדמיה מערביים, פעילים, עורכי דין וסנגורים בתיקי טרור, ובכלל אנשים במגוון תפקידים העוסקים בנושאים שה CIGA החשיבה כקשורות לאיסלאמופוביה.

מי שמגלם במידת מה את הווקיזם האסלאמיסטי הטרנס-לאומי של CIGA הוא חוקר צעיר מאוסטריה, פריד חאפז. חאפז הוא עמית ב CIGA והיה נוכח בכל שלושת המהדורות של כנס האיסלאמופוביה של CIGA. הוא גם עמית ב-Bridge Initiative, "פרויקט מחקר רב-שנתי בנושא איסלאמופוביה השוכן במרכז השיתוף למוסלמים-נוצרים אלוואליד בין טלאל שבאוניברסיטת ג'ורג'טאון (ACMCU). לפי אתר האינטרנט של ג'ורג'טאון, ה-ACMCU "הוקם בשנת 1993 במטרה לבנות גשרים חזקים יותר של שיתוף פעולה בין מוסלמים ונוצרים, ולהגביר את ההבנה של המערב את העולם האיסלאמי. בדצמבר 2005, ג'ורג'טאון קיבלה מתנה של 20 מיליון דולר מהוד מלכותו הנסיך אלוואליד בין טלאל מסעודיה בכדי לתמוך ולהרחיב את המרכז".

המרכז מנוהל על ידי שני חוקרי איסלאם בולטים בעלי אהדה איסלאמיסטית ידועה, ג'ון אספוזיטו וג'ונתן סי בראון. למרבה הצער, לשני החוקרים יש קשרים הדוקים עם סמי אל-אריאן, מייסד CIGA. אספוזיטו תיאר בפומבי את אל-אריאן כ"חבר טוב" והגיש מכתב לשופט של משפט הטרור שלו בארה"ב ובו שיבח אותו כ"מלומד מבריק, רהוט ופעיל אינטלקטואלי בצורה יוצאת דופן, איש מצפון עם מחויבות חזקה לשלום צדק חברתי." בראון נשוי ללילה אל-אריאן, בתו של סמי אל-אריאן, ואגב, מפיקה של "אל-ג'זירה". המיקום של חאפז בשני המרכזים אינו מפתיע.

חאפז הוא כוכב עולה של לימודי האיסלאמופוביה, נשא הרצאות במוסדות משני צידי האוקיינוס האטלנטי ומשתף פעולה עם חוקרים רבים אחרים מהמעגל. גישתו לנושא מאמצת מאוד מסגרות פרוגרסיביות לדיון בנושא האיסלאמופוביה. ספרו האחרון, למשל, נקרא באופן חושפני "אוסטריה ה'אחרת': החיים באוסטריה מעבר לדומיננטיות ההטרו-נורמטיבית הגרמנית הקתולית הגברית הלבנה".

אבל חאפז הוא גם דמות מאוד שנויה במחלוקת עם קשרים איסלאמיסטיים. בנובמבר 2020, למשל, חאפז נעצר במסגרת מבצע לוקסור, מבצע הסיכול הגדול ביותר שנערך אי פעם באוסטריה. לפי הרשויות האוסטריות, האנשים שנחקרו היו חלק מרשת תמיכה של האחים המוסלמים/חמאס במדינה המרכז אירופית. חאפז היה קולני בהכרזה על חפותו וטען כי המקרה חסר בסיס וממניע פוליטי. חלק מהגנותיו עוררו מחלוקת, כמו המאמר שלו שינג'יאנג וליל הבדולח באוסטריה: חופש הדת נמצא תחת איום בהשוואה של פעולות הממשלה האוסטרית במבצע לוקסור לרדיפת היהודים של המשטר הנאצי וליחס האכזרי של ממשלת סין לאויגורים. המאמר זכה לביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים הן באוסטריה והן בארצות הברית. ובכל זאת הוא הפך למפורסם בחוגים איסלאמיסטיים ופרוגרסיביים, עם עצומות ומאמצי גיוס כספים מקוונים בכדי לתמוך בו.

