אולי לסייע רק למי שמוכן ופועל לסייע לעצמו?
לדוגמה:
אדם עובד, לוקח את כל שכרו וקונה כרטיסי הגרלה בלוטו ומפסיד את כל הכסף, כך שכעת אין לו כסף כדי לקנות לעצמו ולילדיו אוכל.
לדעתי "אבוי למדינה" שתתן לאחד כזה כסף! לא רק בגלל שאין בכך מוסריות, אלא שרוב הסיכויים שייקח את הכסף שיקבל וילך שוב לקנות כרטיסי הגרלה...
כספי המדינה הם לא סתם כספים!
מדובר בכספים שממש נלקחו מכאלו שעובדים ומתנהלים באחריות אישית בהתייחס לניהול כלכלתם ו/או כלכלת משפחתם, מכאן שיש להתנהל בכסף זה בכבוד הראוי! לא?
לכן אני טוען שהסיוע צריך להיות אך ורק לכאלו המבקשים ומתחייבים לעמוד בתכנית הבראה ראלית שתיקבע ע"י גורם ממשלתי.
מה דעתך?
