הזנב שמכשכש בכלב..
הכלכלה נועדה לשרת את האנושות, אך מסיבות שונות היוצרות התהפכו ונושא כלכלה, צמיחה וכו' הפך לעיקר- האדם קיים כמכשיר כלכלי, המדינה וחוקיה מיועדים לשרת את התפתחות הכלכלה (או יותר נכון- את צמיחת ההון של המעמד הגבוה).
משפט שתפס את עיני בכתבה הנ"ל היה זה שהגדיר את מעמד הביניים כיום כאוכלוסיה שהתקדמה מהמעמד הנמוך, אבל כיום כבר אין לה לאן להתקדם הלאה..
אם נחשוב על זה כך- מה שקובע את מצב הרוח הכללי הוא בדיוק זה- האם אנחנו מאמינים שיהיה טוב יותר או רע יותר בעתיד. המחאה החברתית נולדה לא סתם בשכבה שחיה לא רע בסה"כ. ציבור שמרגיש מרומה, שמשהו פה לא עובד כמו שצריך.. שתוך כדי הריצה במסלול החיים, איבד את האמונה והתקווה שהדברים הולכים לכיוון נכון וטוב.
ה"טוב" שהוא הבסיס שהחברה נותנת לאדם באשר הוא- בטחון, חינוך, צרכים בסיסיים. ה"חברה" שהיא כל אחד מאיתנו. יכולתה "לתת" לפרט, תלויה בכך שאנחנו יחד נבנה אותה ככזו.
אם אני רוצה שלחברה יהיה "אכפת" ממני ומצרכי, עלי לתרום למידת האכפתיות שלה (כלפי כל השאר), ע"י כך שיהיה לי אכפת מצרכי האחר. לזה קוראים "ערבות הדדית"...
