האם הפשיזם בפתח?
אין ספק כי כניסתו של ליברמן הלאומן הגזעני המבחיל לממשלת הגועליזציה היא שיקוף של התנועה ימינה של הבורגנות וחלק ניכר ממעמד הביניים בעקבות מלחמת לבנון. לצערי יש המזדרזים לאומר כי הממשלה הנוכחית סוללת את הדרך לפשיזם. אולם כאשר בוחנים את השקפת עולמם של הצועקים הזאב כבר בפתח,מתגלה שהם משתמשים במושג פשיזם בדרך בה משתמשים הליברלים, כאשר הם מדברים למשל על הפשיזציה של המדינה. הליברל המצוי מחלק את הפשיזם לפשיזם אדום ולפשיזם שחור. איך הוא הגיע למסקנה מגוחכת זו כי ברית המועצות והמפלגות הקומוניסטיות והטרוצקיסטים הם פשיזם אדום וגרמניה פשיזם שחור? יש לו הרי משקפיים חברתיות דרכן הוא בוחן תופעות. ככל הליברלים אין הוא רואה את העולם דרך משקפי מעמד הפועלים, אלא הבורגנות המנסה להעלים את העובדה כי תופעות פוליטיות משקפות תנועה מעמדית והאידיאות שלה משקפות את האינטרס המעמדי , אלא הוא בוודאי יגיד כי המשטר(מבנה העל של הסטליניזם) היה טוטליטארי וכן הייתה גרמניה הנאצית, בעוד הליברלים הם בעד דמוקרטיה פלורליסטים. עבור הליברל כוחנות פלוס לאומנות גסה=פשיזם. מתודה זו רחוקה מאוד מלהבין את המציאות. בין השאר משום שבהיסטוריה הממשית, אותם כוחות של הבורגנות ודגלה הליברלי תמך בעליית הנאציזם ובכיבושיו עד שתקף את בריטניה ב1939. אם תשאל ציוני מה המהות של הפשיזם הוא ראשית יטרח להסביר כי יש הבדל בין הפשיזם של מוסוליני לבין הנאציזם של היטלר משום שדרך המשקפיים הלאומניות הוא תופס כי המהות של הנאצים הוא השמדת היהודים, כאשר הוא שוכח בין השאר כי הפרוגראמה של הנאצים בשאלה הלאומית הייתה להכחיד את כל "הגזעים הנחותים" הומואים חולים וכדומה. המרקסיזם לעומתם היא השקפת עולם הבוחנת את כל התופעות דרך האינטרס של מעמד העובדים והמאבק למהפכה עולמית. השמאלני המצוי משתמש במשקפיים דרכם הוא בוחן את העולם ,אומנם חלקם כמובן אינם ציונים אך עדיין לאומיים דהינו ליברלים והשקפת עולמם אינה השקפת עולם של מעמד העובדים. מסיבה זו השמאלני המצוי כיום מתמקד בגזענות הלאומנית הבוטה של ליברמן כנגד הערבים ולא בשאלה מה משמעותו של ליברמן ביחס למאבק של הבורגנות נגד מעמד העובדים יהודים כערבים. יש כאן פשוט בלבלול בין לאומנות ימנית גסה על תוצאותיה ובין הפשיזם. הפשיזם לעולם אינו תוצאה של פשיזציה של המדינה. הפשיזם מגיע לשלטון דרך תנועה המונית של הזעיר בורגנית הלומפן פרולטריון ואף חלקים של מעמד הפועלים, בתקופה של משבר חריף של השיטה הקפיטליסטית, כאשר הבורגנות אינה מסוגלת לשלוט בדרכיה הרגילות-פרלמנט, ונוצר מצב של קיטוב חד המאפשר מחד מהפכה סוציאליסטית של מעמד העובדים ומצד שני תנועה פשיסטית שתפקידה להציל את שלטון בעלי ההון בדרך של ריסוק תנועת העובדים. הפשיזם ניצח בשנות העשרים והשלושים