hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
בואו נדבר על זה.
בשביעי באוקטובר של שנת 2023, אלפי מחבלים חצו את הגבול לתוך ישראל, רצחו 1,250 ופצעו עוד מאות.
קשה להאמין, ממש בלתי נתפס, שנחלנו תבוסה קשה ומוחצת כל-כך. ועוד מול מי? הקטנים, החלשים והעלובים שבאויבינו.
קשה להאמין, ממש בלתי נתפס, שלא היה לנו מושג מה קורה ממש בחצר האחורית שלנו, כאשר אנחנו ולא אחרים, אנחנו מעצמת הריגול השלישית הגדולה והחזקה ביותר בעולם, לאחר ארצות הברית וסין, וזרועותינו כמו זרועותיהן של ארצות הברית וסין מגיעות לכל שבעת קצוות תבל.
קשה להאמין. בלתי נתפס.
יותר מידי קשה להאמין. יותר מידי בלתי נתפס.
משהו כאן לא תקין.
משהו פה מסריח.
מה קורה פה?
האם הייתה בגידה מבפנים?
האם היו שניים, שלוש, ארבע, חמש, מקסימום עשר, מקסימום-מקסימום חמש עשרה חיילים וקצינים בוגדים, שחיבלו בכוונה תחילה במאמצי ההגנה והביון של צה"ל על-מנת לאפשר לחמאס תקיפה גדולה ומוצלחת בשביעי באוקטובר?
הרוב הגדול פוסלים על הסף. נו, ברור. "זה לא נשמע הגיוני", הם אומרים.
כן, כי עצם זה שישראל, עם הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, עם מטוסי הקרב המתקדמים בעולם, עם הפצצות האטומיות, עם סוכנות הביון השלישית הטובה ביותר בעולם, נתפסה עם המכנסיים למטה מול ארגון טרור קטן, חלש, לא מתפקד, בלתי מיומן וטיפש מאוד, שהביא על עצמו את סופו, זה הגיוני?
אף-אחת משני האפשרויות האלו לא הגיונית, אבל עדיין, זאת עובדה. עובדה שלפחות אחת מהן חייבת להיות נכונה. השאלה הנותרת האמיתית היחידה, היא מה יותר הגיוני, מבין שני האפשרויות הלא הגיוניות האלו?
באשר לאפשרות השנייה, של זה שפשוט פישלנו, עם כל הכבוד, לא אכפת לי כמה עמוק וחזק הייתה מושרשת הקונספציה, וכמה גדולות היו היהירות והשאננות, היינו אמורים לדעת.
באשר לאפשרות הראשונה, שהייתה בגידה מבפנים, היא רק בקושי מתחילה להישמע הגיונית כאשר אנחנו ניצבים מול האפשרות שהצבא החזק והטוב במזרח התיכון, וסוכנות הביון השלישית הטובה בעולם, באמת לא ידעו, שהיא אפשריות בלתי הגיונית בעליל, אבל זה לא מספיק.
צריך מניע. מניע אמיתי. מניע של ממש עבור הקצינים הבוגדים לבגוד במדינה.
אוקיי.
אז מה בנוגע לרפורמה המשפטית?
ישראל היא לא דמוקרטיה נשיאותית. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. מבין הדמוקרטיות העקיפות, הסוג הנכון הוא דמוקרטיה נשיאותית, והסוג הלא נכון הוא דמוקרטיה פרלמנטרית. הסיבה לכך היא שבדמוקרטיה נשיאותית יש הפרדת רשויות כפי מה שהייתה הכוונה שתהיה וכפי מה שאמורה להיות: שלוש כוחות שונים ששולטים בשלוש רשויות שונות. בדמוקרטיה פרלמנטרית, יש שני כוחות ששולטים בשלוש רשויות. יש את האנשים ששולטים בבתי המשפט, ואז יש את האנשים ששולטים גם בפרלמנט וגם בממשלה, וזה, פשוט לא בסדר.
כאילו שזה לא מספיק, יש את הרפורמה המשפטית, שזאת התוכנית לאפשר לממשלה, השולטת בכנסת, לעקוף את בית-המשפט העליון, ואף להשתלט עליו, ולא אכפת לי מה תגידו או איך תהפכו את זה, כל אחד זכאי לדעה משלו, אבל לא כל אחד זכאי לעובדות משלו, והעובדות הן, שכוח אחד ששולט בכל רשויות השלטון, זאת דיקטטורה. זאת עובדה. זה לא נתון לדיון.
