I wanna be happy
New member
האם היא מדכאת אותי?
היי לכולם,
אני אובחנתי בדיכאון לפני שנה בערך ומאז אני על וולבטרין ומטופלת באופן קבוע אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. עדיין פה ושם יש לי הבלחות של דיכאון.
אתמול העירו את תשומת ליבי לזה שאני תמיד בדיכאון כשאני ליד מישהי מסויימת. ניסיתי לחשוב על זה ואוליי כן.
באופן כללי יש לי תחושות בטן מאוד חזקות ואני יכולה רק ממבט להבין אם אני אוהבת או לא אוהבת בנאדם. בעבר חשבתי שמשהו לא בסדר איתי והייתי מנסה לא להקשיב ותמיד הסתבר לי שאני צודקת בסוף. ז"א אם משהו ממש מציק לי אצל בנאדם, מאוד קשה לי להשתיק את זה. כל הגוף שלי צועק לזה.
בכל אופן, את החברה הזה, מהיום הראשון שראיתי אותה פשוט היה לי אנטי כלפיה. אבל בכל זאת ניסיתי לראות מה יש מתחת כי אני לא יכולה ככה לשפוט בנאדם.
בשבוע הראשון באמת חשבתי שטעיתי כי היא הייתה נחמדה בסך הכל. אבל אז פתאום היא התחילה לשפוך לי את כל סיפור חייה.. אני לא מכירה אותה כל כך הרבה זמן, WTF?
בכל אופן, המשכתי לא לשפוט. עם הזמן שמתי לב שיש לה קושי רציני בלקרוא בני אדם, היא חושבת שכולם נורא נחמדים, גם אלו שלא. ודברים כאלו הכי מעצבנים אותי.
היא תמיד בורחת מעימותים ומנסה תמיד שכולם יאהבו אותה, אפילו אם זה לא מה שהיא חושבת באמת. אה, וכמובן כולם גם תמיד מתחילים איתה. בהתחלה הייתי אומרת לעצמי וואו, מבוקשת זאתי. ואז היא הראתה לי את ההודעות ולא היה בהם שום רמז לשום דבר.
בכל אופן, לי נורא קשה עם זה.
נסענו פעם אחת כולנו (וגם היא) לאילת ונכנסתי לדיכאון נוראי. לא היה בא לי לעשות כלום.
התחלתי לבכות ולהתכנס.. בערך מה שקורה בכל פעם.
היה מבאס. נורא התנצלתי, אבל מה יכולתי לעשות? זה הרגעים האלה שמרגישים כאילו מישהו גנב לך את החיות ואתה מחכה שיחזירו אותה. חסרת אונים לחלוטין.
ככה קרה בפעם השניה שראיתי אותה.
ואז שוב.
ואז חשבתי שאוליי יש לזה קשר אליה אבל פעם אחת נורא נהניתי איתה (שתיתי מלא) וירדתי מזה.
אתמול קרה אותו הדבר. אני באוטו, נוסעת לפגוש אותם ותוך כדי שוקעת לאט לאט. כשיצאתי מהבית הייתי הכי מלאת ביטחון ורצון להנות.
אבל עד שהגעתי לשם כבר, שוב אותה הרגשה שמצצו ממני את החיים. כמו עכשיו. קשה לי נורא להתאושש מזה.
יכול להיות שזה קשור אליה?
היי לכולם,
אני אובחנתי בדיכאון לפני שנה בערך ומאז אני על וולבטרין ומטופלת באופן קבוע אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. עדיין פה ושם יש לי הבלחות של דיכאון.
אתמול העירו את תשומת ליבי לזה שאני תמיד בדיכאון כשאני ליד מישהי מסויימת. ניסיתי לחשוב על זה ואוליי כן.
באופן כללי יש לי תחושות בטן מאוד חזקות ואני יכולה רק ממבט להבין אם אני אוהבת או לא אוהבת בנאדם. בעבר חשבתי שמשהו לא בסדר איתי והייתי מנסה לא להקשיב ותמיד הסתבר לי שאני צודקת בסוף. ז"א אם משהו ממש מציק לי אצל בנאדם, מאוד קשה לי להשתיק את זה. כל הגוף שלי צועק לזה.
בכל אופן, את החברה הזה, מהיום הראשון שראיתי אותה פשוט היה לי אנטי כלפיה. אבל בכל זאת ניסיתי לראות מה יש מתחת כי אני לא יכולה ככה לשפוט בנאדם.
בשבוע הראשון באמת חשבתי שטעיתי כי היא הייתה נחמדה בסך הכל. אבל אז פתאום היא התחילה לשפוך לי את כל סיפור חייה.. אני לא מכירה אותה כל כך הרבה זמן, WTF?
בכל אופן, המשכתי לא לשפוט. עם הזמן שמתי לב שיש לה קושי רציני בלקרוא בני אדם, היא חושבת שכולם נורא נחמדים, גם אלו שלא. ודברים כאלו הכי מעצבנים אותי.
היא תמיד בורחת מעימותים ומנסה תמיד שכולם יאהבו אותה, אפילו אם זה לא מה שהיא חושבת באמת. אה, וכמובן כולם גם תמיד מתחילים איתה. בהתחלה הייתי אומרת לעצמי וואו, מבוקשת זאתי. ואז היא הראתה לי את ההודעות ולא היה בהם שום רמז לשום דבר.
בכל אופן, לי נורא קשה עם זה.
נסענו פעם אחת כולנו (וגם היא) לאילת ונכנסתי לדיכאון נוראי. לא היה בא לי לעשות כלום.
התחלתי לבכות ולהתכנס.. בערך מה שקורה בכל פעם.
היה מבאס. נורא התנצלתי, אבל מה יכולתי לעשות? זה הרגעים האלה שמרגישים כאילו מישהו גנב לך את החיות ואתה מחכה שיחזירו אותה. חסרת אונים לחלוטין.
ככה קרה בפעם השניה שראיתי אותה.
ואז שוב.
ואז חשבתי שאוליי יש לזה קשר אליה אבל פעם אחת נורא נהניתי איתה (שתיתי מלא) וירדתי מזה.
אתמול קרה אותו הדבר. אני באוטו, נוסעת לפגוש אותם ותוך כדי שוקעת לאט לאט. כשיצאתי מהבית הייתי הכי מלאת ביטחון ורצון להנות.
אבל עד שהגעתי לשם כבר, שוב אותה הרגשה שמצצו ממני את החיים. כמו עכשיו. קשה לי נורא להתאושש מזה.
יכול להיות שזה קשור אליה?
) עדיין לא הצלחנו להבין..