מבחינה אקדמית, חאפז זכה לתשומת לב בינלאומית על תפקידו כעורך משותף של הדו"ח השנתי של האיסלאמופוביה האירופית (EIR). ה-EIR, שהושק בשנת 2015, הוא כרך ערוך שבו תורמים מתארים תקריות לכאורה ומגמות של אפליה אנטי-מוסלמית במדינות שונות באירופה. למרבה הצער, הכריכה הקדמית של המהדורה האחרונה של EIR (2021), ספר בן יותר מ 900 עמודים המנתח 31 מדינות, מציגה את נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכריכה, אינדיקציה ברורה לכך שהמטרות של EIR הן לא רק אותם אנשים ושחקנים שעוסקים בברור. לחתוך את השנאה האנטי-מוסלמית, אלא גם את אנשי הזרם המרכזי המאתגרים את האיסלאמיזם הרדקאלי המסוכן.

ל-EIR יש כמה קשרים חזקים לטורקיה, מדינה שמשטר ה-AKP שלה בשנים האחרונות האשים בעקביות את אירופה באיסלאמופוביה נרחבת. העורך המשותף של הדו"ח הוא פרופ' ד"ר אנס בייראקלי, ששימש כמנהל ללימודי אירופה של SETA ורכז המשרד בבריסל. עצמאית פורמלית, SETA נתפסת כמעט פה אחד כזרוע תעמולה של ה-AKP. המייסד של SETA הוא איברהים קאלין, דוברו של הנשיא ארדואן, ולאחרונה מחבר שותף של ספר עם מנהל יוזמת ברידג' של אוניברסיטת ג'ורג'טאון, ג'ון אספוזיטו. קאלין הוא גם עמית ב-ACMCU של ג'ורג'טאון, מוסד האם של אקדמיית ברידג'.

במשך מספר שנים EIR פורסם על ידי SETA ומומן על ידי האיחוד האירופי כחלק מהדיאלוג של החברה האזרחית בין האיחוד האירופי לטורקיה. דו"ח איסלאמופוביה שפורסם על ידי צוות חשיבה המקושר ל-AKP. מהדורת 2020 של EIR כבר לא פורסמה על ידי SETA אלא על ידי מכון לאופולד וייס שבסיסו נמצא בוינה. למכון אין אתר אינטרנט וידוע שהוא מארגן פעילות כלשהי, אך חיפוש במאגרי מידע אוסטריים מראה שהמנהל שלו הוא פריד חאפז.

תפקידה של טורקיה במהדורות הקודמות של EIR היה ברור, ומעניין במיוחד לציין כיצד פוליטיקאים טורקים רמי דרג השתתפו והנחו את אירועי השקת EIR. הממצאים של EIR שימשו לעתים קרובות גם פוליטיקאים טורקים בכדי לתמוך בעמדותיהם הפוליטיות. לדוגמה, בהשקת מהדורת 2018 של EIR, פארוק קיימקצ'י, סגן שר החוץ והמנהל לענייני האיחוד האירופי של טורקיה, הצהיר כי עליית תנועות הימין הקיצוני והאיסלאמופוביה הגוברת הם האתגרים העיקריים לאיחוד האירופי וטען כי צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי יכולה להיות "הנוגדן" לנושאים אלה. "עם חברותה של טורקיה, האיחוד האירופי יוכל לשנות את תדמיתו," הוא קבע, "מוסדות האיחוד האירופי יוכלו להגיע לעולם המוסלמי, שאחרת האיחוד האירופי ייראה כמועדון נוצרי אימפריאליסטי".

ראו המשך...

 

[סטילהוק1]

תגובות והתפתחויות אפשריות

כאמור, לא משנה אם האימוץ של נושאים ומסגרות Woke מצד האיסלאמיסטים המערביים הוא אמיתי או טקטי, הוא איפשר לרבים מהפעילים שלהם להתקבל בסביבה אולטרה-פרוגרסיבית בדרכים שחלוצי התנועה במערב לא יכלו. החל מאירגונים נגד גזענות וכלה בתקשורת המיינסטרים, מסוכנויות ממשלתיות המממנות פעילות נגד אפליה וגיוון ועד לחוגים אינטלקטואלים מתקדמים וכנסיות, האיסלאמיסטים הפכו לווקיסטים, כרתו בריתות חשובות המעניקות להם נראות וגישה רבה יותר. יתרה מכך, עצם קרבתם לסביבות אלו מגנה עליהם חלקית מכל ההאשמות של המבקרים על היותם איסלאמיסטים.