השאלה היא האם הרפורמה המשפטית מקנה כוח לבית המחוקקים והממשלה על חשבון הרשות השופטת? התשובה היא כן. כי הרעיון של הרפורמה במתכונתה הוא שסתם כל רוב רגיל, יוכל לעקוף סתם כל פסיקה של בית המשפט העליון, אבל רוב רגיל זה ממילא מה שיש לכל ממשלה וכל קואליציה, כך שלא צריך להתאמץ בשביל להשיג אותו. וזה פשוט לא בסדר.
ביבי צודק כשהוא אומר שבדמוקרטיה אמיתית אין שומרי סף עליונים, ושכל אחת מרשויות השלטון צריכה להיות מסוגלת לרסן את כל אחת מהשתיים האחרות, ולכן יריב לוין וביבי למעשה צודקים כשהם רוצים פסקת התגברות. הבעיה היא שזה לא צריך להיות ברוב רגיל של 61. זה צריך להיות ברוב גדול של שני שליש, כלומר 80, כנהוג לדוגמה בארצות הברית בשביל לבטל או להוסיף תיקונים לחוקה, לדוגמה.
הרפורמה המשפטית במתכונתה הנוכחית, שהיא דבר שייתן לממשלה, שבשיטה הנוכחית והמקולקלת ממילא שולטת בפרלמנט, גם את בית המשפט העליון, זהו בהחלט מתכון לדיקטטורה, וזאת לא דעה, זאת עובדה. כוח אחד ששולט בכל שלושת הרשויות זאת דיקטטורה פר הגדרה.
השאלה האמיתית היחידה היא שאם הרפורמה המשפטית תעבור, האם ישראל תהיה דיקטטורה מסוג של "דמוקרטיה מסורסת" עדינה שלא יותר מידי פוגעת באנשים ובזכויות אדם כמו לדוגמה הונגריה או פולין, או שהיא תהיה דיקטטורה "קשה", אבסולוטית, טוטליטרית, שנכנסת טוב-טוב לכל אורחות החיים, ויורדת עמוק לתוך חייהם של האנשים, ופוגעת בצורה קשה, אנושה וממושכת בזכויות האדם שלהם, כמו מה שקורה לדוגמה בצפון קוריאה או איראן?
אף-אחד מהמקרים האלו הוא לא טוב, ואפילו מקרה עדין יחסית של דיקטטורת "דמוקרטיה מזויפת" כמו פולין והונגריה, יכול להידרדר בקלות ובכל רגע נתון לכדי דיקטטורה "קשה".
שימו לב שאני לא מדבר בדעות. שימו לב שאני מדבר בעובדות. זה מאוד חשוב.
ברגע שמבינים שבישראל הממשלה והפרלמנט אחד הם, וברגע שמבינים שכל רוב רגיל שממילא כל ממשלה ופרלמנט מחזיקים בו הוא מספיק בשביל להתגבר על בית המשפט לפי ההצעה הנוכחית של הרפורמה המשפטית, וברגע שמבינים שכשאותם האנשים שולטים בכל שלושת רשויות השלטון, או לחלופין, שולטים בשניים מהם ומנטרלים כליל את השלישי, זאת דיקטטורה, אז אין מנוס מלהודות בעובדה שפסקת התגברות של 61 היא דיקטטורה.
וכל זה נותן לנו מספיק מניע בשביל הכביכול קצינים בוגדים שהיו, בשביל לבגוד, לאפשר את המתקפה, ולהציל את המדינה מהדיקטטורה באמצעות המלחמה, כי בהנחה שהיו קצינים בוגדים, ובואו נגיד שהיו, ובהנחה שזה נכון שפסקת התגברות של 61 היא דיקטטורה, ועובדה שלא ניתן לערער עליה שכן, מה עדיף? שעשר מיליון אנשים ויותר יחיו תחת דיקטטורה "עדינה" בסגנון "דמוקרטיה" מסורסת כמו פולין והונגריה במקרה הטוב, או דיקטטורה "קשה" כמו איראן במקרה הרע, כל זה במשך עשרות שנים ואולי אפילו מאות שנים רצופות כמו במדינות ערב, אפריקה והמזרח הרחוק, או שעדיפים 1,250 הרוגים, כמה מאות פצועים, מלחמה שתימשך שנתיים וכמה מאות מיליארדי שקלים שהמלחמה תעלה?
