האם הסוד גם יכול לעבוד על בעיות של ילדים?

האם הסוד גם יכול לעבוד על בעיות של ילדים?

יש לי ילד בן שנתיים וחצי שהוא אוטיסט,כבר רהבהזמן שאני חושבת על "נבואות שמגשימות את עצמן". תקופה לפני האבחון היתה לי כל הזמן תחושה שמשהו נורא עומד לקרות לנו (לא תיארתי לעצמי שזה יהיה קשור לילדים אבל ראיתי בעיני רוחי את המבטים של הצער והאמפטיה שאני נתקלת בהם היום). היום ראיתי את הסרט הסוד וניסיתי לדמיין בראשי את בני משחק בחצר עם כדור ביחד עם אח שלו (שהיון הוא פשוט מתעלם ממנו)ובאמת לנסות להרגיש את ההנאה שחוויה כזאת תעשה לי. השאלה שלי היא כזאת, האם מחשבות שלי יכולות להשפיע על הבריאות, רמת קשר ומצבו הכללי של בני או האם מדובר רק על שינוי פנימי של הבן אדם שחושב את המחשבות? (הרי אנחנו לא באמת יודעים מה מתחולל בראש שלו). חוץ מזה אני חייבת להוסיף שבזמנו הייתי מאד אסירת תודה על מה שיש לי אני זוכרת שתמיד אמרתי לבעלי "איזה מזל יש לנו" ומרות זאת קרה מה שקרה....
 

kikona126

New member
לדעתי

זה קשור למה שהאדם עצמו חושב. אחרי הכל הסוד הוא שינוי בתפיסה שלנו, בדרך הסתכלות שלנו. אל תפגיני כלפי הילדים שלך את הפחדים ואת המחשבות, זה כן חשוב. נסי להעביר אליהם אנרגיה טובה. נסי לראות את עצמך משחקת עם שניהם בכדור. ראי את עצמך ממשיכה את החיים עם הילד בדרך טובה ושמחה, ללא מחשבה יומית על המגבלות. ילדים אוטיסטים הם ילדים מאוד חכמים ומיוחדים. היה לי מרצה באוניברסיטה שאמר שהילד האוטיס הוא בעצם ההבחנה בין הגאון למה שיש מעבר, הוא המעבר. יכול להיות שהכדור זה לא תחום שמעניין אותו, נסי למשוך את תשומת ליבו עם קלפים של מספרים, חיות, צורות ועוד...
 
אז למה התייחס החלק בסרט

שדיבר על האבא לילד באפריקה (אם אני לא טועה) שהיה מאד חולה ונרפא. חוץ מזה האם לפי הסרט לא אני הבאתי על עצמי את המצב הזה?? אני רק שואלתלגבולות יכולותהשליטה שלנו והאמונה .
 

kikona126

New member
תראי,

אני יודעת שהסרט מראה משהו מסויים. אצלי "הסוד" הוא אחר. אינני בין הדוגלים בסרט, שכן יש שם הרבה דברים שהם בגדר הלא מובן. אני כן חושבת שיכול להיות שינוי, אולם את השינוי את תראי ברגע שתתחילי עם שינוי גישה. במקום לראות בילד עם מוגבלות בעיה, תראי בו נס. ילד שיביא יותר לחיבור במשפחה, ילד שונה ומיוחד, שכל הצלחה שלו בחיים היא בעצם הצלחה של כל המשפחה וההורים בפרט. אינך צריכה להסתכל על תוצאות הבדיקות באכזבה, הבן שלך הוא פרי בתנך. אני כן מאמינה בסוד וכן מאמינה בדרך שלו. אולם שימי לב הסוד מדבר על שינוי גישה על מודעות, הוא מדבר על הצבת מטרה ועל הליכה במסלול אליה. אם המטרה שתציבי לעצמך היא שלא יבחינו בקשייו של בנך, ותצעדי על אותה הדרך, בידיעה שיש לפעמים מעידות, תוכלי להגשים את המטרה. שימי לב שלאוטיזם יש דרגות שונות, וכאלו שאינן מורגשות. כל הכבוד שעליתם על הבעיה בזמן ושאינך מתכחשת לאותה בעיה (כמו הרבה הורים אחרים - מה שמונע התפתחות טובה של הילד) הנכונות שלך והרצון שלך שהוא ישחק עם אחיו ויתחבר למשפחה היא כבר הדרך הנכונה! שימי לך את זה כמטרה, תראי את עצמך כמגשרת בדרך למטרה. קחי יומן, כתבי בו את המטרה שלך. ובמשך השבוע, כל בוקר לפני שאת קמה מהמיטה רשמי שם דרכים להגיע למטרה, לאחר שבוע תעברי על מה שרשמת ונסי לברר מהי הדרך שהכי מתאימה לדעתך
 
יש כאן קצת בעיה..

