האם החיים הם גורל או בחירה?

[קרן הירש]

האם החיים הם גורל או בחירה?

לא אחת מגיעים אלי כמתקשרת אנשים ששואלים, מתי תהיה לי זוגיות?, האם אסע בסוף לחול?, האם אעבור עבודה? האם יגיע אלי כסף ממקור מסוים? האם יהיה לי ילד נוסף? וכד'

מה דעתכם?, האם כבר הכל "כתוב" או שהרשות נתונה?

 

[kikona126]

לדעתי יש לנו מספר מסלולים בחיים

לכל אחד מאיתנו יש מספר מסלולים כתובים, אבל מאחר שבשום מקום לא כתוב שאי אפשר לשנות את אשר כתוב, אז הרשות נתונה.
&nbsp
אני כן מאמינה שכל אחד מגיע לפה במטרה מסויימת שיכולה להיות מטרה קטנה ופרטית ויכולה להיות מטרה גדולה שתשפיע על העולם.
&nbsp
הדילמה הזאת תמיד קיימת, ותמיד שאני חושבת עליה אני נזכרת בבן של השכנים שיום או בערב שנדרס למוות, ראיתי אותו בחלום וניסיתי לשכנע אותו לרדת מהכביש כי ידעתי שהוא ידרס אם לא, והתשובה שלו היתה, "הגיע הזמן, תגידי לאבא ואמא שאני אוהב אותם ושהצטיינתי בלימודים היום". הגיע הזמן... כניראה שהנשמה יודעת, כניראה שהנשמה יודעת שהיא סיימה למלא את התפקיד שלה פה. בקשר לאופן בו היא תחיה, זה תלוי בנו, אנחנו יכולים להגיע למקום אפל ועם זאת להאיר אותו ולהכניס אליו שמחת חיים. האופן בו נחיה, זה כבר קשור בנו, אנחנו היוצרים של עצמנו פה בעולם.

 

[Critical Thinking]

לדעתי, חיי הפרט הם פשוט כאוטיים.

כוונתי:

בעוד המציאות הניצפית בנוגע לטבע היא שהטבע "מתנהג" בעיקביות, בסדירות, במתכונתיות, ולו ברמה הסטטיסטית, על פי "חוקי טבע" שגילינו בעמלנו, ניסחנום, ובחנום בניסויים ובתצפיות מורחבות - עדיין חיינו האישיים נראים כיאוטיים במידה מטרידה למדי.

החיים נראים תלויים על חוט שערה בקביעות ובכל רגע אתה, או היקרים לך, עלולים לאבד מטה לחמם, להפגע או אף למות באסון טבע, בתאונה, או במעשה טרור, או לחלות, ובקצרה - החיים נראים נטולי משמעות, שלא לדבר על המוות, על הפחד מפני היותנו בני-חלוף ללא שיור.

אנו יודעים, מהתבוננות בחיות, כי כל אורגניזם אשר מת - ממוחזר ע"י אורגניזמים אחרים, לבלי שיור, כולל השלד, אם לא הוטמן מחוץ להשג שיני חית השדה, אך ממאנים להסכים כי זה גם מה שיקרה לנו.

כל זה מציק, מטריד, מייאש, בלתי קביל בעינינו.

אז עשוי להופיע לפתע עבדקן המצהיר כי מעלינו יושב משהו בלתי מוחשי ובלתי נתפש, המנהל הכל.
אמנם לנו הכל נראה כאוטי, חסר הגיון, חסר תכלית, חסר הסבר, אומר העבדקן, אולם אל דאגה, אין שום כאוטיות, שום חוסר הגיון, שום חוסר תכלית, שום חוסר הסבר. למשהו הבלתי מוחשי ובלתי נתפש הזה היושב ממעל יש תכנית מפורטת קוהרנטית לכל דבר, וגם עבורך אישית, אם תשתף פעולה, ותכפיף עצמך לנהולו, אולם אינו נוהג לחשוף בפני היושבים מטה את תכניותיו. צריך פשוט לסמוך על המשהו הזה כי לו תכניות להכל.
העבדקן גם מוסיף כי הוא עצמו הנו דוברו של המשהו הזה, והפרשן המוסמך להנחיותיו.