ואז, ואחרי כל זה, יש לנו מניע. ואז, ואחרי כל זה, אפילו אם נגיד שאנחנו ממשיכים שלא להסכים עם הקצינים שבגדו, אנחנו יכולים לפחות להבין אותם, ולהבין מאיפה הם באו, אם קרו והיו הדברים.
השמאל לא מבין שביבי צודק, ושצריכה להיות פסקת התגברות, כי בדמוקרטיה מתוקנת, וכפי מה שאמר ביבי, וצדק, באמת אין שומרי סף עליונים. הימין לא מבין שפסקת ההתגברות לא צריכה להיות ברוב של 61, אלא ברוב של משמעותית יותר מכך.
הטעות הקשה יותר, שביכולתה להביא לתוצאות הרסניות יותר, הרבה יותר הרסניות, היא הטעות של הימין, וזאת מכיוון שאילו הימין היה מקבל את מה שהוא רוצה, ישראל הייתה במקרה הטוב דיקטטורה של "חזות דמוקרטית מזויפת" כמו פולין או הונגריה, או במקרה הרע דיקטטורה "קשה" כמו צפון קוריאה או איראן. אילו השמאל היה מקבל את מה שהוא רוצה, לא הייתה פסקת התגברות, ובית המשפט העליון היה ממשיך להיות שומר סף עליון, אך לפחות ישראל הייתה ממשיכה להיות דמוקרטיה, גם אם פגומה, בה יש שני כוחות מאזנים במקום שלוש.
הימין לא מבין את הדבר החשוב יותר (הרפורמה של לוין היא דיקטטורה), וכן מבין את הדבר החשוב פחות (לא צריכים להיות שומרי סף עליונים), והשמאל מבין את הדבר החשוב יותר (הרפורמה של לוין היא דיקטטורה), ולא מבין את הדבר החשוב פחות (לא צריכים להיות שומרי סף עליונים), והימין ניצח והמשיך לנצח כל הזמן, והדיקטטורה הלכה והתקרבה.
מה אם השמאל ראה את כל זה, והחליט לקום ולעשות מעשה כדי בעיני עצמו לפחות, להציל את ישראל מהדיקטטורה? מה אם שניים-שלוש-ארבע-חמש-עשר-חמש עשרה חיילים וקצינים, לא בהכרח מאוד בכירים, אבל בעלי תפקידים רגישים וחשובים קשרו קשר יחדיו כדי לאפשר את מתקפת החמאס ולעצור את כל זה? והרי כבר שאלנו מקודם איזו מהאפשרויות גרועה יותר ואפילו שלא עניתי על אותה שאלה שהעליתי מקודם, לא יותר מידי קשה לשער מה עדיף, גם אפשר להתווכח על האם הייתה בגידה ואם הייתה, האם הבגידה הייתה הדרך הנכונה לעצור את הדיקטטורה של לוין, אבל בכל מקרה, הנה המניע שלנו.
ואם כבר, אז יכול להיות שהבוגדים עלולים להיות בעיני עצמם, ואולי בעיני חלק מהשמאל, סוג של גיבורים, שבגדו במדינה של עצמם כדי להציל אותה מהמנהיגות המטורפת כביכול, והשגויה, של אלו העומדים בראשה. קצת כמו קושרי קשר ה-20 ביולי בגרמניה הנאצית.
בתמונה, קולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג.
מנהיג קשר ה-20 ביולי, הפיהרר המיועד שלאחר היטלר לאחר הצלחת הקשר, ניסה להרוג את היטלר ולהשתלט על המדינה בשביל להציל אותה מההנהגה הכושלת להפליא של עצמה, רב-תושייה, ניחן בהקרבה עצמית, איש של אידיאלים, נאצי, גיבור.
