האם המלחמה הבאה כבר בדרך? חלק א'
האיום של בשאר אסד 27/03/2003 | נשיא סוריה, בשאר אסד, העניק ראיון ליומון הלבנוני הפרו-סורי, "אל-ספיר". הראיון נערך על-ידי עורך "אל-ספיר", טלאל סלמאן, שכתב בהקדמה כי במשרדו של נשיא סוריה תלויים, לצד תמונתו של נשיא סוריה לשעבר, חאפז אסד, אביו של בשאר, שני ציורים: האחד של דגל פלשתין יחד עם "הדגל הערבי שהוא דגל מפלגת הבעת'" והשני של דגל סוריה. להלן קטעים מן הראיון נשיא סוריה בראיון, שתורגמו על-ידי מכון ממר"י: ישראל לא תהיה מדינה לגיטימית גם לאחר שיתגשם השלום אסד: "...הם [האמריקנים] הסירו את המסכות ואמרו שהם רוצים את הנפט ורוצים לשוב ולשרטט את מפת האזור בהתאם לאינטרסים הישראליים. לישראל יש אינטרסים בחלוקתה של עירק למדינות קטנות על-פי חתך עדתי, לאומי, גזעי כדי שישראל תהפוך למקור הסמכות מבחינה חברתית. ישנן מדינות במזרח התיכון שיש בהן לאומים שונים, אבל קיימת התלכדות חברתית והיסטוריה משותפת. עם כל השוני בלאומים בתוך העם האחד, ההרכב החברתי באזור הומוגני באופן כללי. לעומת זאת, ההרכב של ישראל מהווה סטייה מן הכלל. זוהי מדינה בעלת גוון אחד והוא הגוון הדתי; הדמוקרטיה שלה היא במסגרת הגוון האחד הזה ולא במסגרת גבולותיה. לפיכך, לא יתכן שישראל תהיה מדינה לגיטימית גם אם יתגשם תהליך השלום, משום שההרכב שלה סוטה מן הכלל באזור ואולי אף בעולם כולו. ואולם, כאשר תהינה מדינות-ננס דוגמתה באותו גוון ותהיה להן לאומיות לגיטימית דתית ועדתית, תהפוך ישראל ללגיטימית". ישראל שולטת על הממשל האמריקני ולכן סידורו מחדש של האזור ישרת אותה אסד: " האינטרס הישראלי אינו מצטלב בהכרח עם האינטרס האמריקני. מה שמעניין את אמריקה הוא לסדר את האזור בדרך הנראית לה לנכון. יתכן שיש לה עניין לסדר את האזור בצורה של מדינות גדולות או קטנות, אבל ישראל רוצה לחלק את האזור על בסיס גזעי, דתי, או עדתי. ללובי הישראלי בארה"ב יש השפעה. כלומר, סידורו מחדש של האזור וההשתלטות על משאביו בדרך זו או אחרת, ישרתו את ישראל באמצעות שליטתה על הממשל האמריקני. ברצוני לשוב ולציין את הטעויות הערביות ואני לא קושר אותן למצב היום, לשנה שעברה, או לשנים שקדמו לה. אני טוען שלטעויות מסוג זה לוקח עשורים להצטבר. כאשר אנו שוגים בהבנת המתרחש בשנת 1948, אנו שוגים גם בהבנת האמת בנוגע למלחמה נגד עירק. כאשר אנו מתייחסים למלחמה הזו באופן חומרי ושואלים מתי היא תסתיים ומי ירוויח ומי יפסיד, משמעות הדבר שאיננו רואים את סופה של התוכנית. למרות שהמדינה שהיא בעלת התוכנית, כלומר ארה"ב, מכריזה על כך, יש מי שמסרבים לראות את האמת... לבנון כמודל: אסד: "...