יחד עם זאת, במהלך השנים האחרונות תופעת האיסלאמיזם הווקיסטי זכתה לביקורת וביקורת מוגברת. זה נכון במיוחד בצרפת, ובאופן רחב יותר, בעולם דובר הצרפתית, שם החששות מהאיסלאמיזם והשפעתו על החברה המערבית התגברו יותר מאשר בכל חלק אחר במערב. יתרה מכך, בצרפת נפוצו החששות מהתפשטות הווקיזם באופן כללי, שנתפס במידה רבה כיבוא תרבותי אמריקאי מפלג, והנשיא מקרון הכריז בגלוי שהוא "נגד תרבות הווקיזם".

בסביבה זו, אין זה מפתיע שהדיונים על המונח השנוי במחלוקת איסלאמו-גאוצ'יזם (איסלאמו-שמאלנות) מתקיימים ברמות הגבוהות ביותר של הממשל והתרבות הצרפתית, כאשר שרת ההשכלה הגבוהה של צרפת, פרדריק וידאל, קבעה כי "האיסלאם-גאוצ'יזם אוכל את הכל. החברה שלנו כולה." לה פיגארו, אחד מהעיתונים המובילים בצרפת, יפרסם מאמר על "הברית הקדושה בין הווקיזם לאיסלאמיזם".העיתון לה פיגארו תיאר כיצד FEMYSO , אירגון סטודנטים ונוער שבסיסו בבריסל, שהוקם על ידי מנהיגים בכירים של האחים המוסלמים במערב ומנוהל היסטורית על ידי צאצאים של מנהיגי האחים המוסלמים הבולטים וראשי קבוצות סטודנטים הקשורות לאחים המוסלמים ברחבי אירופה, קיבל מימון גדול מהאיחוד האירופי לביצוע אנטי-קמפיינים של איסלאמופוביה וקמפיינים תומכים בחיג'אב. FEMYSO מיסגרה רבות מסיסמאותיה בצורה איסלאמיסטית טיפוסית. לדוגמה, היא תיארה את אחד מהפרויקטים שלה, MEET, כ"תוכנית מקיפה במימון האיחוד האירופי שמטרתה להתמודד עם איסלאמופוביה מגדרית", שאותה תיארה כ"האפליה המצטלבת שממנה סובלות נשים ונערות מוסלמיות המבוססת בעיקר על רקע אתני, דת ומגדר".

אבל ביקורת נוקבת על האיסלאמיזם הווקיסטי מגיעה גם מקולות לא ממשלתיים, רבים מהם מרקע מוסלמי. נאם בסטנדג'י, סופר צרפתי-תוניסאי, טען כי האיסלאמיזם זו אידיאולוגיה ימנית קיצונית במהותה, אך התנועה הבינה שעבודה עם השמאל הפרוגרסיבי היא הטקטיקה המבטיחה ביותר שלה וכי "חדירה לחוגים אנטי-גזעניים היא אפוא חיונית". "בשביל זה", הוא טוען, "עליך להפוך דת ל'גזע'. כל ביקורת על האידיאולוגיה הקיצונית שלהם, המוצגת כאיסלאם צודק, תהיה אפוא התקפה על יחידים. זוהי יצירת חילול הקודש הספציפי לאיסלאם על ידי הסחת המאבק בגזענות. זו אומנות המונח 'איסלאמופוביה'. המאבק הדתי והמאבק בגזענות שלובים זה בזה. השני משמש עילה להתקדמותו של הראשון. זו מכה עילאית נחרצת."

דרך חילופית להסתכל על זה היא לפרש את זה לא כתכסיס מחושב אלא כתופעה אמיתית שניתן לתאר כהתמערבות של האיסלאמיזם. ניתן לטעון שאנו עדים לתהליך דורי שמוביל שחקנים אסלאמיסטיים חדשים, מערביים, להשיל היבטים מסויימים של האיסלאם המסורתי ולאמץ בכנות היבטים של אידיאולוגיות אחרות. זה עלול להוביל עוד יותר לדילול ואטומיזציה של האיסלאמיזם, שכן פעילים שונים יכולים לאמץ זרמים אידיאולוגיים שונים ולצאת למסלולים שונים.