אם אכן הייתה בגידה, הבגידה השיגה את מטרתה. לא הטבח. אילו הייתה בגידה, הטבח היה האמצעי. אני מדבר על רפורמת ההפיכה המשטרית והפיכתה של ישראל לדיקטטורה. כי כאילו, בואו נודה בזה. הרפורמה מתה. יש ניסיונות מגוחכים קצת להחיות אותה אבל ברור שזה לא יצליח. מעבר לכך, הם גם לא יספיקו. יהיו בחירות ולפי כל הסקרים, השמאל מנצח בענק, עם רוב של 69 מנדטים, וגם את זה מחשבים לא נכון כי שוכחים שבנט מצטרף מה שבסקרי מנדטים קצת יותר נכונים ומדויקים, מביא את השמאל לרוב של 73 מנדטים.
עם כזה רוב, ועם כזאת פשלה כמו השביעי באוקטובר, לא רק שתקום ממשלת שמאל, אלא לא בלתי אפשרי להניח ולשער ולהסיק שזה לא בלתי אפשרי, ואפילו בטווח האפשרויות הסבירות, שיקומו ממשלות שמאל מרובות שישרתו ברצף אחת אחרי השנייה במשך שנים קדימה.
אילו הייתה בגידה מבפנים בשביל לאפשר את הטבח ולהציל את הדמוקרטיה, הרי שהיא מעשה של טרור. מהו טרור? טרור זה הרג אזרחים לשם השגת מטרות פוליטיות, ולכן ואם יש בוגדים מבפנים בצבא, שהתירו את הטבח, בשביל להרוג מלא אזרחים, להכניס את ישראל למלחמה, להרוג את הרפורמה המשפטית של לוין שעובדתית הייתה הורגת את הדמוקרטיה ולהעלות לשלטון את השמאל כפי מה שיקרה אחרי הבחירות הבאות (אלא אם כן איכשהו השמאל ידפוק את זה ולא יצליח להקים ממשלה למרות שהוא צפוי לזכות בבערך 73 מנדטים ויהיו סבבי בחירות מרובים?), אז הרי שזהו מעשה של טרור פוליטי.
לא רק מעשה של טרור פוליטי, אלא מעשה הטרור הפוליטי המוצלח ביותר בעולם מאז שיגאל עמיר הרג את רבין, ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לנו מאז מנחם בגין.
ועכשיו, ולסיכום, הייתה בגידה? לא הייתה בגידה? מי יודע? זה או שהייתה בגידה או שבאמת צה"ל והמוסד וכולם נכשלו כישלון חרוץ. אף-אחת מהאפשרויות האלו לא הגיונית, אבל לפחות אחת מהן חייבת להיות מה שקרה. לדעתי? לדעתי אנחנו צריכים ללכת על האפשרות הפחות לא הגיונית מבין השתיים. לדעתי, כנראה הייתה בגידה.
ועכשיו, ולהמשך הסיכום, אם הייתה בגידה, האם הבגידה נכונה, כדאית וצודקת? האם הבגידה לא נכונה, לא כדאית ולא צודקת? אפשר להוסיף ולהתווכח על זה. אין תשובה חד-משמעית. כמו בכל דיון טוב, המקום להתחיל ממנו הוא העובדות.
האם עובדתית ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית? עובדה שכן.
האם עובדתית בישראל וכמו בכל דמוקרטיה פרלמנטרית, כוח אחד שולט גם בממשלה וגם בפרלמנט? עובדה שכן.
האם עובדתית הרפורמה של לוין הייתה מאפשרת לממשלה-פרלמנט שלנו, שאני קורא לזה עכשיו "ממשלה-פרלמנט" עם מקף באמצע כי זה עובדתית ליטרלי אותם אנשים, לעקוף את בית המשפט העליון, לבטל את השפעתו ואף להשתלט עליו, הכול באמצעות רוב רגיל של 61? עובדה שכן.
האם עובדתית לכל קואליציה יש רוב של מינימום 61? עובדה שכן.
האם עובדתית כוח אחד השולט בכל שלושת הרשויות, אדם אחד או קבוצה אחת של אנשים, זה עובדתית דיקטטורה? עובדה שכן.
האם עובדתית ואם הרפורמה של לוין הייתה עוברת כל ממשלה נתונה הייתה שולטת בכל שלושת רשויות השלטון במקרה הרע ו/או שולטת בשתי רשויות ועוקפת את השלישית במקרה הטוב? עובדה שכן.