הודות לעובדה כי ההנהגות הרפורמיסטיות –הסוציאל דמוקרטיה, והמפלגות הקומוניסטיות לא היו מסוגלות להנהיג מהפכת עובדים, הייאוש מכך חיזק את הפשיזם ומוסוליני, היטלר ופרנקו עלו בתמיכת בעלי ההון לשלטון והשאר כבר פחות או יותר ידוע. זה לא המצב בארץ. יש משבר פוליטי והבורגנות בוחרת במשטר נשיאותי בורגני יותר אלים אך הבורגנות לא חשה עדיין בשום איום על שלטונה. מעמד העובדים עוד לא החל במאבקיו ועל כן אין כיום מבחינת הבורגנות כל סכנה למהפכה סוציאליסטית. לכן כל הטיעון כי הפשיזם בשער אינו אלא היסטריה ולא ניתוח מדעי. גם אם ליברמן יהיה ראש ממשלה זה לא יעשה את המשטר פשיסטי. אם נשתמש באנלוגיה ואנלוגיה הנה תמיד מוגבלת הרי אולי ניתן להשוות את ליברמן ל פרנץ פון פאפן אשר שימש תקופה קצרה כקאנצלר גרמניה, לפני עליית היטלר למשרת הקנצלר. ועוד יותר נכון להשוותו להיינריך ברינינג, שהיה הקנצלר לפני פון פאפן. הם היו מנהיגי מפלגת המרכז הקתולית מפלגה ריאקציונית לאומנית ואנטישמית. הבורגנות הגרמנית הייתה במשבר עמוק פרי המשבר העמוק שהחל ב1929 הדבר התבטא ברייכסטאג (אשר היה מזה זמן רב נתון במשברים קואליציוניים שלא אפשרו הקמת ממשלה יציבה) מפלגת המרכז הקתולי דרשה שיוניים בחוקה ובהקטנת סמכויותיו של הרייכסטאג, לטובת משטר שמרני – אוטוריטארי. אך עדיין לא פשיסטי. מסיבה זו הקאנצלר ברינינג פוטר, ובמקומו בא פון פאפן, האגף הימני במפלגתו של ברינינג. פאפן המשיך הסיר את האיסור על פעילות האס.אה. דבר שגרם מייד לגל מהומות ורציחות בכל רחבי גרמניה. כמו כן הוכרז על בחירות ב־31 ביולי. על מנת למצוא חן בעיני הימין והשמרנים, פיטר פאפן את ממשלתה החוקית של פרוסיה בראשות אוטו בראון, שהייתה מורכבת מסוציאליסטים, ומינה עצמו כראש ממשלת פרוסיה. הרלוונטי לענייננו הוא שבעוד ההנהגה הסוציאל דמוקרטית סירבה להיאבק בנאצים עבור המפלגה הקומוניסטית עלייתו של פון פאפן הייתה זהה לניצחון הפשיזם. בפועל הפשיזם עלה מלמטה בהנהגת היטלר ולא פאפן כאשר במקום להיאבק למען חזית מאוחדת של כל חלקי תנועת העובדים המפלגה הקומוניסטית ראתה במפלגת הסוציאל דמוקרטיה את אויבה העיקרי, כאשר מצביעים על כל פשעי הנהגת הס.פ.ד וזיהתה את עליית פאפן עם הפשיזם. במציאות העכורה בישראל, אין צירופו של ליברמן והכשרת השרץ בידי פרץ וחבריו סוללת את הדרך לפשיזם אלא לממשלה יותר ימנית שמרנית אוטוריטארית. זאת בדיוק חזרה על השגיאה של המפלגה הקומוניסטית בגרמניה תחת הנהגת סטלין בין 1929-33ונראה כי השמאלני המצוי לא למד לקחים.. מה לעשות כיום.. אני כחלק מהתנועה המרקסיסטית העולמי קורא ליציאת מפלגת העובדה מהגועליזציה, להפיכתה למפלגת אופוזיציה שתנהיג מאבקי עובדים כנגד הממשלה. לסילוקה של ההנהגה הנוכחית של העבודה והחלפתה בהנהגה שמאלית. במאבק זה לגייס