כמובן שאלו תיאוריות ותרחישים היפותטיים גרידא שקשה להוכיחם, ויש להניח שהמגמה תימשך הזאת ושהיא תאומץ על ידי הזרם המרכזי של התנועות האיסלאמיסטיות במערב. אך לא משנה אם היא מאומצת טקטית או שהיא אמיתית, הווקיזם האיסלאמיסטי הפך לדאגה עבור רבים בעולם המערבי, ויש המשווים אותו אפילו לנאציזם, בשל שנאת שני הפלגים שלו ליהודים שאותם הם סימנו דרך הנרטיב החדש המתפשט והמסוכן של "המדכא והמדוכא" שהפך לתורה חדשה כ"מדכא הלבן הראשי" ולכן לכל אלה הנחשבים בעיני הווקיזם "המדוכאים השחורים" מותר להשמידם ולפגוע בהם בכל דרך אפשרית, ואת מדינת ישראל, המדינה היחידה בעולם של העם היהודי, הם מחשיבים בלי שום קשר לעובדות ולמציאות כמדינת אפרטהייד קולוניאליסטית לבנה וגזענית שאין לה זכות קיום בעולם ווקיסטי. החשש מהמשמעות של הדינמיקה מוסגר היטב על ידי הפעיל הבלגי דיאב אבו ג'הג'ה. לאבו ג'אג'ה יש רקע שהופך את דעותיו למעניינות במיוחד. יליד לבנון בשנת 1971, שלחם עם מיליציות שיעיות לפני שעבר לבלגיה בשנת 1991. שם הקים את הליגה הערבית האירופאית, קבוצה אקטיביסטית שהפכה לשנויה במחלוקת במיוחד בשנים שמיד לאחר פיגועי הטרור בספטמבר 2001 בארה"ב. אבו ג'הג'ה הביע תמיכה מצועפת במתקפת הטרור ובדעות אנטי-מערביות אחרות, מה שהעניק לו את הכינוי "אויב הציבור מספר 1" של בלגיה. מאז הוא עזב את האקטיביזם ועובד כמורה, אך נשאר משקיף נלהב המעורב בסצינות האיסלאמיסטיות והמוסלמיות של בלגיה.

"האיסלאמיזם הווקיסטי החדש הזה", כותב אבו ג'הג'ה בבלוג שלו, "יחד עם שאר התנועה הפרוגרסיבית הקיצונית (המכונה לעתים קרובות 'Woke'), חולמים על ארכיפלג של 'מרחבים בטוחים' המתקשרים בצדק ובשיוויון. בציור האוטופי הצבעוני והיפה הזה של החברה שוכן היום הטבע הרעיל של האיסלאמיזם האירופי. יחד עם הטרנדים הווקיסטים האחרים, הניאו-איסלאמיסטים הווקיסטים מפרקים את ה"אוניברסליזם" לטובת "הצטלבות השוליים" של החריגים והמודרים בחברה. כך, יום אחד, כל החריגים והמודרים בחברה המערבית עלולים להפוך בסופו של דבר לכלל החברה המערבית".

"העובדה שחלק גדול מהאיסלאמיסטים מאמצים כעת פוליטיקה אולטרה-פרוגרסיבית עדיפה על כך שהם מאמצים את הפאשיזם הג'יהאדיסטי", הוא מוסיף. "למרות זאת, הפגיעה במודרניות וברוב ערכיה, כולל החילוניות, מתבצעת בצורה מעודנת ויעילה יותר ובתוך ברית רחבה עם פוטנציאל רציני להתגייסות. האסטרטגיה הזו אינה מכוונת ליצירת מדינה איסלאמית, אך היא עלולה להוביל לפיצול החברה לפי קווי זהות כך שכל אחד יוכל 'להיות הוא עצמו'". "כאשר חריגות", הוא מסכם, "לא אוניברסליזם, הופך לאבן הפינה של האזרחות, ומי יעז לקרוא תיגר על קריאות לבתי דין נפרדים ואפילו לחוקים נפרדים?"