בנוגע להשפעת המלחמה, אני סבור שרבים בקרב הבכירים הערביים, ובעיקר בימים ובשבועות שקדמו למלחמה, הציגו תמונה שונה מזו שאני ראיתי וכוונתי לסוגיית נפילת המשטר, נפילת המדינה. אנו תלינו תמיד את יהבנו על כך שכל מולדת אמורה להתאחד בשעת משבר. היום השאלה איננה מי שגה ומי צדק. הדעות בכל מדינה צריכות להתלכד בנוגע לסוגיה הלאומית הגדולה, לא כל שכן כאשר מדובר בסוגיה של תוקפנות ושל כיבוש. על-פי איזה הגיון יכולה האופוזיציה למשטר לתמוך בכיבוש? האופוזיציה למשטר צריכה לעסוק בעניניים פנימיים. בנוגע לסכנה החיצונית, הכל צריכים להיות מתנגדים. במקרה זה, המשטר והעם הופכים למתנגדיו של כל כיבוש. בנוגע לנו בסוריה, ההשקפה שלנו מתבססת על הניסיון שלנו. הניסיון שלנו עם לבנון מוכר. אנו סבורים שלבנון היא הניסיון האמיתי והמציאותי הראשון של כל הערבים. היו מי שאמרו שכוחה של לבנון בחולשתה, אולם הוכח שכוחה של לבנון בהתנגדותה, ובעמידתה האיתנה. כאשר החלה לבנון את ההתנגדות, היא היתה מדינה קטנה ומחולקת. כאשר החלה ההתנגדות, היו סוכנים מוצהרים - צד"ל. היו מי שסייעו בכיבוש ביירות. היו מי שפעלו במלוא המרץ כדי לחתום על הסכם ה-17 במאי ואותם אישים המשיכו לפעול נגד האינטרס של לבנון. למרות זאת, ישראל הובסה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעירק שהיא מדינה ערבית גדולה שיש לה אמצעים מדעיים, חומריים ואנושיים והיא בהחלט מסוגלת להגיע להישגים, לכל הפחות, כמו לבנון ואף מעבר לכך. ההתנגדות בעירק שאלה: האם הופתעת מההתנגדות בעירק? באשר: "בשום אופן לא. בשל הניסיון שלנו, לא הופתעתי... אין ספק שארה"ב היא מעצמה היכולה לכבוש מדינה קטנה יחסית, אבל האם היא יכולה לשלוט עליה? ארה"ב ובריטניה אינן מסוגלות לשלוט על כל עירק. תהיה התנגדות חזקה בהרבה. כל העניינים האלה יחשפו את השקר בטענות של כמה בכירים ערבים שבמתכוון או שלא במתכוון רצו להציג את התמונה שלא כהוויתה. הדבר משתקף בעם הערבי. הוא משתקף בעמידה איתנה יותר וברצון רב יותר להתנגד ובהעדר אמון בהצעותיהם של כמה בכירים ערבים. מלכתחילה אמרתי שהמלחמה תכניס אותנו אל הבלתי נודע. השלכותיה מתבססות על תגובותיהם של העמים. עד כה, התגובה של הציבור היא תגובה מתנגדת. ואולם, איש אינו יודע לאן יוביל הסירוב הזה, פרט לאזרח עצמו. האם התגובה תהיה רק כלפי התוקפן והכובש, אם יהיה כיבוש? האם התגובה תופנה כלפי אלה התומכים בעל פה או באופן חומרי במלחמה הזו? האם התגובה תופנה כלפי הערבים הנוקטים עמדה נייטראלית ביחס למלחמה? התגובות תהינה שונות בקרב 250 מליון הערבים. קשה לצפות בדיוק לאן יפנו העניינים, אבל הדבר היחיד הברור כעת או שהכיוון הוא של התנגדות ועמידה איתנה. המונח הזה שב ועולה מחדש. עלינו לעמוד איתן ועלינו להתנגד... קיימת תביעה אקוטית להתנגדות מצד השכבות השונות של האינטלקטואלים, אנשי הדת, והאזרחים הפשוטים. כל השכבות מעלות את הרעיון הזה. העניין מתבסס על התוצאות הצבאיות של המלחמה. כעת, קיימת התנגדות חזקה ביותר מצד הצבא והעם בעירק. ואולם, אילו הצליחה התוכנית האמריקנית, ואני מקווה שהיא לא תצליח ומטיל בכך ספק, תהיה התנגדות עממית ערבית לכיבוש והתנגדות זו כבר החלה." יש ליישם את הסכם ההגנה הערבי המשותף אסד: "הדבר ההגיוני לעשות הוא ליישם את הסכם ההגנה המשותף. על-פי הסכם זה, באופן טבעי כאשר מדינה ערבית נתונה