את כל תנועת העובדים השמאל היהודי הלא ציוני, וגם את חד"ש ואת באלד. אם השמאלנים המצויים היו צודקים והממשלה הנוכחית מפלסת את הדרך לפשיזם, איך הם מציעים להלחם בסכנה זו? אם אכן הייתה סכנה מיידית של פשיזם הרי הדרך היחידה להכות את הפשיזם זאת מהפכה של העובדים. ינסו לגייס כיום את העובדים למהפכה כזו בעוד הם עוד לא החלו במאבק. צעד זה רק יעשה מהם בדיחה. איך יעצרו את הזאב? לכל היותר יצליחו לעורר תעמולה ההיסטרית בחוגים צרים. כאשר אינם מגיעים בשום צורה להמונים. זה יעצור את הזאב? בצרפת ההיסטריה של המפלגה הקומוניסטית וגם קבוצות שמאל אחרות: "הזאב בפתח, הזאב בפתח" הביאה אותה לתמיכה בנשיא הימני, בפועל הזאב בפתח , לה-פן זכה ב2.5 אחוז בבחירות לנשיאות. בבחירות לנשיאות היה צריך להסביר כפי שעשינו כי לה פן ריאקציונר אך אין הוא מהווה בסיטואציה הנוכחית סכנה אמיתית ולהסביר כי בבחירות בין נשיא ריאקציונר לבין לה פן אין להצביע עבור אף אחד מהם. כמובן שצדקנו וההיסטריה של המפלגה הקומוניסטית וקבוצות שמאל אחרות רק הוכיחה עד כמה אין הם מסוגלים לנתח את המצב. הםא בוודאי לא זכו לאמון ההמונים שנוכחו שאין להם מושג על מה הם מדברים וזועקים זאב בפתח בעוד לא היה זה אלא גורון. הסכנה הגדולה היא שאלו שצועקים כי הפשיזם בפתח לא יודעים לזהות את הפשיזם האמיתי וכיצד להלחם בו וכאשר יראו אותו לא ידעו לזהות אותו.. .
אין ספק כי כניסתו של ליברמן הלאומן הגזעני המבחיל לממשלת הגועליזציה היא שיקוף של התנועה ימינה של הבורגנות וחלק ניכר ממעמד הביניים בעקבות מלחמת לבנון. לצערי יש המזדרזים לאומר כי הממשלה הנוכחית סוללת את הדרך לפשיזם. אולם כאשר בוחנים את השקפת עולמם של הצועקים הזאב כבר בפתח,מתגלה שהם משתמשים במושג פשיזם בדרך בה משתמשים הליברלים, כאשר הם מדברים למשל על הפשיזציה של המדינה. הליברל המצוי מחלק את הפשיזם לפשיזם אדום ולפשיזם שחור. איך הוא הגיע למסקנה מגוחכת זו כי ברית המועצות והמפלגות הקומוניסטיות והטרוצקיסטים הם פשיזם אדום וגרמניה פשיזם שחור? יש לו הרי משקפיים חברתיות דרכן הוא בוחן תופעות. ככל הליברלים אין הוא רואה את העולם דרך משקפי מעמד הפועלים, אלא הבורגנות המנסה להעלים את העובדה כי תופעות פוליטיות משקפות תנועה מעמדית והאידיאות שלה משקפות את האינטרס המעמדי , אלא הוא בוודאי יגיד כי המשטר(מבנה העל של הסטליניזם) היה טוטליטארי וכן הייתה גרמניה הנאצית, בעוד הליברלים הם בעד דמוקרטיה פלורליסטים. עבור הליברל כוחנות פלוס לאומנות גסה=פשיזם. מתודה זו רחוקה מאוד מלהבין את המציאות. בין השאר משום שבהיסטוריה הממשית, אותם כוחות של הבורגנות ודגלה הליברלי תמך בעליית הנאציזם ובכיבושיו עד שתקף את בריטניה ב1939. אם תשאל ציוני מה המהות של הפשיזם הוא ראשית יטרח להסביר כי יש