קשה היה לומר אם תחזיתו של אבו ג'הג'ה לגבי התפתחות האיסלאמיזם הווקיסטי נכונה. מה שברור, כפי שמאמר זה ביקש לתאר בתמצית, הוא שישנה מגמה גוברת בקרב החוגים האיסלאמיסטיים המערביים לאמץ נושאים ושפה אולטרה-פרוגרסיבית/ווקיסטית ולכרות בריתות עם ישויות במילייה זה. השאלות על הפיתוח החדש יחסית הזה הן רבות, בין אם היא אותנטית או טקטית, האם היא יכולה לקבוע פיצולים בשורות האיסלאמיסטיות, שכן לחלק מהחתכים השמרניים ביותר במערב עלול להיות לא נוחם עם אימוץ גורמים אולטרה-פרוגרסיביים שונים, והאם כמה חוגים פרוגרסיביים לא יאמצו את האיסלאמיסטים הווקיסטים. דינמיקה זו עשויה להופיע בדרכים שונות בנסיבות שונות ובמדינות שונות. אבל היה ברור שהטרנד של איסלמיזם ווקיסטי הוא כזה שראוי לעקוב אחריו ואף לחשוש מפניו ומהתפשטותו העולמית, ובעיקר במדינות המערב.

ראו המשך...

 

[סטילהוק1]

הטבח של ה 7.10 וחשיפת פניו המכוערות האמיתיים של האיסלאמיזם הווקיסטי והאיום המתהווה

ואז הגיע הטבח של ה 7.10.2023 הגדול המחריד המזעזע והאכזרי ביותר בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי כולו מאז השואה, שבעקבותיו ואף כבר באותו יום של הטבח כשדם הקורבנות, מאות גברים, נשים, ילדים זקנים, כולל ניצולי שואה ואף תינוקות ישראלים ובעלי לאומים אחרים מרחבי העולם, אפילו עוד לא יבש ורבים מהם עוד לא נקברו, חשף את פניו המכוערים המחרידים ושטופי השנאה התהומית של האיסלאמיזם הווקיסטי למדינת ישראל ולמעשה ליהודים בכל העולם. לא רק שהם לא הזדעזעו כלל ולא גינו את מחבלי הנוח'בה הרצחניים של החמאס והג'יהאד האיסלמי בשיתוף פעולה של לא מעט תושבים עזתים, שירו, דקרו, אנסו, התעללו, שחטו, שרפו למוות וטבחו למעלה מ 1400 בני אדם חפים מפשע שכל חטאם היה שהם נמצאים בשטח מדינת ישראל, ללא שום אבחנה אם הם יהודים, נוצרים ואפילו מוסלמים או בעלי דתות אחרות, כשהמטרה היא כמובן לרצוח ולטבוח כמה שיותר יהודים ישראלים ולהכניס בהם ובכל השאר פחד מוות כדי שיברחו מישראל, בדיוק כמו דאעש שלכל מקום שהגיע הכניס פחד ואימה במעשיו הברוטליים הרצחניים בקרב התושבים, חלקם הגדול אף חגגו, תמכו ואף הצדיקו את הטבח ההמוני המחריד והאכזרי, חלק אחר התכחשו לטבח וטוענים עד היום שמדובר בפרופגנדה ישראלית-יהודית-מערבית להצדיק את הפלישה לעזה והשמדת עם לכל הפלסטינים שחיים בה, שזה כמובן שקר וכזב זדוני שנובע בעיקר מבורות מהולה בשנאה תהומית כתוצאה משטיפת מוח אינטנסיבית ממושכת ע"י גורמים זרים אינטרסנטים ואנטישמים איסלאמיסטים זדוניים, שבראשם קטאר, איראן וטורקיה, בגיבוי רוסי-סיני של ציר הרשע העולמי.

שלא לדבר על ההתעלמות והשתיקה הרועמת של כל אירגוני הנשים ואירגוני זכויות האדם בעולם ממעשי הרצח הטבח והאונס הקשים שבוצעו ע"י מחבלי החמאס המרצחים באכזריות בנשים, ילדים ואף בגברים ותינוקות ושריפת משפחות שלמות למוות בביתן. התעלמות ושתיקה רועמת ומזעזעת שנמשכה במשך 8 שבועות מיום הטבח, ולמעשה נמשכת ברוב המקומות והאירגונים שרק חלקם יצאו בהצהרת גינוי רפה וחלשה במטרה רק בכדי לצאת ידי חובה, עד היום.

