אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
האם הנשמה ניתנת לחלוקה?
- פותח הנושא תיאולוגיה
- פורסם בתאריך
הבחנות בהתאם להגדרה
באורי הגדרות הללו אצל הרמב"ם, מופיע בספרו מו"נ ח"א מא. שם הוא מציים כדלקמן: " נפש שם משותף. הוא שם הנפש החיונית הכולת כל בעל תחושה, אשר בו נפש חיה. והוא שם הדם, לא תאכל הנפש עם הבשר. והוא גם שם נפש ההוגה, כלומר צורת האדם, חי ה´ אשר עשה לנו את הנפש הזאת. והוא שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ...". בסוף פרק ראשון משמונה פרקים הרמב"ם מציין כי הנפש בכללותה עם כל חמשת חלקיה נחשבת כחומר ביחס לשכל הנקנה. כלומר אליבא דהרמב"ם, האדם לא נברא עם השכל הנקנה. הנפש החיונית והשכל הנקנה נבדלים בדילות מוחלטת, ואין מה להשוות. אם כי כאן הרמב"ם תוחם את כל המובנים תחת הביטוי נפש. אך עם זאת בהלכות יסודי התורה, פ"ד, הבחנה ברורה יותר. וז"ל " נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל. והדעת היתרה המצויה בנפשו של האדם היא צורת האדם השלם בדעתו. ועל צורה זו נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם עד שישמה להן. (...) ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה. (...) אין צורת הנפש הזו מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להן. ואינה מכח הנשמה עד שתה צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף ..." ובהלכות תשובה פרק ח, שהסביר את עניין העולם הבא שהוא מתייחס לדעת שרכש האדם, הדגיש הרמב"ם כדלקמן: כל נפש האמורה בעניין זה, אינה הנשמה שהיא צריכה לגוף, אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה.." הווי אומר שהרמב"ם מבחין הבחנה חדה וברורה בין הנפש החיונית לבין הנפש השכלית. כאשר החיונית היא פונקציית הנשימה הקשורה לגוף. מה שאין כן הנפש השכלית שהינה פונקציית החשיבה. ועם זאת גם פונקציית החשיבה עדיין נחשבת כחלק מכח הגוף. אולם כאן הרמב"ם מתכווין להוצאת הנפש השכלית מהכח אל הפועל, ובמצב זה היא בבחינת שכל נקנה, שאינו קשור לגוף כלל.
באורי הגדרות הללו אצל הרמב"ם, מופיע בספרו מו"נ ח"א מא. שם הוא מציים כדלקמן: " נפש שם משותף. הוא שם הנפש החיונית הכולת כל בעל תחושה, אשר בו נפש חיה. והוא שם הדם, לא תאכל הנפש עם הבשר. והוא גם שם נפש ההוגה, כלומר צורת האדם, חי ה´ אשר עשה לנו את הנפש הזאת. והוא שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ...". בסוף פרק ראשון משמונה פרקים הרמב"ם מציין כי הנפש בכללותה עם כל חמשת חלקיה נחשבת כחומר ביחס לשכל הנקנה. כלומר אליבא דהרמב"ם, האדם לא נברא עם השכל הנקנה. הנפש החיונית והשכל הנקנה נבדלים בדילות מוחלטת, ואין מה להשוות. אם כי כאן הרמב"ם תוחם את כל המובנים תחת הביטוי נפש. אך עם זאת בהלכות יסודי התורה, פ"ד, הבחנה ברורה יותר. וז"ל " נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל. והדעת היתרה המצויה בנפשו של האדם היא צורת האדם השלם בדעתו. ועל צורה זו נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם עד שישמה להן. (...) ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה. (...) אין צורת הנפש הזו מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להן. ואינה מכח הנשמה עד שתה צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף ..." ובהלכות תשובה פרק ח, שהסביר את עניין העולם הבא שהוא מתייחס לדעת שרכש האדם, הדגיש הרמב"ם כדלקמן: כל נפש האמורה בעניין זה, אינה הנשמה שהיא צריכה לגוף, אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה.." הווי אומר שהרמב"ם מבחין הבחנה חדה וברורה בין הנפש החיונית לבין הנפש השכלית. כאשר החיונית היא פונקציית הנשימה הקשורה לגוף. מה שאין כן הנפש השכלית שהינה פונקציית החשיבה. ועם זאת גם פונקציית החשיבה עדיין נחשבת כחלק מכח הגוף. אולם כאן הרמב"ם מתכווין להוצאת הנפש השכלית מהכח אל הפועל, ובמצב זה היא בבחינת שכל נקנה, שאינו קשור לגוף כלל.