הבדל בין הפשיזם של מוסוליני לבין הנאציזם של היטלר משום שדרך המשקפיים הלאומניות הוא תופס כי המהות של הנאצים הוא השמדת היהודים, כאשר הוא שוכח בין השאר כי הפרוגראמה של הנאצים בשאלה הלאומית הייתה להכחיד את כל "הגזעים הנחותים" הומואים חולים וכדומה. המרקסיזם לעומתם היא השקפת עולם הבוחנת את כל התופעות דרך האינטרס של מעמד העובדים והמאבק למהפכה עולמית. השמאלני המצוי משתמש במשקפיים דרכם הוא בוחן את העולם ,אומנם חלקם כמובן אינם ציונים אך עדיין לאומיים דהינו ליברלים והשקפת עולמם אינה השקפת עולם של מעמד העובדים. מסיבה זו השמאלני המצוי כיום מתמקד בגזענות הלאומנית הבוטה של ליברמן כנגד הערבים ולא בשאלה מה משמעותו של ליברמן ביחס למאבק של הבורגנות נגד מעמד העובדים יהודים כערבים. יש כאן פשוט בלבלול בין לאומנות ימנית גסה על תוצאותיה ובין הפשיזם. הפשיזם לעולם אינו תוצאה של פשיזציה של המדינה. הפשיזם מגיע לשלטון דרך תנועה המונית של הזעיר בורגנית הלומפן פרולטריון ואף חלקים של מעמד הפועלים, בתקופה של משבר חריף של השיטה הקפיטליסטית, כאשר הבורגנות אינה מסוגלת לשלוט בדרכיה הרגילות-פרלמנט, ונוצר מצב של קיטוב חד המאפשר מחד מהפכה סוציאליסטית של מעמד העובדים ומצד שני תנועה פשיסטית שתפקידה להציל את שלטון בעלי ההון בדרך של ריסוק תנועת העובדים. הפשיזם ניצח בשנות העשרים והשלושים הודות לעובדה כי ההנהגות הרפורמיסטיות –הסוציאל דמוקרטיה, והמפלגות הקומוניסטיות לא היו מסוגלות להנהיג מהפכת עובדים, הייאוש מכך חיזק את הפשיזם ומוסוליני, היטלר ופרנקו עלו בתמיכת בעלי ההון לשלטון והשאר כבר פחות או יותר ידוע. זה לא המצב בארץ. יש משבר פוליטי והבורגנות בוחרת במשטר נשיאותי בורגני יותר אלים אך הבורגנות לא חשה עדיין בשום איום על שלטונה. מעמד העובדים עוד לא החל במאבקיו ועל כן אין כיום מבחינת הבורגנות כל סכנה למהפכה סוציאליסטית. לכן כל הטיעון כי הפשיזם בשער אינו אלא היסטריה ולא ניתוח מדעי. גם אם ליברמן יהיה ראש ממשלה זה לא יעשה את המשטר פשיסטי. אם נשתמש באנלוגיה ואנלוגיה הנה תמיד מוגבלת הרי אולי ניתן להשוות את ליברמן ל פרנץ פון פאפן אשר שימש תקופה קצרה כקאנצלר גרמניה, לפני עליית היטלר למשרת הקנצלר. ועוד יותר נכון להשוותו להיינריך ברינינג, שהיה הקנצלר לפני פון פאפן. הם היו מנהיגי מפלגת המרכז הקתולית מפלגה ריאקציונית לאומנית ואנטישמית. הבורגנות הגרמנית הייתה במשבר עמוק פרי המשבר העמוק שהחל ב1929 הדבר התבטא ברייכסטאג (אשר היה מזה זמן רב נתון במשברים קואליציוניים שלא אפשרו הקמת ממשלה יציבה) מפלגת המרכז הקתולי דרשה שיוניים בחוקה ובהקטנת סמכויותיו של הרייכסטאג, לטובת משטר שמרני – אוטוריטארי. אך עדיין לא פשיסטי. מסיבה זו הקאנצלר ברינינג פוטר, ובמקומו בא פון פאפן, האגף הימני במפלגתו של ברינינג. פאפן המשיך הסיר את האיסור על פעילות האס.