האם הטענה של אמיר אוחנה

[jackie111]

האם הטענה של אמיר אוחנה

שהוא קרא על פרסום של הפרת צו איסור פרסום
באינטרנט. ולכן לא הפר את הצו כשפרסם על הארוע
מעל במת הכנסת.

אם אני, אזרח פרטי, הייתי עושה אותו דבר ומפרסם
נושא חסוי שקראתי באינטרנט.
הייתי עובר עבירה?

 

[עופר בן אברהם]

חזרה על מה שפורסם אינה הגנה

1. סעיף 70 לחוק בתי המשפט, שדן באיסור פרסומים, אינו פוטר מאחריות את מי שפרסם שוב את מה שכבר פורסם. ויש טעם לכך, שהרי החזרה מעצימה את הפרסום ועלולה להחריף את הנזק למושאו. ומה גם שפטור למפרסם החוזר יעודד הפרת צווים. לדוגמה, עיתונאי, שיחפוץ לחשוף שם חשוד שפרסומו נאסר, יוכל לפרסם את השם, בלי להזדהות, באתר זניח כלשהו, ואחר כך לפרסמו בעיתונו בטענה המיתממת, שהשם כבר פורסם. עם זאת:
2. בהיקש מסעיף 19(1) לחוק איסור לשון הרע, חזרה על מה שפורסם בציון המקור עשויה להיות עילה להקלה בעונש.
3. “חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה - בכנסת או מחוצה לה - אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת" (סעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם).
4. אם חבר הכנסת עבר עבירה לא במילוי תפקידו או למען מילויו, אפשר להגיש נגדו כתב אישום, באישור היועץ המשפטי לממשלה, ובניגוד למה שהיה בעבר (לפני 26 ביולי 2005, שאז שוּנָה החוק), היועץ אינו צריך לבקש מהכנסת להסיר את החסינות, אלא להיפך: על חבר הכנסת החשוד, אם רצונו בכך, לבקש מהכנסת, שתקבע כי הוא חסין (סעיף 4 לחוק).
5. האם אמיר אוחנה הפר, לכאורה, את צו איסור הפרסום בעניין ניר חפץ במילוי תפקידו או למען מילויו?
היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, הבהיר, בחוות דעת מ- 18 בפברואר 2013, כי חבר הכנסת יהנה מחסינות על התבטאות אסורה אם במסגרת הפעילות המותרת והלגיטימית שלו הוא גלש, שלא מתוך תכנון מוקדם (למשל, בלהט הוויכוח או בתגובה לדברים שנאמרו לו) לאותו מתחם אסור של התבטאויות, שאזרח מן השורה היה נתבע או עומד בגינן לדין. ומכאן שעל התבטאות שתוכננה מראש, המהווה עבירה, אין חסינות, וניתן להעמיד חבר כנסת לדין בגינה.
חוות הדעת האמורה נסמכה כנראה (לא צוינו בה אסמכתאות), בין היתר, על פסיקת בית המשפט העליון מ- 28 בינואר 1996, שדנה במסמך צבאי סודי (מסמך שטאובר), שחשף חבר הכנסת בנימין נתניהו במליאת הכנסת. נפסק, כי נתניהו לא תכנן מראש את הקראת המסמך, אלא נגרר לכך בתגובה לטענה שהועלתה, ועל כן הוא חסין (בג"ץ 5151/95, ח"כ רן כהן נגד היועץ המשפטי לממשלה).

 

[עופר בן אברהם]

קישור לפסק הדין

כאן.

 

[עוד יוסף פנדריך]

לדעתי החוק מאוד ברור

השר אוחנה דיבר במילוי תפקידו כחבר כנסת. הוא ביקר את פעולת הפרקליטות. הוא ביקר גוף מרכזי מאוד ברשות המבצעת והבקורת היא חלק בלת נפרד מתפקידו כחבר כנסת. לכן עומדת לו חסינות ענינית. יתכן שהחסינות רחבה מדי. עמדו על כך מלומדים, אך זהו ענין למחוקק לענות בו.

 

[משיב פורמאלי]

הוא לא יכול לבקר גוף שעליו הוא שולט ואחראי

הוא נושא באחריות שילוחית על כל מה שנעשה בפרקליטות ובתוך משרד המשפטים.
גם אם הפעולה נעשתה על ידי "פלוני" שכפוך לו אוחנה עדיין אחראי גם על כך
אם יש לו ביקורת, שיתקן מיד את מה שצריך תיקון, ולא יבקר כמו עיתונאי חיצוני.
אם אין לו שליטה על מה שקורה בתוך משרד המשפטים, שיתפטר מתפקידו.

 

[עוד יוסף פנדריך]

איפוא כתוב בחוק ששר לא יכול לבקר את עובדי משרדו

לשר יש חובת נאמנות כלפי הציבור. אם עובדי משרדו אינם עומדים בציפיות שלו ופוגעים בציבור לא רק זכותו אלא חובתו לבקרם. חוץ מזה שאוחנה הוא גם חבר כנסת ובתור שכזה יש לו חופש ביטוי כלפי רשויות השלטון יותר מאזרח רגיל.

 

[קלייטון.ש]

מתוך התגובה של לשכת השר לא עולה שהוא מדבר על הפרת הצו

התגובה: "אין כל אמת בדיווח לפיו השר 'עשה שימוש בחסינותו הפרלמנטרית כדי לחשוף את מה שבצו איסור הפרסום'. השר חזר אך ורק על דברים שפורסמו כבר, ולא חידש דבר משום שאין בידיו דבר לחדש מתוך חומרי החקירה, שאינם מצויים בידיו״.
כלומר התגובה לא עוסקת ב"הפרת צו איסור פרסום", אלא היא מתייחסת לחשיפה וחידוש מתוך חומרי החקירה. ואלה לא נעשו על ידי השר אלא ע"י אחרים, כך שהדברים כבר ידועים והשר לא יכול לחשוף ולחדש.
לכן יכול להיות שהפר צו איסור פרסום, אבל ידועה הטענה בדבר חוסר התוחלת שבצוי איסור פרסום, ולכן השאלה החשובה היא לא אם הופר צו, אלא אם נגרם נזק.
האם אתה כאזרח פרטי היית מקבל יחס שונה עבור אותה התנהגות? יכול להיות שכן, בהחלט שר שעומד מעל דוכן בכנסת עושה עבודה רלוונטית וחשובה כשהוא עוסק בנושא הזה, בעוד אתה כאזרח לא בטוח שהיית עושה את אותה עבודה.