בשביעי באוקטובר של שנת 2023, אלפי מחבלים חצו את הגבול לתוך ישראל, רצחו 1,250 ופצעו עוד מאות.
קשה להאמין, ממש בלתי נתפס, שנחלנו תבוסה קשה ומוחצת כל-כך. ועוד מול מי? הקטנים, החלשים והעלובים שבאויבינו.
קשה להאמין, ממש בלתי נתפס, שלא היה לנו מושג מה קורה ממש בחצר האחורית שלנו, כאשר אנחנו ולא אחרים, אנחנו מעצמת הריגול השלישית הגדולה והחזקה ביותר בעולם, לאחר ארצות הברית וסין, וזרועותינו כמו זרועותיהן של ארצות הברית וסין מגיעות לכל שבעת קצוות תבל.
קשה להאמין. בלתי נתפס.
יותר מידי קשה להאמין. יותר מידי בלתי נתפס.
משהו כאן לא תקין.
משהו פה מסריח.
מה קורה פה?
האם הייתה בגידה מבפנים?
האם היו שניים, שלוש, ארבע, חמש, מקסימום עשר, מקסימום-מקסימום חמש עשרה חיילים וקצינים בוגדים, שחיבלו בכוונה תחילה במאמצי ההגנה והביון של צה"ל על-מנת לאפשר לחמאס תקיפה גדולה ומוצלחת בשביעי באוקטובר?
הרוב הגדול פוסלים על הסף. נו, ברור. "זה לא נשמע הגיוני", הם אומרים.
כן, כי עצם זה שישראל, עם הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, עם מטוסי הקרב המתקדמים בעולם, עם הפצצות האטומיות, עם סוכנות הביון השלישית הטובה ביותר בעולם, נתפסה עם המכנסיים למטה מול ארגון טרור קטן, חלש, לא מתפקד, בלתי מיומן וטיפש מאוד, שהביא על עצמו את סופו, זה הגיוני?
אף-אחת משני האפשרויות האלו לא הגיונית, אבל עדיין, זאת עובדה. עובדה שלפחות אחת מהן חייבת להיות נכונה. השאלה הנותרת האמיתית היחידה, היא מה יותר הגיוני, מבין שני האפשרויות הלא הגיוניות האלו?
באשר לאפשרות השנייה, של זה שפשוט פישלנו, עם כל הכבוד, לא אכפת לי כמה עמוק וחזק הייתה מושרשת הקונספציה, וכמה גדולות היו היהירות והשאננות, היינו אמורים לדעת.
באשר לאפשרות הראשונה, שהייתה בגידה מבפנים, היא רק בקושי מתחילה להישמע הגיונית כאשר אנחנו ניצבים מול האפשרות שהצבא החזק והטוב במזרח התיכון, וסוכנות הביון השלישית הטובה בעולם, באמת לא ידעו, שהיא אפשריות בלתי הגיונית בעליל, אבל זה לא מספיק.
צריך מניע. מניע אמיתי. מניע של ממש עבור הקצינים הבוגדים לבגוד במדינה.
אוקיי.
אז מה בנוגע לרפורמה המשפטית?
ישראל היא לא דמוקרטיה נשיאותית. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. מבין הדמוקרטיות העקיפות, הסוג הנכון הוא דמוקרטיה נשיאותית, והסוג הלא נכון הוא דמוקרטיה פרלמנטרית. הסיבה לכך היא שבדמוקרטיה נשיאותית יש הפרדת רשויות כפי מה שהייתה הכוונה שתהיה וכפי מה שאמורה להיות: שלוש כוחות שונים ששולטים בשלוש רשויות שונות. בדמוקרטיה פרלמנטרית, יש שני כוחות ששולטים בשלוש רשויות. יש את האנשים ששולטים בבתי המשפט, ואז יש את האנשים ששולטים גם בפרלמנט וגם בממשלה, וזה, פשוט לא בסדר.
כאילו שזה לא מספיק, יש את הרפורמה המשפטית, שזאת התוכנית לאפשר לממשלה, השולטת בכנסת, לעקוף את בית-המשפט העליון, ואף להשתלט עליו, ולא אכפת לי מה תגידו או איך תהפכו את זה, כל אחד זכאי לדעה משלו, אבל לא כל אחד זכאי לעובדות משלו, והעובדות הן, שכוח אחד ששולט בכל רשויות השלטון, זאת דיקטטורה. זאת עובדה. זה לא נתון לדיון.