ועוד תשובות
הרמב"ם מונה חמישה חלקים לנפש, אך הוא טורח להדגיש כי אין המדובר בחלקים במובן של פיצול. אלא הכל חטיבה אחת. והביטוי חלקים יסודו בהעדר היכולת שלנו לתאר דבר מה שאינו ניתן לראיה. לאור זאת חמישה חלקים פירושו חמישה כחות ותפקידים שונים. והוא מונה את הפונקציות הבאות: כח הזן,(=תזונה וצמיחה של הגוף) המרגיש,(תחושות) המדמה, (=דמיון, חלומות) המתעורר (=הרצון) השכלי. עם זאת יש גישה אחרת הגורסת שיש שלושה נפשות באדם, כאשר כל נפש שולטת על תחום נפרד. יש את הנפש טבעית,(=גדילה וצמיחה של האדם) חיונית,(=התחושות) ונפשית,(=השכלית) הבסיס למחלוקת זו קשורה להתבוננות בפעולות הקיימים באדם. ניתן להבחין במספר דברים שלכאורה נראים שונים ונבדלים למאוד. כך יש באדם כחות גדילה וצמיחה, ויש בו כחות תאוותנייים, ויש בו כחות שכליים. וכאן השאלה היא: כיצד אנו מגדירים את הגורם לפעולות השונות של האדם, האם הכל נובע ממקור אחד, או שמא יש מספר גורמים? הרמב"ם משיב על כך, כי הכל גורם אחד וממנו מתפצלים כחות לשאר הפונקציות. בעוד לפי הגישה האחרת יש שלושה גורמים. ניתן להמחיש את המחלוקת באופן הבא: אור מנורה הדולק, ובו בעת המחשב דולק, וגם הרדיו. לשיטת הרמב"ם יש כאן מנגנון אחד המפעיל את הכל והוא שעון החשמל, מנגד לגישה האחרת ההסבר שיש כאן שלושה גורמים. דבר אחד מופעל למשל ע"י סוללה, והשני, ע"י החשמל, והשלישי ע"י גנרטור. לכאורה ניתן לשאול מהו הבדל בין אם אומרים שיש שלוש או אחת? אבל לפי הרמב"ם יש לכך השלכה רבה. למשל בתחום של הריסון העצמי. אם נטען כי החלק היצרי שבאדם נשלט ע"י גורם אחד, והחלק השכלי ע"י גורם אחר, אזי הדרך לרסון העצמי הינו ע"י דיכוי הכח היצרי וצמצומו בפרישות מופלגת ובצומות וכיוצא בזה. מאידך אם הכל הינו גורם אחד, אזי אין מקום לדיכוי היצר,שהרי בו בעת נפגע הכל, כלומר גם ביתר הכחות. מבחינת הרמב"ם הנפש היא דף נייר. אם מצאנו טעות בדף אחד, לא נקרע את הנייר כי בכך, נמחק גם את הכתוב מעבר לדף.מה שאין כן לגישה הגורסת שיש מספר נפשות. השלכה נוספת להבחנה זו, קשורה לאמונה בגילגול. לפי השיטה שיש נפש אחת, אין מקום כלל לגילגול. כי לא ניתן לדבר על חזרת חלק מהנפש או ניצוץ ממנו, כי הכל קשור אחד בשני. מאידך אם גורסים שיש כמה נפשות ניתן לומר כי אין חלק אחד קשור בשני, ואפשר להניח כי יש חלק שב להשלים את תיקונו. זה מה שנראה לגבי ההשלכות של המחלוקת בעניין.