שלא לדבר בכלל על החיבור בין הווקיזם לאיסלאם הרדיקאלי באוניברסיטאות היוקרה האמריקאיות והאירופאיות ובקמפוסים בכל רחבי ארה"ב שנחשפה במלוא כיעורה ומסוכנותה, ולשטיפת המוח המסוכנת שעברו הסטודנטים בהן במשך עשרות שנים, נגד מדינת ישראל, היהודים והמערב, באמצעות ביליוני דולרים של כספי שוחד שהעבירה קטאר המממנת הראשית של האחים המוסלמים, החמאס וכל אירגוני הטרור המוסלמים הרדיקאלים, כולל אל קאעידה ודאעש, לנשיאים והמרצים המושחתים באמצעות תרומות "ללא מטרות רווח" של כל מיני עמותות איסלמיות, שבראשן ה-SJP (סטודנטים למען צדק לפלסטין) המזוהים ישירות עם אירגון הטרור חמאס, ואחרים המזוהים עם משטר האייטולות באיראן ומשמרות המהפכה ועם מפלגת השלטון הטורקית האיסלמית של ארדואן. ובעקבות זאת היינו עדים ללא מעט הפגנות ומפגני שנאה ונדליסטים ואלימים של תומכי חמאס ווקיסטים, כולל קבוצות שנקראות "גייז למען עזה" ו"קווירס למען פלסטין", צועקים ומשננים את הסלוגן של אמנת החמאס "מהים לנהר" שתבעה נציגת הקונגרס הפלסטינית האנטישמית האנטי-ישראלית מהמפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית רשידה טאליב, שונאת ישראל ידועה לשמצה שאף תומכת באירגון הטרור חמאס והיום מכחישה את הטבח שביצע, למרות שעודדה ותמכה בו בזמן אמת ואף סימנה לייק בקבוצה הרשמית של החמאס שבה נחשף לאחרונה שהיא חברה קבועה לתמונות הזוועה שמחבלי הנוח'בה העלו לקבוצה ולשאר הרשתות החברתיות. ובדיוק כמו בסרטו הידוע של אלכסנדר גראסהוף "הנחשול" (The Wave) משנת 1981 עיקר הפגנות השנאה נגד ישראל והיהודים מתרחשת בקמפוסים של האוניברסיטאות בכל רחבי ארה"ב וקבוצות הזויות ומטורללות של סטודנטים בורים ושטופי מוח אימצו לעצמם את החמאס שאותו הם מחשיבים ל"המדוכא השחור" והפכו לתומכי חמאס ושונאי ישראל, כשאין להם בכלל מושג וחצי במה מדובר, והם מונעים אך ורק מתוך שטיפת מוח אינטנסיבית ממושכת וזדונית שעברו ע"י המרצים האיסלאמיסטים והאנטישמים שלהם.

ואם לא די בכך, היינו עדים למרבה הצער אף לשימוע שנערך בבית הנבחרים האמריקאי לשלושת נשיאות אונבירסיטאות היוקרה האמריקאיות הנחשבות ביותר, הרווארד, MIT ויו-פן, והעימות שלהן עם השאלה הפשוטה של "האם קריאה להשמדת העם היהודי היא הפרה של כללי האוניברסיטה שלך ונחשבת להצקה וביריונות?" עליה לא ידעו להשיב בכן מוחלט, וניסו להתחמק מתשובה קונקרטית ובמקום זאת המציאו תשובות מתחמקות וצבועות, כמו "תלוי בהקשר של הקריאה לרצח עם" ו"רק אם הקריאה לרצח עם מבוצעת הלכה למעשה" ניתן להחשיבה כהפרה של כללי האוניברסיטה ולהיחשב להצקה וביריונות. מה שעורר זעם ומהומה בכל רחבי הקשת הפוליטית האמריקאית, ובעיקר בצד הרפובליקני ובקרב היהודים שרבים מהם הזדעזעו מהתשובות המתחמקות של כל שלושת אוניברסיטאות היוקרה הווקיסטיות שסירבו לומר את התשובה הפשוטה והכי מתבקשת לשאלה: כן. דבר שערורייתי ומזעזע לכשעצמו שבעקבותיו אחת מהן כבר הגישה את התפטרותה ביחד עם מזכירה, והשתיים האחרות, ובצדק, נמצאות תחת אש ולחץ להתפטר מתפקידן באופן מיידי וללא דיחוי. בתקווה שהן אכן ייאלצו להתפטר בסופו של דבר.