השאלה היא האם הרפורמה המשפטית מקנה כוח לבית המחוקקים והממשלה על חשבון הרשות השופטת? התשובה היא כן. כי הרעיון של הרפורמה במתכונתה הוא שסתם כל רוב רגיל, יוכל לעקוף סתם כל פסיקה של בית המשפט העליון, אבל רוב רגיל זה ממילא מה שיש לכל ממשלה וכל קואליציה, כך שלא צריך להתאמץ בשביל להשיג אותו. וזה פשוט לא בסדר.
ביבי צודק כשהוא אומר שבדמוקרטיה אמיתית אין שומרי סף עליונים, ושכל אחת מרשויות השלטון צריכה להיות מסוגלת לרסן את כל אחת מהשתיים האחרות, ולכן יריב לוין וביבי למעשה צודקים כשהם רוצים פסקת התגברות. הבעיה היא שזה לא צריך להיות ברוב רגיל של 61. זה צריך להיות ברוב גדול של שני שליש, כלומר 80, כנהוג לדוגמה בארצות הברית בשביל לבטל או להוסיף תיקונים לחוקה, לדוגמה.
הרפורמה המשפטית במתכונתה הנוכחית, שהיא דבר שייתן לממשלה, שבשיטה הנוכחית והמקולקלת ממילא שולטת בפרלמנט, גם את בית המשפט העליון, זהו בהחלט מתכון לדיקטטורה, וזאת לא דעה, זאת עובדה. כוח אחד ששולט בכל שלושת הרשויות זאת דיקטטורה פר הגדרה.
השאלה האמיתית היחידה היא שאם הרפורמה המשפטית תעבור, האם ישראל תהיה דיקטטורה מסוג של "דמוקרטיה מסורסת" עדינה שלא יותר מידי פוגעת באנשים ובזכויות אדם כמו לדוגמה הונגריה או פולין, או שהיא תהיה דיקטטורה "קשה", אבסולוטית, טוטליטרית, שנכנסת טוב-טוב לכל אורחות החיים, ויורדת עמוק לתוך חייהם של האנשים, ופוגעת בצורה קשה, אנושה וממושכת בזכויות האדם שלהם, כמו מה שקורה לדוגמה בצפון קוריאה או איראן?
אף-אחד מהמקרים האלו הוא לא טוב, ואפילו מקרה עדין יחסית של דיקטטורת "דמוקרטיה מזויפת" כמו פולין והונגריה, יכול להידרדר בקלות ובכל רגע נתון לכדי דיקטטורה "קשה".
שימו לב שאני לא מדבר בדעות. שימו לב שאני מדבר בעובדות. זה מאוד חשוב.
ברגע שמבינים שבישראל הממשלה והפרלמנט אחד הם, וברגע שמבינים שכל רוב רגיל שממילא כל ממשלה ופרלמנט מחזיקים בו הוא מספיק בשביל להתגבר על בית המשפט לפי ההצעה הנוכחית של הרפורמה המשפטית, וברגע שמבינים שכשאותם האנשים שולטים בכל שלושת רשויות השלטון, או לחלופין, שולטים בשניים מהם ומנטרלים כליל את השלישי, זאת דיקטטורה, אז אין מנוס מלהודות בעובדה שפסקת התגברות של 61 היא דיקטטורה.
וכל זה נותן לנו מספיק מניע בשביל הכביכול קצינים בוגדים שהיו, בשביל לבגוד, לאפשר את המתקפה, ולהציל את המדינה מהדיקטטורה באמצעות המלחמה, כי בהנחה שהיו קצינים בוגדים, ובואו נגיד שהיו, ובהנחה שזה נכון שפסקת התגברות של 61 היא דיקטטורה, ועובדה שלא ניתן לערער עליה שכן, מה עדיף? שעשר מיליון אנשים ויותר יחיו תחת דיקטטורה "עדינה" בסגנון "דמוקרטיה" מסורסת כמו פולין והונגריה במקרה הטוב, או דיקטטורה "קשה" כמו איראן במקרה הרע, כל זה במשך עשרות שנים ואולי אפילו מאות שנים רצופות כמו במדינות ערב, אפריקה והמזרח הרחוק, או שעדיפים 1,250 הרוגים, כמה מאות פצועים, מלחמה שתימשך שנתיים וכמה מאות מיליארדי שקלים שהמלחמה תעלה?
