האם העיתונות רלבנטית לחיינו ולערכנו
דומני שהעובדה שעיתונים ישראלים במציאות הנוכחית אינם מוצאים עניין בקטע ובשיר כזה מעידה אולי על חוסר רלבנטיות למציאות חיינו לחוסן הנדרש מאתנו, לערכים המנחים את המיעוט הממלא את חובתו ללא ערעור וגם למעלה מזה וצורך לומר למי שמסכן את חייו בשבילי תודה. נראה שפטפוטי ההבל היומרניים המציגים פתרונות פשוטים או האידיאולוגיה הצבועה המכסה על אינטרסים אגואיסטיים ורצון להסתיר את הרצון להשתמט חביבים על התקשורת יותר מן האמת הפשוטה הרצ"ב. אשמח לקרוא תגובות. למערכת שלושת ילדיהם של שכיניי שרתו כלוחמים בגולני, צעיר הבנים משרת היום בשריון ומבלה את ימיו ולילותיו בעזה. במסיבה לרגל נישואי בני(גם הוא לוחם), שוחחנו על הדאגה לבן השיריונר בעקבות הפגיעות בשני טנקי המרכבה ברצועה. בלילה נכתב השיר הבא - יומיים לאחר מכן קראתי את הכתבה המספרת על הורי המתגייסים המבקשים למנוע מבניהם לשרת כלוחמים. לכבוד חג החירות הקרב ובא אולי מן הראוי שישמעו את הסיפור של שכיני כפי שנכתב על ידי שותף זעיר לדאגתם ואב ששכל את בכורו ששימש כטייס קרב בחיל האוויר ובנו האחר משרת כיום כמפקד טייסת. כנגד ארבעה בנים... לשכיני רותי ויאיר בעקבות שיחת "חולין" שערבבה שמחה ב"שמחה". ארבע בנים בהגדה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ושאינו יודע לשאול וזה הכול... וכך גם לשכני ארבעה אך בהם אין רשע - והתם הוא יודע לשאול וחוכמה העניק שם האל לכול. ומן הבית הקט בכפר קם הראשון פחז כמים נמהר בהכרה וברגש חובה והתגייס לחטיבה אחריו אחיו תם ועליז עשה דרכו בצעד פזיז לגולני נסחף ושקע מאור השחר ועד צאת החמה עוד זה מהדס בגשם ובבוץ וזה מתאמץ באויביו לחבוט קם השלישי לחזק השורות גולנצ´יק צעיר בלא פשרות. והבנים נשלחים לחו"ל בלבנון או לפחות לגבול והאם צופיה הליכות ביתה יומה דאוג וטרודה שנתה. והאב המחייך תמיד כאדיש חוזר עם ליל מדרך וכביש וכל רכב חונה מול שער ביתו מעורר חשש ומדיר שלוותו. האם לא יוצאת לרחובות ומוחה רק עוגה ובגד נקי וברכה ללוות את בניה ההולכים בנתיבם למלא כמובן מאליו את חובם. וצעיר הבנים בדרכו התאווה לרכב ברזל לשריון מרכבה והאם שוב שתקה ואביו קצת נרגע כי סמכו על הטנק המוגן בפלדה. אך עצמת הפלדה והטנק המוגן לא עמדו וכשלו מול עצמת המטען ודאגה שוב עלתה בסתרי לבבות, חרדות אימהות דואגים האבות. ובפסח יקראו על התם וחכם על רשע ועל זה שלשאול לא יודע ולבם יהמה לבנים שבאופל אישם הם מגן לחרות מן השיר הבוקע. "להיות עם חופשי" כאן בסדר הזה זו אינה מליצה נבובה וסינתטית כי כאן מין עירוב אמיתי שכזה בין רוח רמה וריגוש כמו פתטי. כי החופש אינו משחרר מן הפחד הוא איננו מסיר מן הלב דאגות אבל לא חסד זר ותחנון אלא יחד של עם הגוזר בעצמו גורלות.