לפלישה, על כל המדינות הערביות להגן עליה. במקום ליישם את ההסכם הזה, היו מי שהעניקו הקלות לתוקפנות הזו בשעה שמדינות שכנות סרבו להעניק הקלות. ... לבנון נפלה תחת כיבוש ישראלי עד לבירה עצמה, אך אנו לא התייחסנו לכך כאל אסון. מדוע? משום שהיה ברור לחלוטין שישנם אמצעים להתנגדות. הבעיה איננה בכיבוש הצבאי אלא באופן בו האנשים מתייחסים אליו. המדד הטוב ביותר לכך שאין בעירק אסון הוא שאין עקירה [של פליטים]. השיעור הראשון שהאזרח העירקי למד הוא שהעקירה והיציאה [מהבית] היא יציאה לנצח. לכן, הפתרון הוא בהתנגדות. זהו השיעור הראשון שנתנה לבנון ולאחריה האינתיפאדה. לכן, משום שאין עקירה, אין אסון. הבעיה איננה הכיבוש. הבעיה היא האם העם רוצה להתנגד או לא... מההתחלה, לפני ארבעה או חמישה חודשים, אמרנו שאנו לא נקים מחנות פליטים למרות הלחצים של הארגונים הבינלאומיים. אמרנו שאנו לא סבורים שתהיה עקירה. היום האזרח העירקי רואה שאמריקה באה והיא רוצה לכבוש את ארצו ורוצה להרוג אותו, והוא לא מוכן שיקרה לו מה שקרה בפלשתין... אני מאמין שהמצב יהיה קשה יותר על האמריקנים ועל הבריטים." כל עוד ישראל קיימת - סוריה מאוימת ונערכת לעימות שאלה: האם סוריה חשה מאוימת על-ידי המלחמה הזו? אסד: "כל עוד ישראל קיימת, האיום קיים. כל עוד מתקיימת תוקפנות נגד מדינה ערבית וכל עוד מתנהלת מלחמה על גבולותינו, הסכנה קיימת. מי שלא חש דאגה בתנאים מעין אלה, אינו רואה את המציאות. אין משמעותה של הדאגה פחד, אלא הערכות לעימות...
האיום של בשאר אסד 27/03/2003 | נשיא סוריה, בשאר אסד, העניק ראיון ליומון הלבנוני הפרו-סורי, "אל-ספיר". הראיון נערך על-ידי עורך "אל-ספיר", טלאל סלמאן, שכתב בהקדמה כי במשרדו של נשיא סוריה תלויים, לצד תמונתו של נשיא סוריה לשעבר, חאפז אסד, אביו של בשאר, שני ציורים: האחד של דגל פלשתין יחד עם "הדגל הערבי שהוא דגל מפלגת הבעת'" והשני של דגל סוריה. להלן קטעים מן הראיון נשיא סוריה בראיון, שתורגמו על-ידי מכון ממר"י: ישראל לא תהיה מדינה לגיטימית גם לאחר שיתגשם השלום אסד: "...הם [האמריקנים] הסירו את המסכות ואמרו שהם רוצים את הנפט ורוצים לשוב ולשרטט את מפת האזור בהתאם לאינטרסים הישראליים. לישראל יש אינטרסים בחלוקתה של עירק למדינות קטנות על-פי חתך עדתי, לאומי, גזעי כדי שישראל תהפוך למקור הסמכות מבחינה חברתית. ישנן מדינות במזרח התיכון שיש בהן לאומים שונים, אבל קיימת התלכדות חברתית והיסטוריה משותפת. עם כל השוני בלאומים בתוך העם האחד, ההרכב החברתי באזור הומוגני באופן כללי. לעומת זאת, ההרכב של ישראל מהווה סטייה מן הכלל. זוהי מדינה בעלת גוון אחד והוא הגוון הדתי; הדמוקרטיה שלה היא במסגרת הגוון האחד הזה ולא במסגרת גבולותיה. לפיכך, לא יתכן שישראל תהיה מדינה לגיטימית גם אם יתגשם תהליך השלום, משום שההרכב שלה סוטה מן הכלל באזור ואולי אף בעולם כולו. ואולם, כאשר תהינה מדינות-ננס דוגמתה באותו גוון ותהיה להן לאומיות לגיטימית דתית ועדתית, תהפוך ישראל