"אז מה עם חיי?", אתה שואל.
העבדקן משיב כי שנות קיומך המטריאלי המעטות הנראות לכאורה מאוימות, כאוטיות, ורצופות מאבק קיום מטריאלי, הן כאין וכאפס לעומת שנות הקיום האימטריאלי הרבות המצפות לך, של שפע ורווחה אימטריאליים, אם תכלכל מעשיך בתבונה, ותכפיף עצמך לנהולו של המשהו הזה, ותשמע להוראת דוברו ופרשנו, ותעשה ככל אשר יורך, גם אם יאמר על הימין שהוא שמאל, ועל השמאל שהוא ימין

"ומי ערב לי", אתה שואל, "שכל מה שאתה מתאר יתקיים?".
"עובדה!" עונה העבדקן בלא מצמוץ, "עד כה לא חזר איש והתלונן כי הונו אותו".

כן, יש אנשים בריאים נפשית המבינים את המציאות, ואינם אחוזי בעתה לנוכח אופיה, ויש כאלה החייבים שעבדקנים ישקרו להם שקרים מתוקים וירגיעו את נפשם המעונה, כאשר בפועל גם לאחר בליעת השקר המתוק לא נוספה להם שום תובנה על מה שיקרה אותם, אך הם מתנחמים כי אמנם לא למדו דבר, אלא שיש סבא בשמים שיודע הכל, במקומם...

ומה עם אתאיסטים, הדוחים קיום אל?
עבורם קיימים מיסטיקנים...

 

[kikona126]

שלום

קודם כל תודה על התגובה. גם מתגובות שאינני מסכימה איתן יש לי מה ללמוד.
&nbsp
ההסתכלות שלך על החיים כשחורים מזכירה קצת את הגישה האקזציוניסטית שאלבר קמו היה חלק ממנה, ואם הוא לא היה לא היינו זוכים בספר ״הזר״.
בגישה המסתכלת על החיים בהם האדם הוא במרכז, ובסוף הוא מת והחיות אוכלות את הבשר והעצמות שלו, יש הרבה מאוד אגואיזם.
&nbsp
ופה בוא נשאיר את המסטיקנים בצד וגם את הדת.
&nbsp
אנחנו נמצאים בעולם הזה, הגענו לפה או כמו שקמו אומר ׳זרקו אותנו לפה׳. משהו מסויים יצר אותנו פה, אל, חיזר, אמאבה שהתפתחה או כל דבר אחר. הדבר הראשון שאנחנו כבני אדם יכולים לעשות זה להודות לאותו הבורא. להודות לו על כך שיצר אותנו כפי שאנחנו עם כל המגרעות שיש בנו, כי גם אם היינו מושלמים היינו מוצאים מגרעות, השלמות היא בעייני המתבונן.
&nbsp
עכשיו נמשיך עם התיאורים שלך: מוות ממחלות, מלחמות, תאונות, עוני ועוד... לא נעים לי להגיד לך אבל את כל אלו ברא האדם. הרבה מהמחלות שלנו נובעות מהתזונה שלנו (ולא אני לא טבעונית) מלחמות?? מי אשם בהן? תאונות? מי יצר את המכונות הגורמות לתאונות? עוני? באשמת מי או אולי גם פה ההסתכלות צריכה להיות בעיני מי? האם עוני הוא אך ורק מצב של חוסר כסף? כמה התרבות שלנו שולטת בנו?
&nbsp
הבורא יצר עולם, הוא ברא חיות הוא ברא את השמש והירח, הוא ברא אדם. והאדם, הוא ברא יותר מחמישה סוגים שונים של אלוהים, הוא יצר תרבות הוא יצר את הנורמות, הוא הרג והורג והורס את היצירה של הבורא, האדם הוא אגואיסט! כי הוא לא מבין שהוא לא חיי פה לבד, שהוא חלק מהדבר הזה שנקרא כדור הארץ, כמו שהצמחים מאפשרים לנו לחיות פה ככה שנחנו צריכים לאפשר להם לצמוח. וכך גם עם בעלי החיים. ובבוא היום כמו שאני ניזונתי מהצמחים והחיות, הם יוזנו ממני, גם אני חלק מהעולם הזה. ודרך אגב העובדה שהבורא ברא אותי אומרת שגם לי יש חלק ממנו בתוכי (ויש שיגידו גם תכונות שלו)
&nbsp
לגבי אטאיסטים, אני מכירה כמה, הם לא מאמינים באלוהים, הם לא מחפשים מיסטיקנים, הם מאמינים בבורא, אבל לא מייחסים אותו לשום דת, לכן הם גם לא קוראים לו אלוהים.