הרמב"ם מונה חמישה חלקים לנפש, אך הוא טורח להדגיש כי אין המדובר בחלקים במובן של פיצול. אלא הכל חטיבה אחת. והביטוי חלקים יסודו בהעדר היכולת שלנו לתאר דבר מה שאינו ניתן לראיה. לאור זאת חמישה חלקים פירושו חמישה כחות ותפקידים שונים. והוא מונה את הפונקציות הבאות: כח הזן,(=תזונה וצמיחה של הגוף) המרגיש,(תחושות) המדמה, (=דמיון, חלומות) המתעורר (=הרצון) השכלי. עם זאת יש גישה אחרת הגורסת שיש שלושה נפשות באדם, כאשר כל נפש שולטת על תחום נפרד. יש את הנפש טבעית,(=גדילה וצמיחה של האדם) חיונית,(=התחושות) ונפשית,(=השכלית) הבסיס למחלוקת זו קשורה להתבוננות בפעולות הקיימים באדם. ניתן להבחין במספר דברים שלכאורה נראים שונים ונבדלים למאוד. כך יש באדם כחות גדילה וצמיחה, ויש בו כחות תאוותנייים, ויש בו כחות שכליים. וכאן השאלה היא: כיצד אנו מגדירים את הגורם לפעולות השונות של האדם, האם הכל נובע ממקור אחד, או שמא יש מספר גורמים? הרמב"ם משיב על כך, כי הכל גורם אחד וממנו מתפצלים כחות לשאר הפונקציות. בעוד לפי הגישה האחרת יש שלושה גורמים. ניתן להמחיש את המחלוקת באופן הבא: אור מנורה הדולק, ובו בעת המחשב דולק, וגם הרדיו. לשיטת הרמב"ם יש כאן מנגנון אחד המפעיל את הכל והוא שעון החשמל, מנגד לגישה האחרת ההסבר שיש כאן שלושה גורמים. דבר אחד מופעל למשל ע"י סוללה, והשני, ע"י החשמל, והשלישי ע"י גנרטור. לכאורה ניתן לשאול מהו הבדל בין אם אומרים שיש שלוש או אחת? אבל לפי הרמב"ם יש לכך השלכה רבה. למשל בתחום של הריסון העצמי. אם נטען כי החלק היצרי שבאדם נשלט ע"י גורם אחד, והחלק השכלי ע"י גורם אחר, אזי הדרך לרסון העצמי הינו ע"י דיכוי הכח היצרי וצמצומו בפרישות מופלגת ובצומות וכיוצא בזה. מאידך אם הכל הינו גורם אחד, אזי אין מקום לדיכוי היצר,שהרי בו בעת נפגע הכל, כלומר גם ביתר הכחות. מבחינת הרמב"ם הנפש היא דף נייר. אם מצאנו טעות בדף אחד, לא נקרע את הנייר כי בכך, נמחק גם את הכתוב מעבר לדף.מה שאין כן לגישה הגורסת שיש מספר נפשות. השלכה נוספת להבחנה זו, קשורה לאמונה בגילגול. לפי השיטה שיש נפש אחת, אין מקום כלל לגילגול. כי לא ניתן לדבר על חזרת חלק מהנפש או ניצוץ ממנו, כי הכל קשור אחד בשני. מאידך אם גורסים שיש כמה נפשות ניתן לומר כי אין חלק אחד קשור בשני, ואפשר להניח כי יש חלק שב להשלים את תיקונו. זה מה שנראה לגבי ההשלכות של המחלוקת בעניין.