ללגיטימית". ישראל שולטת על הממשל האמריקני ולכן סידורו מחדש של האזור ישרת אותה אסד: " האינטרס הישראלי אינו מצטלב בהכרח עם האינטרס האמריקני. מה שמעניין את אמריקה הוא לסדר את האזור בדרך הנראית לה לנכון. יתכן שיש לה עניין לסדר את האזור בצורה של מדינות גדולות או קטנות, אבל ישראל רוצה לחלק את האזור על בסיס גזעי, דתי, או עדתי. ללובי הישראלי בארה"ב יש השפעה. כלומר, סידורו מחדש של האזור וההשתלטות על משאביו בדרך זו או אחרת, ישרתו את ישראל באמצעות שליטתה על הממשל האמריקני. ברצוני לשוב ולציין את הטעויות הערביות ואני לא קושר אותן למצב היום, לשנה שעברה, או לשנים שקדמו לה. אני טוען שלטעויות מסוג זה לוקח עשורים להצטבר. כאשר אנו שוגים בהבנת המתרחש בשנת 1948, אנו שוגים גם בהבנת האמת בנוגע למלחמה נגד עירק. כאשר אנו מתייחסים למלחמה הזו באופן חומרי ושואלים מתי היא תסתיים ומי ירוויח ומי יפסיד, משמעות הדבר שאיננו רואים את סופה של התוכנית. למרות שהמדינה שהיא בעלת התוכנית, כלומר ארה"ב, מכריזה על כך, יש מי שמסרבים לראות את האמת... לבנון כמודל: אסד: "...בנוגע להשפעת המלחמה, אני סבור שרבים בקרב הבכירים הערביים, ובעיקר בימים ובשבועות שקדמו למלחמה, הציגו תמונה שונה מזו שאני ראיתי וכוונתי לסוגיית נפילת המשטר, נפילת המדינה. אנו תלינו תמיד את יהבנו על כך שכל מולדת אמורה להתאחד בשעת משבר. היום השאלה איננה מי שגה ומי צדק. הדעות בכל מדינה צריכות להתלכד בנוגע לסוגיה הלאומית הגדולה, לא כל שכן כאשר מדובר בסוגיה של תוקפנות ושל כיבוש. על-פי איזה הגיון יכולה האופוזיציה למשטר לתמוך בכיבוש? האופוזיציה למשטר צריכה לעסוק בעניניים פנימיים. בנוגע לסכנה החיצונית, הכל צריכים להיות מתנגדים. במקרה זה, המשטר והעם הופכים למתנגדיו של כל כיבוש. בנוגע לנו בסוריה, ההשקפה שלנו מתבססת על הניסיון שלנו. הניסיון שלנו עם לבנון מוכר. אנו סבורים שלבנון היא הניסיון האמיתי והמציאותי הראשון של כל הערבים. היו מי שאמרו שכוחה של לבנון בחולשתה, אולם הוכח שכוחה של לבנון בהתנגדותה, ובעמידתה האיתנה. כאשר החלה לבנון את ההתנגדות, היא היתה מדינה קטנה ומחולקת. כאשר החלה ההתנגדות, היו סוכנים מוצהרים - צד"ל. היו מי שסייעו בכיבוש ביירות. היו מי שפעלו במלוא המרץ כדי לחתום על הסכם ה-17 במאי ואותם אישים המשיכו לפעול נגד האינטרס של לבנון. למרות זאת, ישראל הובסה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעירק שהיא מדינה ערבית גדולה שיש לה אמצעים מדעיים, חומריים ואנושיים והיא בהחלט מסוגלת להגיע להישגים, לכל הפחות, כמו לבנון ואף מעבר לכך. ההתנגדות בעירק שאלה: האם הופתעת מההתנגדות בעירק? באשר: "בשום אופן לא. בשל הניסיון שלנו, לא הופתעתי... אין ספק שארה"ב היא מעצמה היכולה לכבוש מדינה קטנה יחסית, אבל האם היא יכולה לשלוט עליה? ארה"ב ובריטניה אינן מסוגלות לשלוט על כל עירק. תהיה התנגדות חזקה בהרבה. כל העניינים האלה יחשפו את השקר בטענות של כמה בכירים ערבים