אה. דבר שגרם מייד לגל מהומות ורציחות בכל רחבי גרמניה. כמו כן הוכרז על בחירות ב־31 ביולי. על מנת למצוא חן בעיני הימין והשמרנים, פיטר פאפן את ממשלתה החוקית של פרוסיה בראשות אוטו בראון, שהייתה מורכבת מסוציאליסטים, ומינה עצמו כראש ממשלת פרוסיה. הרלוונטי לענייננו הוא שבעוד ההנהגה הסוציאל דמוקרטית סירבה להיאבק בנאצים עבור המפלגה הקומוניסטית עלייתו של פון פאפן הייתה זהה לניצחון הפשיזם. בפועל הפשיזם עלה מלמטה בהנהגת היטלר ולא פאפן כאשר במקום להיאבק למען חזית מאוחדת של כל חלקי תנועת העובדים המפלגה הקומוניסטית ראתה במפלגת הסוציאל דמוקרטיה את אויבה העיקרי, כאשר מצביעים על כל פשעי הנהגת הס.פ.ד וזיהתה את עליית פאפן עם הפשיזם. במציאות העכורה בישראל, אין צירופו של ליברמן והכשרת השרץ בידי פרץ וחבריו סוללת את הדרך לפשיזם אלא לממשלה יותר ימנית שמרנית אוטוריטארית. זאת בדיוק חזרה על השגיאה של המפלגה הקומוניסטית בגרמניה תחת הנהגת סטלין בין 1929-33ונראה כי השמאלני המצוי לא למד לקחים.. מה לעשות כיום.. אני כחלק מהתנועה המרקסיסטית העולמי קורא ליציאת מפלגת העובדה מהגועליזציה, להפיכתה למפלגת אופוזיציה שתנהיג מאבקי עובדים כנגד הממשלה. לסילוקה של ההנהגה הנוכחית של העבודה והחלפתה בהנהגה שמאלית. במאבק זה לגייס את כל תנועת העובדים השמאל היהודי הלא ציוני, וגם את חד"ש ואת באלד. אם השמאלנים המצויים היו צודקים והממשלה הנוכחית מפלסת את הדרך לפשיזם, איך הם מציעים להלחם בסכנה זו? אם אכן הייתה סכנה מיידית של פשיזם הרי הדרך היחידה להכות את הפשיזם זאת מהפכה של העובדים. ינסו לגייס כיום את העובדים למהפכה כזו בעוד הם עוד לא החלו במאבק. צעד זה רק יעשה מהם בדיחה. איך יעצרו את הזאב? לכל היותר יצליחו לעורר תעמולה ההיסטרית בחוגים צרים. כאשר אינם מגיעים בשום צורה להמונים. זה יעצור את הזאב? בצרפת ההיסטריה של המפלגה הקומוניסטית וגם קבוצות שמאל אחרות: "הזאב בפתח, הזאב בפתח" הביאה אותה לתמיכה בנשיא הימני, בפועל הזאב בפתח , לה-פן זכה ב2.5 אחוז בבחירות לנשיאות. בבחירות לנשיאות היה צריך להסביר כפי שעשינו כי לה פן ריאקציונר אך אין הוא מהווה בסיטואציה הנוכחית סכנה אמיתית ולהסביר כי בבחירות בין נשיא ריאקציונר לבין לה פן אין להצביע עבור אף אחד מהם. כמובן שצדקנו וההיסטריה של המפלגה הקומוניסטית וקבוצות שמאל אחרות רק הוכיחה עד כמה אין הם מסוגלים לנתח את המצב. הםא בוודאי לא זכו לאמון ההמונים שנוכחו שאין להם מושג על מה הם מדברים וזועקים זאב בפתח בעוד לא היה זה אלא גורון. הסכנה הגדולה היא שאלו שצועקים כי הפשיזם בפתח לא יודעים לזהות את הפשיזם האמיתי וכיצד להלחם בו וכאשר יראו אותו לא ידעו לזהות אותו.. .