ואז, ואחרי כל זה, יש לנו מניע. ואז, ואחרי כל זה, אפילו אם נגיד שאנחנו ממשיכים שלא להסכים עם הקצינים שבגדו, אנחנו יכולים לפחות להבין אותם, ולהבין מאיפה הם באו, אם קרו והיו הדברים.
השמאל לא מבין שביבי צודק, ושצריכה להיות פסקת התגברות, כי בדמוקרטיה מתוקנת, וכפי מה שאמר ביבי, וצדק, באמת אין שומרי סף עליונים. הימין לא מבין שפסקת ההתגברות לא צריכה להיות ברוב של 61, אלא ברוב של משמעותית יותר מכך.
הטעות הקשה יותר, שביכולתה להביא לתוצאות הרסניות יותר, הרבה יותר הרסניות, היא הטעות של הימין, וזאת מכיוון שאילו הימין היה מקבל את מה שהוא רוצה, ישראל הייתה במקרה הטוב דיקטטורה של "חזות דמוקרטית מזויפת" כמו פולין או הונגריה, או במקרה הרע דיקטטורה "קשה" כמו צפון קוריאה או איראן. אילו השמאל היה מקבל את מה שהוא רוצה, לא הייתה פסקת התגברות, ובית המשפט העליון היה ממשיך להיות שומר סף עליון, אך לפחות ישראל הייתה ממשיכה להיות דמוקרטיה, גם אם פגומה, בה יש שני כוחות מאזנים במקום שלוש.
הימין לא מבין את הדבר החשוב יותר (הרפורמה של לוין היא דיקטטורה), וכן מבין את הדבר החשוב פחות (לא צריכים להיות שומרי סף עליונים), והשמאל מבין את הדבר החשוב יותר (הרפורמה של לוין היא דיקטטורה), ולא מבין את הדבר החשוב פחות (לא צריכים להיות שומרי סף עליונים), והימין ניצח והמשיך לנצח כל הזמן, והדיקטטורה הלכה והתקרבה.
מה אם השמאל ראה את כל זה, והחליט לקום ולעשות מעשה כדי בעיני עצמו לפחות, להציל את ישראל מהדיקטטורה? מה אם שניים-שלוש-ארבע-חמש-עשר-חמש עשרה חיילים וקצינים, לא בהכרח מאוד בכירים, אבל בעלי תפקידים רגישים וחשובים קשרו קשר יחדיו כדי לאפשר את מתקפת החמאס ולעצור את כל זה? והרי כבר שאלנו מקודם איזו מהאפשרויות גרועה יותר ואפילו שלא עניתי על אותה שאלה שהעליתי מקודם, לא יותר מידי קשה לשער מה עדיף, גם אפשר להתווכח על האם הייתה בגידה ואם הייתה, האם הבגידה הייתה הדרך הנכונה לעצור את הדיקטטורה של לוין, אבל בכל מקרה, הנה המניע שלנו.
ואם כבר, אז יכול להיות שהבוגדים עלולים להיות בעיני עצמם, ואולי בעיני חלק מהשמאל, סוג של גיבורים, שבגדו במדינה של עצמם כדי להציל אותה מהמנהיגות המטורפת כביכול, והשגויה, של אלו העומדים בראשה. קצת כמו קושרי קשר ה-20 ביולי בגרמניה הנאצית.
בתמונה, קולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג.
מנהיג קשר ה-20 ביולי, הפיהרר המיועד שלאחר היטלר לאחר הצלחת הקשר, ניסה להרוג את היטלר ולהשתלט על המדינה בשביל להציל אותה מההנהגה הכושלת להפליא של עצמה, רב-תושייה, ניחן בהקרבה עצמית, איש של אידיאלים, נאצי, גיבור.