אם אני לוקחת את הפרשנויות שלי לסרט זה משהו אחד אבל היו שם כמה דברים מאד ברורים לגבי הלא נודע ולפי דעתי חלק מלהאמין בסוד זה גם להאמין בלא נודע ובדברים שמחוץ לשליטה שלנו ואין להם הסבר אז אני לא כל כך מבינה איך את בתור מנהלת פורום אומרת את זה.. דבר שני הייתי נזהרת מלדבר ולתת עצות בנושא שאת לא ממש חיה אותו כמו אוטיזם ,זה באמת בגדר "זר לא יבין זאת". אני עובדת יום יום על קבלה של הבן שלי וקידום שלו זה לא משהו שאפשר כל שבוע לבחון אותו אלא רק לאורך זמן. כנראה ששאלתי על אמונה (למרות שבמקור אני לא בן אדם רוחני) וכנראה שכאן זה לא הכתובת... תודה בכל אופן
 

kikona126

New member
זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד...

לא צריך להיות אדם רוחני כדי להאמין, האמונה שעליה מדבר הסוד אינה אמונה באל או בכל ישות אחרת. אלא אמונה עצמית (ואם דיברתי על הלא נודע, דיברתי על זה, אני עוסקת במיסטיקה הרבה, הסרט לדעתי השמיט קטעים החשובים להבנה שלנו. קל להגיד לאדם "תהיה שלם עם עצמך, אבל למה הכוונה? איך מגיעים לזה? אלו מבחינתי דברים בגדר הלא נודע בסרט) האמונה שלך צריכה להיות בעצמך ובילד. אבל את צריכה לדעת לשדר לו את זה. ילד תמיד יהיה ילד, הוא ירגיש את מה שאת מפגינה כלפיו גם אם לא יראה את זה. אני טיפלתי בילד אוטיסט במשך כשנה. הוא היה בן שנה עד שנתיים באותה התקופה, גיל ההתפתחות, בתקופה הראשונה היה לי קשה, במשך מספר שבועות הוא לא התיחס אלי. לא ידעתי אז שהוא אוטיסט, גיליתי את זה לבד, וכששאלתי את האמא למה לא סיפרה לי היא בקשה ממני להשאיר את זה בשקט שלא ידעו. אם תשאלי אותי למה עזבתי את הילד אחרי שנקשרתי אליו והוא אלי? למה אחרי שהוא התקדם באותה השנה, כי אני הבנתי שיש דברים שהילד צריך ללמוד מבעל מקצוע בגן, ואני הייתי הפתרון של האמא לגן, היא העדיפה להשאיר אותו איתי מאשר שיחווה סוציליזציה ראשונית בגן, מה שהיה מאוד חשוב להתפתחות שלו, מה גם שבגן יש בעלי מקצוע. כשהגעתי לשמור על הילד, האמנתי שאני יכולה למצוא את המכנה המשותף איתו ושהוא כן יקשר אלי, אני ידעתי שזה יקרה. לפני שהייתי מגיעה לשמור עליו הייתי מכינה רשימת פעילויות, כל מיני דברים שהוא ישמח לעשות, בהתחלה שום דבר לא הצליח, תמיד הוא היה יושב עם איזה סיר ומכסה שהיו לו וסוגר ופותח אותם, ככה הוא יכל לשבת במשך שעות. לקחתי אותו להצגה לגיל שלו, כל הילדים שיתפו פעולה בהצגה, והוא ישב וניסה ליישר מטריה של מישהי שישבה מלפניו, שהתעצבנה עליו וצעקה עליו, וכמובן שהחזרתי לה, זה היה היום שבו הוא ממש נקשר אלי, הוא כאילו הבין שאני לא סתם שם...
 