שבמתכוון או שלא במתכוון רצו להציג את התמונה שלא כהוויתה. הדבר משתקף בעם הערבי. הוא משתקף בעמידה איתנה יותר וברצון רב יותר להתנגד ובהעדר אמון בהצעותיהם של כמה בכירים ערבים. מלכתחילה אמרתי שהמלחמה תכניס אותנו אל הבלתי נודע. השלכותיה מתבססות על תגובותיהם של העמים. עד כה, התגובה של הציבור היא תגובה מתנגדת. ואולם, איש אינו יודע לאן יוביל הסירוב הזה, פרט לאזרח עצמו. האם התגובה תהיה רק כלפי התוקפן והכובש, אם יהיה כיבוש? האם התגובה תופנה כלפי אלה התומכים בעל פה או באופן חומרי במלחמה הזו? האם התגובה תופנה כלפי הערבים הנוקטים עמדה נייטראלית ביחס למלחמה? התגובות תהינה שונות בקרב 250 מליון הערבים. קשה לצפות בדיוק לאן יפנו העניינים, אבל הדבר היחיד הברור כעת או שהכיוון הוא של התנגדות ועמידה איתנה. המונח הזה שב ועולה מחדש. עלינו לעמוד איתן ועלינו להתנגד... קיימת תביעה אקוטית להתנגדות מצד השכבות השונות של האינטלקטואלים, אנשי הדת, והאזרחים הפשוטים. כל השכבות מעלות את הרעיון הזה. העניין מתבסס על התוצאות הצבאיות של המלחמה. כעת, קיימת התנגדות חזקה ביותר מצד הצבא והעם בעירק. ואולם, אילו הצליחה התוכנית האמריקנית, ואני מקווה שהיא לא תצליח ומטיל בכך ספק, תהיה התנגדות עממית ערבית לכיבוש והתנגדות זו כבר החלה." יש ליישם את הסכם ההגנה הערבי המשותף אסד: "הדבר ההגיוני לעשות הוא ליישם את הסכם ההגנה המשותף. על-פי הסכם זה, באופן טבעי כאשר מדינה ערבית נתונה לפלישה, על כל המדינות הערביות להגן עליה. במקום ליישם את ההסכם הזה, היו מי שהעניקו הקלות לתוקפנות הזו בשעה שמדינות שכנות סרבו להעניק הקלות. ... לבנון נפלה תחת כיבוש ישראלי עד לבירה עצמה, אך אנו לא התייחסנו לכך כאל אסון. מדוע? משום שהיה ברור לחלוטין שישנם אמצעים להתנגדות. הבעיה איננה בכיבוש הצבאי אלא באופן בו האנשים מתייחסים אליו. המדד הטוב ביותר לכך שאין בעירק אסון הוא שאין עקירה [של פליטים]. השיעור הראשון שהאזרח העירקי למד הוא שהעקירה והיציאה [מהבית] היא יציאה לנצח. לכן, הפתרון הוא בהתנגדות. זהו השיעור הראשון שנתנה לבנון ולאחריה האינתיפאדה. לכן, משום שאין עקירה, אין אסון. הבעיה איננה הכיבוש. הבעיה היא האם העם רוצה להתנגד או לא... מההתחלה, לפני ארבעה או חמישה חודשים, אמרנו שאנו לא נקים מחנות פליטים למרות הלחצים של הארגונים הבינלאומיים. אמרנו שאנו לא סבורים שתהיה עקירה. היום האזרח העירקי רואה שאמריקה באה והיא רוצה לכבוש את ארצו ורוצה להרוג אותו, והוא לא מוכן שיקרה לו מה שקרה בפלשתין... אני מאמין שהמצב יהיה קשה יותר על האמריקנים ועל הבריטים." כל עוד ישראל קיימת - סוריה מאוימת ונערכת לעימות שאלה: האם סוריה חשה מאוימת על-ידי המלחמה הזו? אסד: "כל עוד ישראל קיימת, האיום קיים. כל עוד מתקיימת תוקפנות נגד מדינה ערבית וכל עוד מתנהלת מלחמה על גבולותינו, הסכנה קיימת. מי שלא חש דאגה בתנאים מעין אלה, אינו רואה את המציאות. אין משמעותה של הדאגה פחד, אלא הערכות לעימות...