 

[Critical Thinking]

אינני סבור כי העולם (world), או היקום (universe) נבראו,

ואינני סבור כי ה"צרות" הן מעשה ידי אדם. גם כאשר האדם היה צייד-לקט בסוואנה האפריקאית - היו חייו כאוטיים. מלחמות בין קבוצות על שטחי מחיה לבטח היו, אולם מכונות - לא כל כך היו. תזונה? לא היו ארוחות מסודרות שלוש פעמים ביום. אם הקבוצה לא הצליחה לצוד - הלכו כולם לישון על בטן ריקה. תאונות? לפעמים הקבוצה צדה תאו, אך לפעמים התאו לא נכנע בקלות ופצע ציידים פצעי מוות.

ענין אחד מוסכם על שנינו - אנו נמוחזר כליל, ואין לי בעיה עם זה...

 

[קרן הירש]

גורל וגם בחירה

להבנתי מתוך התקשורים שביצעתי, קיימים מספר עוגנים, כמו תאריך הלידה והמוות. לא אחת תקשרתי נשמות של נפטרים שנפטרו ביום לידתם. ונשמות של ילדים שנפטרו ואמרו שהגיע זמנם.
ויש עוד כמה עוגנים קבועים מראש כמו בני הזוג שלנו אולי, השאר נתון לבחירתנו החופשית.
אכן כמוך אני חושבת שהגענו לכאן הן לשם התפתחות אישית רוחנית, והן לשם התפתחות מתואמת עם שאר האנשים סביבנו, מעצם היותנו חלק מאותו מארג/תצריף. הנשמות הצעירות יותר עסוקות יותר בעצמן, הישרדות היום יום וכו', נשמות וותיקות יותר, רואות גם את האחר/הזולת, הן בעלות פרספקטיבה רחבה יותר על החיים ומעלות כמו סבלנות, נתינה, אהבה, חמלה וכו'.
רבים שואלים אותי מתי אמצא זוגיות, כאילו זה כתוב מלמעלה. בדיקתי מעלה שיש בתוכם חסמים מלהיות בזוגיות. לכן אני לא רואה שום זוגיות בטווח הנראה לעין. לאחר שעושים איתם עבודה של הסרת חסמים והגשמה, פתאום רואים כיצד הנתיב השתנה ולמרחב שלהן נכנסת אנרגיה חדשה/בן זוג חדש.
כלומר הרוב לדעתי נמצא בידינו.