אם אכן הייתה בגידה, הבגידה השיגה את מטרתה. לא הטבח. אילו הייתה בגידה, הטבח היה האמצעי. אני מדבר על רפורמת ההפיכה המשטרית והפיכתה של ישראל לדיקטטורה. כי כאילו, בואו נודה בזה. הרפורמה מתה. יש ניסיונות מגוחכים קצת להחיות אותה אבל ברור שזה לא יצליח. מעבר לכך, הם גם לא יספיקו. יהיו בחירות ולפי כל הסקרים, השמאל מנצח בענק, עם רוב של 69 מנדטים, וגם את זה מחשבים לא נכון כי שוכחים שבנט מצטרף מה שבסקרי מנדטים קצת יותר נכונים ומדויקים, מביא את השמאל לרוב של 73 מנדטים.
עם כזה רוב, ועם כזאת פשלה כמו השביעי באוקטובר, לא רק שתקום ממשלת שמאל, אלא לא בלתי אפשרי להניח ולשער ולהסיק שזה לא בלתי אפשרי, ואפילו בטווח האפשרויות הסבירות, שיקומו ממשלות שמאל מרובות שישרתו ברצף אחת אחרי השנייה במשך שנים קדימה.
אילו הייתה בגידה מבפנים בשביל לאפשר את הטבח ולהציל את הדמוקרטיה, הרי שהיא מעשה של טרור. מהו טרור? טרור זה הרג אזרחים לשם השגת מטרות פוליטיות, ולכן ואם יש בוגדים מבפנים בצבא, שהתירו את הטבח, בשביל להרוג מלא אזרחים, להכניס את ישראל למלחמה, להרוג את הרפורמה המשפטית של לוין שעובדתית הייתה הורגת את הדמוקרטיה ולהעלות לשלטון את השמאל כפי מה שיקרה אחרי הבחירות הבאות (אלא אם כן איכשהו השמאל ידפוק את זה ולא יצליח להקים ממשלה למרות שהוא צפוי לזכות בבערך 73 מנדטים ויהיו סבבי בחירות מרובים?), אז הרי שזהו מעשה של טרור פוליטי.
לא רק מעשה של טרור פוליטי, אלא מעשה הטרור הפוליטי המוצלח ביותר בעולם מאז שיגאל עמיר הרג את רבין, ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לנו מאז מנחם בגין.
ועכשיו, ולסיכום, הייתה בגידה? לא הייתה בגידה? מי יודע? זה או שהייתה בגידה או שבאמת צה"ל והמוסד וכולם נכשלו כישלון חרוץ. אף-אחת מהאפשרויות האלו לא הגיונית, אבל לפחות אחת מהן חייבת להיות מה שקרה. לדעתי? לדעתי אנחנו צריכים ללכת על האפשרות הפחות לא הגיונית מבין השתיים. לדעתי, כנראה הייתה בגידה.
ועכשיו, ולהמשך הסיכום, אם הייתה בגידה, האם הבגידה נכונה, כדאית וצודקת? האם הבגידה לא נכונה, לא כדאית ולא צודקת? אפשר להוסיף ולהתווכח על זה. אין תשובה חד-משמעית. כמו בכל דיון טוב, המקום להתחיל ממנו הוא העובדות.
האם עובדתית ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית? עובדה שכן.
האם עובדתית בישראל וכמו בכל דמוקרטיה פרלמנטרית, כוח אחד שולט גם בממשלה וגם בפרלמנט? עובדה שכן.
האם עובדתית הרפורמה של לוין הייתה מאפשרת לממשלה-פרלמנט שלנו, שאני קורא לזה עכשיו "ממשלה-פרלמנט" עם מקף באמצע כי זה עובדתית ליטרלי אותם אנשים, לעקוף את בית המשפט העליון, לבטל את השפעתו ואף להשתלט עליו, הכול באמצעות רוב רגיל של 61? עובדה שכן.
האם עובדתית לכל קואליציה יש רוב של מינימום 61? עובדה שכן.
האם עובדתית כוח אחד השולט בכל שלושת הרשויות, אדם אחד או קבוצה אחת של אנשים, זה עובדתית דיקטטורה? עובדה שכן.
האם עובדתית ואם הרפורמה של לוין הייתה עוברת כל ממשלה נתונה הייתה שולטת בכל שלושת רשויות השלטון במקרה הרע ו/או שולטת בשתי רשויות ועוקפת את השלישית במקרה הטוב? עובדה שכן.