דומני שהעובדה שעיתונים ישראלים במציאות הנוכחית אינם מוצאים עניין בקטע ובשיר כזה מעידה אולי על חוסר רלבנטיות למציאות חיינו לחוסן הנדרש מאתנו, לערכים המנחים את המיעוט הממלא את חובתו ללא ערעור וגם למעלה מזה וצורך לומר למי שמסכן את חייו בשבילי תודה. נראה שפטפוטי ההבל היומרניים המציגים פתרונות פשוטים או האידיאולוגיה הצבועה המכסה על אינטרסים אגואיסטיים ורצון להסתיר את הרצון להשתמט חביבים על התקשורת יותר מן האמת הפשוטה הרצ"ב. אשמח לקרוא תגובות. למערכת שלושת ילדיהם של שכיניי שרתו כלוחמים בגולני, צעיר הבנים משרת היום בשריון ומבלה את ימיו ולילותיו בעזה. במסיבה לרגל נישואי בני(גם הוא לוחם), שוחחנו על הדאגה לבן השיריונר בעקבות הפגיעות בשני טנקי המרכבה ברצועה. בלילה נכתב השיר הבא - יומיים לאחר מכן קראתי את הכתבה המספרת על הורי המתגייסים המבקשים למנוע מבניהם לשרת כלוחמים. לכבוד חג החירות הקרב ובא אולי מן הראוי שישמעו את הסיפור של שכיני כפי שנכתב על ידי שותף זעיר לדאגתם ואב ששכל את בכורו ששימש כטייס קרב בחיל האוויר ובנו האחר משרת כיום כמפקד טייסת. כנגד ארבעה בנים... לשכיני רותי ויאיר בעקבות שיחת "חולין" שערבבה שמחה ב"שמחה". ארבע בנים בהגדה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ושאינו יודע לשאול וזה הכול... וכך גם לשכני ארבעה אך בהם אין רשע - והתם הוא יודע לשאול וחוכמה העניק שם האל לכול. ומן הבית הקט בכפר קם הראשון פחז כמים נמהר בהכרה וברגש חובה והתגייס לחטיבה אחריו אחיו תם ועליז עשה דרכו בצעד פזיז לגולני נסחף ושקע מאור השחר ועד צאת החמה עוד זה מהדס בגשם ובבוץ וזה מתאמץ באויביו לחבוט קם השלישי לחזק השורות גולנצ´יק צעיר בלא פשרות. והבנים נשלחים לחו"ל בלבנון או לפחות לגבול והאם צופיה הליכות ביתה יומה דאוג וטרודה שנתה. והאב המחייך תמיד כאדיש חוזר עם ליל מדרך וכביש וכל רכב חונה מול שער ביתו מעורר חשש ומדיר שלוותו. האם לא יוצאת לרחובות ומוחה רק עוגה ובגד נקי וברכה ללוות את בניה ההולכים בנתיבם למלא כמובן מאליו את חובם. וצעיר הבנים בדרכו התאווה לרכב ברזל לשריון מרכבה והאם שוב שתקה ואביו קצת נרגע כי סמכו על הטנק המוגן בפלדה. אך עצמת הפלדה והטנק המוגן לא עמדו וכשלו מול עצמת המטען ודאגה שוב עלתה בסתרי לבבות, חרדות אימהות דואגים האבות. ובפסח יקראו על התם וחכם על רשע ועל זה שלשאול לא יודע ולבם יהמה לבנים שבאופל אישם הם מגן לחרות מן השיר הבוקע. "להיות עם חופשי" כאן בסדר הזה זו אינה מליצה נבובה וסינתטית כי כאן מין עירוב אמיתי שכזה בין רוח רמה וריגוש כמו פתטי. כי החופש אינו משחרר מן הפחד הוא איננו מסיר מן הלב דאגות אבל לא חסד זר ותחנון אלא יחד של עם הגוזר בעצמו גורלות.