 

[kikona126]

אני מסכימה איתך,

גם לי יצא לשמוע בתקשור מפי בן אדם לפני שמת שהגיע הזמן. (אני אספר לך בהזדמנות) עם זאת אני לא בטוחה שהזמן נקבע מראש אלא שהזמן מגיע ברגע שהנשמה סיימה את התפקיד שלה בעולם הזה.
&nbsp
בגלל זה דרך אגב לא התחברתי לקלפים ולאופן השימוש בהם. אני לא מאמינה שאני יכולה להמליץ למישהו על דרך פעולה לבחור, כי חלק מההתפתחות שלו צריכה לבוא לאחר נפילות, ויכול להיות שהוא צריך לפול באותו הבור עוד 20 פעמים בשביל ללמוד להתמודד עם החסם.
&nbsp
אני אשמח לשמוע על חסמים נפוצים הקשורים לזוגיות.

 

[קרן הירש]

על בחירה וזוגיות

לפעמים קורה שהנשמה לא סיימה את תפקידה כלומר היא לא עברה את ההתפתחות הרוחנית לה היא ייחלה והיא עוזבת. זה מעניין כי בטיפולים עולה שאחד הדברים שהכי מפחידים נשמות זה לחזור שוב להיות מגולמים בגוף פיזי לכן הן שואפות לסיים את אשר באו לעשות.
לדעתי הקלפים הן מעין מתווך למי שלא יכול לקבל מסרים באופן ישיר.
דווקא אפשר להגיד למישהו בתקשור שאם יבחר בנתיב מסוים אז זה מה שרואים שיקרה לעומת נתיב אחר. אבל לא ניתן לדייק עד הסוף .
וקוריוז מצחיק, פעם שאלתי את המדריך הרוחני שלי, תגיד, אם אתה אומר לי מה כדאי לי לעשות, אז זה לא כאילו אתה מגלה לי את התשובות?
הוא צחק ואמר שגם אם הוא מייעץ לי, זה עדיין לא עושה את זה קל לביצוע עבורי

ובנוגע לחסמים של זוגיות, יש רבים וזה מאוד אינדיבידואלי לאדם, לפי מה שעבר בחיים האלה ואחרים ומה שלמד מקשרים של אנשים שהיו בחייו. אבל כמה אמונות שהיו אצל מטופלות שהגיעו אלי, לשם הדוגמא: אמונה שגברים הם בוגדים, אמונה שזוגיות תבטל את החופש שלי, שאני צריכה לוותר על מי שאני, זוגיות היא כובלת, אמונה שלהיות בזוגיות זה להיות לבד. זה מה שעלה בזכרוני הרגע.

 

[elar84]

יפה!

אני גם שמעתי הסבר כזה שאומר שהזמן (עבר הווה עתיד) שאנו מגדירים ומכירים הוא לא אותו הזמן אצל הבורא.
הוא יכול "לרחף" מעל לזמן להיות בכולם הלוך וחזור ולכן הכול כתוב והרשות נתונה.
כלומר הכול כתוב כי הוא יודע מה יהיה כלומר באיזה נתיב נבחר, והרשות נתונה כי אנו אלה שבוחרים... פשוט הוא יודע מה נבחר.

 

[elar84]

ואני רוצה גם להוסיף

שבעיניי יש כמה סרטים. יש כמה נתיבים ומכול אחד מהם נוכל להגיע לאנשהו.
הנתיבים והיעד שלהם ידועים מראש ומכאן יש לנו אפשרויות בחירה.
באיזה נתיב שאנו נבחר כי הבחירה בידינו נגיע לאיזה "גורל" שכתוב מראש.

 

[קרן הירש]

הרשות נתונה

אכן ברוחניות אומרים שאין משמעות לזמן.
הידיעה של הבורא, לא ממש משרתת אותנו, כי אנו עדיין עומדים ומתלבטים באיזה נתיב לבחור. וכל מעשה שלנו יכול לשנות נתיבים.
כמו כן יש מלא נתיבים ומלא הסתעפויות של כל נתיב שקשה לחזות את סופם או לדעת מראש. לדעתי הגורל לא כתוב מראש אלא יש רק מספר עוגנים שאינם ברי שינוי והשאר נתון בידינו. אחרת אם הכל ידוע מראש, לא נחווה התפתחות אותנטית לא?