האם כח הנפש האחרון (הדברי) עליו
מדבר הרמב"ם בשמונה פרקים הוא השכל? או שהרמב"ם ראה בשכל צורה לכל הנפש ובכללה הכוח הדברי שהוא "המושפע" ביותר מהשכל? אני שואל זאת משום שהבנת הרמב"ם את המושג שכל לא ברורה לי. במאמר תחיית המתים (בפיסקה שבה הוא תוקף את ה"גאון") הרמב"ן יוצר הפרדה בין ה"נפש" ל"שכל". או שמה ההפרדה היא רק בין הנפש החיונית לשכל? בתודה מראש (וסליחה על כל השאלות).
מדבר הרמב"ם בשמונה פרקים הוא השכל? או שהרמב"ם ראה בשכל צורה לכל הנפש ובכללה הכוח הדברי שהוא "המושפע" ביותר מהשכל? אני שואל זאת משום שהבנת הרמב"ם את המושג שכל לא ברורה לי. במאמר תחיית המתים (בפיסקה שבה הוא תוקף את ה"גאון") הרמב"ן יוצר הפרדה בין ה"נפש" ל"שכל". או שמה ההפרדה היא רק בין הנפש החיונית לשכל? בתודה מראש (וסליחה על כל השאלות).
נפש ושכל
בשמונה פרקים הרמב"ם מתיחס לחלק האחרון של הנפש בשתי מישורים. בהתחלה הוא מתייחס לזה, כאל הכישרון להשכיל, ובהקשר לזאת, זה מופיע בניגוד לחומר. לאחר מכן הרמב"ם מציין, כי הכישרון להשכיל, הוא בבחינת חומר, ביחס למימוש הפוטנציאל בפועל. ובמישור זה הנפש היא כחומר ביחס לצורה. בעניין תחית המתים: שם הרמב"ם מתייחס לנפש במובן של החיות עצמה, ללא קשר לשכל הנקנה. אלא ששם הרמב"ם תוקף את ר' שמואל אבן עלי, בהעדר הבחנה בין המונחים השונים בין שכל לבין נפש. הכוונה היא: להבחנה בתוך המונח נפש להשאלותיו השונות. שהרי הרמב"ם גורס כי המונח נפש, הוא משותף הסובל משמעיות שונות ולכן בכל עניין ובכל מקום, צריך לדעת לשבץ נכון את המובן המתאים לעניין. לדוגמה: נפש עשויה לציין חיות פיסית: כי הדם הוא הנפש. נפש עשויה לציין שם כללי לאדם: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" נפש עשויה לבא במובן של רצון: " אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני" והיא עשויה לבא במובן של הצורה השכלית: חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת". בהתאם למובניה השונים צריך לפרש כל עניין ועניין. וראה על כך בספר מורה נבוכים ח"א, מא.
בשמונה פרקים הרמב"ם מתיחס לחלק האחרון של הנפש בשתי מישורים. בהתחלה הוא מתייחס לזה, כאל הכישרון להשכיל, ובהקשר לזאת, זה מופיע בניגוד לחומר. לאחר מכן הרמב"ם מציין, כי הכישרון להשכיל, הוא בבחינת חומר, ביחס למימוש הפוטנציאל בפועל. ובמישור זה הנפש היא כחומר ביחס לצורה. בעניין תחית המתים: שם הרמב"ם מתייחס לנפש במובן של החיות עצמה, ללא קשר לשכל הנקנה. אלא ששם הרמב"ם תוקף את ר' שמואל אבן עלי, בהעדר הבחנה בין המונחים השונים בין שכל לבין נפש. הכוונה היא: להבחנה בתוך המונח נפש להשאלותיו השונות. שהרי הרמב"ם גורס כי המונח נפש, הוא משותף הסובל משמעיות שונות ולכן בכל עניין ובכל מקום, צריך לדעת לשבץ נכון את המובן המתאים לעניין. לדוגמה: נפש עשויה לציין חיות פיסית: כי הדם הוא הנפש. נפש עשויה לציין שם כללי לאדם: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" נפש עשויה לבא במובן של רצון: " אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני" והיא עשויה לבא במובן של הצורה השכלית: חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת". בהתאם למובניה השונים צריך לפרש כל עניין ועניין. וראה על כך בספר מורה נבוכים ח"א, מא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.