האם החיים הם משחק

[לוחם האש]

האם החיים הם משחק

למשל למדתי שמדריך טוב צריך לדעת לשחק. לשדר שפת גוף בטוחה ועוד כל מיני טריקים וזה מה שתקלוט עין האדם ! וחשבתי אולי כל חיינו הם משחק הרי רק במצבים מאוד מיוחדים אנו מצליחים להגיע למודעות עצמית וכל משך חיינו אנו משחקים משהו שאנו לא שמים לב בכלל ורק חושבים שזה אנחנו מישהו בכלל הבין את המסר שלי אין לי חשק להסביר בצורה ברורה יותר , אז מי שהבין אני ישמח לתשובות

 

[לוחם האש]

והאם מודעות פנימית

זה לבדוק אחרי כל פעולה שלנו למה התנהגנו בצורה שהתנהגנו ? לשאול טוב טוב ולהבין בדיוק מה עשינו ולמה ?

 

[aviah]

עדיף לבדוק זאת עוד לפני ביצוע הפעול

 

[setonr]

ללוחם- מה פתאום לבדוק ,זרום עם---

החיים היה נאמן לעצמך גם אם המצבים משתנים. לפעמים כדאי "לשחק"קצת לטעם האחרים אבל לא לאורך זמן....

 

[ספי אחד]

קרא.

עצור. קח נשימה. הרפה את הבטן. חייך. קצת או הרבה. בכל מצב(!!!) ואז תוכל לשפוט אם אתה מתנהג כפי שאתה באמת, אבל באמת רוצה, או כפי שמצפים ממך. כי כמו שאני רואה כל סיטואציה, אתה יכול להגיב/להתנהג בתגובה מותנית לציפיה, בין אם בצורה מודעת ובין אם לאו, או באופן מודע לתחושות הסוביקטיביות שלך, עם המודעות ההכרתית לציפיה. רוצה לומר, גם במצב האידיאלי, שהוא כאמור "לעשות מה בא לי..." אנו עדיין מודעים לציפיות של הסביבה. במילים אחרות, בתחילת תהליך הפיכתנו לאנשים מודעים, עלינו "לשים ברקס" להתניות ולאפשר, ע"י מודעות לתגובות הרציונליות והפיזיולוגיות (כי יש קשר גם אם אינו מוכח ומוגדר- בין הגוף לנפש) לעצמנו לברור את "המוץ מן התבן" - מה שלנו ומה הושתל ע"י הסביבה. וזו התשובה הכי פרקטית שאני יכול לתת כרגע. אלא אם כן לא הבנתי אותך כראוי, וזה ייתכן, שהרי שנינו סוביקטים שונים עם עולם מושגים שונה...

 

[hilabarak]

אני דווקא מסכים עם הטענות כמעט

לחלוטין. חוץ מהנושא של אי הידיעה מדוע אנחנו עושים מה שאנחנו עושים. זו כבר בחירה אישית או אחריות אישית. יש אנשים שעובדים בעבודה מתחת לכישורים שלהם והם מודעים לכך באופן מלא. הם בוחרים בזה כי למרות שאין מיצוי מלא בעבודה יש יתרונות של שקט נפשי וקביעות ושעות נוחות (בשביל המשפחה) ששווה להם את הוויתור. יש אנשים בדיוק באותו מעמד ואותה בחירה של שקט כנגד מיצוי, שבוכים ומתלוננים כאילו אינם אחראים לבחירה. לגביי המשחק, אני מאמין גדול שאנחנו משחקים בכל רגע תפקיד שונה. כשכתבתי את הספר, לא היתה מילה שלא שקלתי 50 פעם (הסופר האחראי). כשאני מרצה בחינם לקהל אני אדם שמאמין ורואה דרך. כשאני עם הבוס בעבודה אני קצת יותר דורש ממנו שכר עם פחות עשייה של אמונה (הרי להרצות אני מרצה בחינם)ואני גם משווק דברים מעבר לערכם (מה שלא אעיז לעשות בהרצאה). כשאני מגיע לאנשים אותם אני חונך בעבודה, אני הרבה יותר רציני ושקול, אבל לא כמו בהרצאות. אפילו בהורות אני לעיתים קשוח ולעיתים ליצן וכולי. אני גם מאוד מסכים שהחקר בא אחרי הכעס, דאגה, טינה, אשמה. רק אחרי שכעסתי על הילדה או על הבוס אני יכול לשאול למה. לפני שאני מרגיש רע, אין מה בדיוק לשאול, אפשר להתבונן ולשאול, אך רוב החקר מגיע דרך ההתנסות. השאלה למה ? איננה פותרת את האתמול אך מועילה למחר.

 

[לוחם האש]

קניתי

מאוד מעניין מה שרשמת

 

[aviah]

ליתר דיוק

שקט נפשי, קביעות ושעות נוחות הם חלק מהמיצוי המלא של העבודה.

 

[aviah]

הם כאלה רק אם אתה בוחר כך