כמה דברים

דבר ראשון אני מציע לך לשנות את הניסוח - במקום להגיד "יש לי בן אוטיסט" אפשר להגיד "הבן שלי סובל מאוטיזם" או עדיף "אובחן עם אוטיזם". דבר שני זה לגבי הרגשות שלך - אני מבין שאת מרגישה שקרה לך משהו נורא. הרגשות הללו עוברים בתת מודע אל הסובבים אותך. אם את מאמינה שבכוחך ובכוח אמונתך להטיב עם בנך ועם מצבו, אני מציע התייחסות אחרת למצב. מצורפים כמה קישורים. בספר "חשוב והתעשר" המחבר מספר על הבן שלו שנולד ללא אברי שמיעה. המחבר החליט שהבן שלו יתגבר על המגבלה הפיסית הזו, וסיפר לו סיפורים בילדות שמעבירים את המסר שהחסרון יכול להפוך ליתרון. כשבנו היה בערך בשנות העשרים לחייו מישהו המציא מכשיר שמיעה, ופנה לבן שלו בשביל לנסות אותו. המכשיר עבד, והבן שלו התחיל לעבוד כמשווק של המכשיר הזה ששינה את חייהם של הרבה מאוד בני אדם (לא יודע אם אלפים או מליונים...). בהצלחה.
 

gils33

New member
לדעתי

פה אתם נכנסתם כבר לקטע של חינוך ודרך חיים לילד. אני לא מוצא פה יותר מידי אפשרויות לעזרה באמצעות הסוד למעט הרצון שלנו להצליח בחינוך הילד, באמת בכח אמונתינו להגיע למקומות שלעולם לא היינו מגיעים אליהם. הכל בסך הכל הכללי טמון בכח רצוננו,הילד הוא כמו ספוג שרק זקוק ללימוד והדרכה,ככל שניתן לו יותר כך הוא יספוג יותר. הבעיה לפי דעתי הרבה יותר מורכבת וכדאי להתייעץ עם מומחים ואנשים שעוסקים בדבר, אני יודע שיש אנשים שהגיעו למקומות עם ילדים אוטוסטים עד לרמת חיים נורמלית במקסימום האפשרי. בהמון אהבה
 
כמה דברים חזרה

ראשית אבקש ממך לא להגיד לי כיצד להגדיר את בני. וכן בטח שאני מרגישה שקרה לי דבר נורא. יש לך מושג מה זה לקרוא לבן שלך שוב ושוב ולא להענות, לראות את אח שלו מנסה ליצור איתו קשר אלפי פעמים והוא מתעלם, לראות אותו גדל פיזית כשכל שאר הילדים מסביבו מתפתחים לחוות כאב מסוג כזה חווית? אתה יודע כמה זה כואב, שובר לרסיסים??? בבקשה אל תתנשא עלי בדבר שאין לך מושג לגביו (אני מקווה בשבילך בכל אופן). ועם כל זה אני באמת מאמינה בבן שלי, מעולם לא התביישתי או הסתרתי את מצבו אני רואה בשבילו עתיד וורוד, מדמיינת אותו משחק עם אח שלו, אומר לי שהוא אוהב אותי, ממש מרגישה את תחושות הגאווה שאחוש בעתיד כשאראה את הפרי שכל המאמצים שהשקענו בו ישאו פרי.וכן, נכנסת לכאן בטעות לקבל חיזוק על זה. הילד שלי הוא שלוחה שלי,מה שאשדר לו מה שאאמין יעבור גם אליו, אני רואה את ההתקדמות שלו לאורך הזמן ויודעת שהכל אפשרי ויודעת שחלק אדיר ממה הוא יהיה ואיך הוא יגדל זה איך שאני מרגישה ופועלת עכשיו. וכן ראיתי את הסרט וזה חיזק בי משהו שכבר האמנתי בו ונתן לי כוחות חבל שאתם (אלו שמתחברים לסוד) לא רואים את זה ולא מתחברים ליכולת הבלתי נדלית שלנו להשפיע אני בטוחה שאם משהו כזה יקרה לכם אולי תשנו את דעתכם.
 
עזוב זה בסדר

אני חוזרת על זה שזכנראה עשיתי טעות שכנכנסתי לכאן,חיפשתי משהו והאמת שאני לא זקוקה לו, כל עוד אני מרגישה אותו לבדבפנים. זו לא אשמתך רקרצית לעזור.
 
תודה

אכן רציתי לעזור וכוונתי טובה. אם הגעת למסקנה שאת מה שחיפשת בחוץ מצאת בפנים, אז אני מוריד את הכובע בפנייך.
 
למעלה