אהבתי את תשובתו של נחליאלי אליך
תקשורת מקרבת מציעה שתי אפשרויות של הסתכלות - אחת - הצד שלי, אני, כשאני רוצה להבין את עצמי ואת הצורך שלי ולבטא את עצמי בבהירות. השניה - הצד האחר, את/ה, כשאני רוצה להבין אותו ואת הצורך שלו, ולהיות איתו באמצעות הקשבה אמפתית. הייתי אומרת שזכות הבחירה בכל אחת משתי האפשרויות תלוייה מאוד בכל אחד מאיתנו ובסיטואציה ספציפית שבה אנחנו נמצאים. לכן, אין לדעתי תשובה חד-משמעית והייתי אומרת שבעצם הצד הראשון במצב מסויים הוא זה שאנחנו מרגישים שהוא הכי נכון כרגע. מה שחשוב לדעתי, זה להחזיק במודעות הפנימית את העובדה שקיימים שני צדדים, כי לפעמים אנחנו נוטים לשכוח את זה. ואולי זה הצעד הראשון - להיזכר בזה, ואז לפעול באחת משתי האפשרויות.