אבל זה לא הסוף של האירוע המדובר, כי כבר אפשר לראות איך כל הווקיסטים הנאלחים יוצאים מחוריהם, מפרסמים עצומות וקוראים ש"לא להיכנע ללחץ הפוליטי של המדכא הלבן" ולהשאיר את שתי הנשיאות האנטישמיות המושחתות של הרווארד ו-MIT בתפקידן, בעקבות הגשת התפטרותה של נשיאת אוניברסיטת יו-פן מפנסילבניה בעקבות השימוע שנערך לה ולשתי הנשיאות האחרות של הרווארד ו-MIT בבית הנבחרים האמריקאי ותשובותיהן המתחמקות והמזעזעות לשאלה הפשוטה "האם קריאה להשמדת העם היהודי היא הפרה של כללי האוניברסיטה שלך ונחשבת להצקה וביריונות?", שלא אהבו את הגשת ההתפטרות ומסקנות השימוע שנערך לשלושת הנשיאות הווקיסטיות האנטישמיות המושחתות שהיו אחראיות באופן ישיר ללימודי השנאה והתפשטות האנטישמיות והתמיכה בחמאס ובמחבלים באוניברסיטאות שאותן הן ניהלו, בעידוד ובהשפעת האמיר הקטארי האנטישמי הנאצי, שהעביר להן ולאוניברסיטאות שלהן תרומות של ביליוני דולרים בכדי שיעסיקו מרצים איסלאמיסטים רדיקאלים ופרופסורים מרקסיסטים אנטישמים ושונאי ישראל והמערב, שילמדו ויפיצו אנטישמיות ושנאת ישראל והמערב, והכנסת תכנים לימודים שיאפשרו להם לעשות זאת ולשטוף את מוחם של מאות אלפי סטודנטים בכל רחבי ארה"ב כדי שישנאו את מדינת ישראל שרובם אפילו לא יודעים איפה היא נמצאת על המפה, איפה נמצאת עזה ואת ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי או באיזה ים ונהר בכלל מדובר, ואת זה אפשר ללמוד רק מלשאול אותם ולראות שהם לא יודעים לענות, ושישנאו את היהודים שבעיני הווקיזם נחשבים ל"המדכא הלבן" ואת המערב, ויאמצו את הקוראן ואף התאסלמו בעצמם, טרנד חדש ומסוכן נפוץ בקרב דור ה Z בעיקר התרחש לאחרונה, וניתן לראות אותו היטב ברשתות החברתיות במקביל לטרנד ההזוי והמסוכן של ההערצה העיוורת לרב המחבלים הנאלח אוסמה בן לאדן, שאחראי לפיגוע התאומים הזוועתי של ה 9.11 בארה"ב שנחשב עד היום לפיגוע הטרור הגדול והמזעזע ביותר בהיסטורה, שבמהלכו נרצחו למעלה מ 3000 בני אדם ורבים אחרים נפצעו. והכל בגלל שחלקם גילו ברשת החברתית הסינית טיק טוק את המכתב לאמריקה שהשאיר רב המרצחים הנאלח לפני שחוסל ע"י ארה"ב בהוראת הנשיא הדמוקרטי אובמה, התלהבו ממנו והעבירו אותו הלאה כשהם ממליצים לחבריהם לקרוא ולאמץ אותו בטענה ששינה את חייהם ואת כל תפיסת עולמם מהיסוד.

ומה בהמשך?...