 

[הקוסמת הורודה2]

אני לא מאמינה בגורלות קבועים מראש

אני כן מאמינה ביכולת ליצור זרימה

 

[הקוסמת הורודה2]

ללכת אחרי הגורל זה לחלשים

היה לראש ולא לזנב

 

[הקוסמת הורודה2]

אני שונאת דברים צפויים מראש איפה האקשן איפה?<??

פעם חברה אמרה לי שאני צפויה מאותו יום הפסקתי להתנהג באופן צפוי.\
שונאת צפוי|!@!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[הקוסמת הורודה2]

אני רוצה אקשן!!!!!!!!!!!!!

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[הקוסמת הורודה2]

הכל אפשרי

גם מהמתים אנשים חוזרים אז מה יש לחיים להתלונן? הא?

 

[קרן הירש]

אהבתי

הקוסמת הוורודה, (שם מגניב), מעבר לרצון שלך שיהיה אקשן בחיים, ומרגישים שהאופי שלך הוא אש לגמרי, חחחח, את למשל לדעתי תייצרי לעצמך חיים של אקשן, אם תת המודע שלך לא מחזיק פחדים מזה.
ונכון אמרת שהכל אפשרי והכל בידינו לשנות. ואם נחזיק את האמונה הזו, אז באמת נצליח להגשים את השאיפות שלנו, בכל אספקט בחיים.
לצערי, רווחת האמונה בקרב אנשים כי הכל זה גורל. ולא אחת שואלים אותי שאלות שמעידות על התפיסה הזו כמו
מתי תהיה לי זוגיות
מה יקרה עם הזוגיות הקימת שלי
מתי אמצא עבודה וכו'..

 

[הקוסמת הורודה2]

נכון יש פחדים אבל מתחת יש הרבה אש

וברגע שאתגבר על כל מיני דברים אנרגטיים אני הולכת להתחבר לאנשי אש נוספים אני טובה בליבוי אש אצל אחרים גם.
תודה קרן יקרה

 

[Critical Thinking]

את יכולה, בינתיים, לשנות את הכינוי שלך ל- Firebird, על שם

הבלט המפורסם "צפור האש" מאת איגור סטרווינסקי, שהוצג לראשונה ב- 1910 בפריז, ועורר סערה עולמית.
הספור מבוסס על אגדה רוסית אודות צפור לוהבת המביאה לבעליה גם ברכות וגם קללות, והיה להצלחה חסרת תקדים למן הערב הראשון, גם בעיני צופים וגם בעיני מבקרי אמנות...

 

[elar84]

שאלה בקשר למה שכתבת על

נשמות וותיקות ועתיקות שרגישות לאחר, יותר סובלניות ויש להם נתינה וחמלה וכו...
הרי שהרוב לא כאלה ואני משערת שרוב האנשים הם בעליי נשמות צעירות שעסוקות יותר בעצמן ובהשרדות היומיומית.
ברור לי שזה לא עושה אותן פחות טובות מהוותיקות חלילה.
ככה זה צריך להיות וזה בסדר.
מה שכן לדעתי לנשמות הוותיקות יש רגישות גבוהה לאחר,
ולמרות הידיעה הברורה שהן כאלה בחיי היומיום הרבה פעמים שאתה רק נותן ורואה את האחר ולא מקבל את אותה התמורה, נוצר מצב של אכזבות.

השאלה כיצד נשמות כאלה יכולות לא להיפגע כי הדאגה לאחר, הרגישות הרבה פעמים שמה אותם קצת מאחור.
וקשה להילחם עם התכונות האלה, ומצד שני גם קשה להיות רק בנתינה ולא לקבל תמורה באותו האופן.

אשמח לשמוע את דעתך וגם לקבל טיפ טוב.

תודה רבה.