אין לדעת מה יקרה הלאה עם התנועה ההזויה והכל כך לא היגיונית ומסוכנת הזאת, בעלת המוטיבים האנטישמים הנאצים שהלכה ונרקמה ממש אל מול עינינו בשנים האחרונות, האם היא תלך ותסלים ותהפוך לאיום ממשי ומוחשי על ארה"ב והמערב, או האם היא תתפרק בסופו של דבר בשל ניגוד העניינים והאינטרסים האמיתיים של שתי הקבוצות העיקריות והמנוגדות שמרכיבות אותה, ולפחות שחלקה יתעוררו מהבורות והאשליה שהם שרויים בה בשנים האחרונות וינחתו ומהר אל קרקע המציאות, ובדיוק כמו בסרטו הידוע של אלכסנדר גראסהוף "הנחשול" (The Wave) משנת 1981 יקלטו במה בדיוק מדובר ומי באמת עומד מאחורי הנחשול האימתני שהם הפכו לעדר העיוור שלו ולכן לא ראו בעיניים מימינם ומשמאלם. למרות שקשה לי לראות סוף טוב כמו בסרט הנחשול למה שמתרחש בימינו אלה ממש ברחבי ארה"ב, אירופה ושאר מדינות המערב למרבה הצער החרדה והדאגה במציאות.

 

[The Real Big Joe]

מי כותב? איפה התפרסם?

 

[סטילהוק1]

מי כותב? איפה התפרסם?

אני

 

[Permafrost]

אני

לא נכון, stool pigeon1, ידידי!
אינך מוכשר כדֵי כתיבת גוף טקסט כזה.
גנבת זאת ממקור כלשהו בעל (*)null measure וזה יתגלה חיש קל...זה רק ענין של זמן...אני מהמר על עבודה סמינריונית של איסלמופוב כלשהו, או תזה לדוקטוראט של מישהו כזה...אולי מרדכי קידר או בני מינו...



(*) מִדָּה, או measure...

 

[סטילהוק1]

מי כותב? איפה התפרסם?

אני

לא נכון, stool pigeon1, ידידי!
אינך מוכשר כדֵי כתיבת גוף טקסט כזה.
גנבת זאת ממקור כלשהו בעל (*)null measure וזה יתגלה חיש קל...זה רק ענין של זמן...אני מהמר על עבודה סמינריונית של איסלמופוב כלשהו, או תזה לדוקטוראט של מישהו כזה...אולי מרדכי קידר או בני מינו...



(*) מִדָּה, או measure...

באמת שאתה לא שווה תגובה Permaflots

 

[Permafrost]

אני

באמת שאתה לא שווה תגובה Permaflots

לא הכחשת פְּלַגְיָארִיזְם.
שתיקה כהודאה דמיא (יבמות פז ב) והודאת בעל-דין כמאה עדים דמי (גיטין מ ב).

אשר לנפיחה ולזהות הנופח - אפקיד ההכרעה בסוגיה זו בידיהם המוכשרות של באי פורום נכבד זה...

 

[סטילהוק1]

לא הכחשת פְּלַגְיָארִיזְם.
שתיקה כהודאה דמיא (יבמות פז ב) והודאת בעל-דין כמאה עדים דמי (גיטין מ ב).

אשר לנפיחה ולזהות הנופח - אפקיד ההכרעה בסוגיה זו בידיהם המוכשרות של באי פורום נכבד זה...

אם היית בודק דפקט מהלך היית מגלה שנתתי קישור למאמר עצמו לגבי ההקדמה של דת האיסלאם ומהותה והאיסלאם הרדיקלי. חמור קופץ בראש.

 

[Permafrost]

אם היית בודק דפקט מהלך היית מגלה שנתתי קישור למאמר עצמו לגבי ההקדמה של דת האיסלאם ומהותה והאיסלאם הרדיקלי. חמור קופץ בראש.

stool pigeon1, אבו-נפחא, ידידי, לא הצגת שום קישור למקור כלשהו...

 

[jackie111]

stool pigeon1, אבו-נפחא, ידידי, לא הצגת שום קישור למקור כלשהו...

אני מבקש ממך Permafrost מותר לחשוד אבל תבדוק אתה את החשדות
שלך. מצד שני עדיף להתעמת עם העובדות ולא לחפש התעמתויות מיותרות.

 

[סטילהוק1]

stool pigeon1, אבו-נפחא, ידידי, לא הצגת שום קישור למקור כלשהו...

ועוד איך הצגתי Permaflots בכותרת המאמר עצמו.