האם השאיפות שלכם מסתכמות רק בבלוג?

[shalom של הצאט]

האם השאיפות שלכם מסתכמות רק בבלוג?

האם הכתיבה בבלוג גורמת לכם נטייה לרצות לפרסם ספר, או לכתוב תסריט? או אולי לכתוב כתבה בעיתון? אני באופן אישי רוצה לעשות את המעבר הזה, ואפילו כתבתי משהו שלשם שינוי אני מאמינה שהוא הרבה יותר טוב מהזבל הרגיל שאני כותבת, ואני מאמינה שאם עבודת שיכתוב קלה יש לסיפור שלי סיכוי, רק שבענין השיווק אין לי מושג מאיפה להתחיל. ואני לוקחת בחשבון את העובדה שאין לי קשרים ואני לא מפורסמת ולכן לא בטוח שחוץ מההורים שלי, מישהו מהאנשים שקובעים יחליט לתת לסיפור שלי סיכוי. למעשה נראה לי שלשווק משהו שכתבתי יהיה יותר קשה מלכתוב. האם גם אתם מעדיפים מאותה סיבה לכתוב בבלוג מאשר לכתוב ספר או תסריט או כתבה?

 

[מטר שמונים]

אצלי זה מתחיל ונגמר בבלוג

אבל בטוחני ואני מכיר כמה שרוצים לפרוש את היריעה למשל חברי ה"סמוראי"

 

[Tali1912]

../images/Emo5.gif

אין לי שאיפות כאלה אם היית שואלת אותי <ככה אישית כזה>. לא נראה לי שיש קשר בין להיות מפורסמת או לא להיות מפורסמת. כישרון כתיבה זה או שיש או שאין או שרק את עצמך חושבת שיש לך. וההורים איך הם נכנסים לתמונה? הם יכולים להיות המבקרים הכי טובים שלך, נכון, כי הם יפרגנו ידחפו או יממנו את ההוצאה לאור ויפעילו קשרים אם צריך לגבי השאר אני בספק, זה או שהקוראים או הגולשים אוהבים את היצירה שלך או שלא. מי שקובע מה יהיה רב מכר זה הקהל אפילו עם שימון טוב של יחסי ציבור שלא תמיד מבורך ולא תמיד מוצלח השיווק, אלא רק הקהל הצופים/הקוראים/הגולשים בשורה התחתונה יחליטו. זה כמעט,כמעט דומה לבלוגים,אבל בינינו לא הייתי משווה בין בלוג למשהו שכבר יוצא החוצה לשיווק, בבלוגים יש קהל שאוהב, אפילו עושה מנוי לעדכונים, או שזה מביא גל של צונאמי של פרסום, או שהבלוג שוכב כמו אנדרטה ברשת למרות שבעל הבלוג חושב שהוא המציא את הגלגל של הבלוגים, בבלוגים יש את הקליקה הזאת שמזדנבת ומתלקקת אחרי בלוגים שיותר זוכים לפרסום והערכה <יצא לי לראות קמצוץ של בלוגרים שהבלוג, אם אפשר לקרוא לזה בלוג מבקשים הכרה דרך התגובות שלהם בבלוגים של כשרונות כתיבה,או שמנסים להתחקות אחרי סגנון כתיבה של בלוגיסט מוכשר>.

 

[shalom של הצאט]

אני אסביר את עצמי ואפרט

פירסום הוא קרש קפיצה לכל דבר, רק תסתכלי על כל מיני מתחרי כוכב נולד למניהם שהתחילו עם כלום והיום המוכשרים שבניהם הגיעו רחוק. בתור מוכרת ספרים, שמתי לב שלפעמים שם יכול לעזור לפירסום ספר, למשל הספר האחרון של אביב גפן היה דבילי וגרוע ובכל זאת שיווקו אותו והוא גם נמכר לא רע. אפילו אני מודה שהיצצתי בו לספק את הסקרנות. חבר שלי לשעבר שהיה מעריץ שלו רצה שאני אקנה לו את הספר, אבל אני לא הסכמתי בטענה שהספר כתוב גרוע. הוא הלך לבדוק בעצמו את הספר בחנות, והחליט שאני צודקת. ועדיין נדמה לי שהוא רוצה לנכס לעצמו את הספר, כי הערצה מעוורת. ההורים שלי נכנסים לתמונה כי יש לי הורים טובים, הם קוראים הרבה ספרים, ואני מעריכה את דעתם, ולכן אני מעונינת לקבל מהם ביקורת ראשונית. בענין הקשרים, גם להם אין מושג מאיפה להתחיל... בסופו של דבר ברור לי שאם אני יפרסם ספר הקהל יקבע האם זה יהיה רב מכר או לא, אבל עוד לפני שמגיעים לקהל ולפרסום בשלב ההוצאה לאור אני מרגישה תקועה. אם אני כן משווה את הספר לבלוג שלי בענין השיווק, אז במקרה הזה ההשואה לרעתי. הבלוג שלי המון זמן ברשת ולא הצלחתי לסחוף קהל רב. יש לי המון תירוצים ללמה? העיקריים שבהם הם חוסר עיקביות בזמני הכתיבה, וחוסר עיקביות בנושא הכתיבה. וכמובן חוסר הכרה ברשת (אני לא אישיות מפורסמת ברחוב, וגם ברשת). הספר שכתבתי כמובן מתגבר לפחות על שתיים מהכשליים שלי בבלוג. לא אכפת לי שהבלוג שלי עומד כמו איזה אנדרטה ברשת הזכרונות הכתובים שלי, אבל אני ממש לא רוצה לשווק ספר שיגיע לאותו מעמד.

 

[ילד הכרובית]

שיווק ספרים

לשיווק הספר יש משקל עצום כמובן. אם את מפרסת ספר דרך הוצאה מוכרת, יש להם מנגון שיווק ויחסי ציבור משומן ומיומן שיידאג לך ולספרך. אם את מחליטה להוציא לאור ספר באופן עצמאי, אז חלק מההקשעה צריכה להיות על יחסי ציבור על ידי מישהו שמכיר ספציפית את תחום הספרים.

 

[דנטל]

../images/Emo45.gif

 

[Leonore]

הכי חשוב זה כשרון כתיבה

או שיש לך או שלא, כמו שאמרו לפני. האמת, ספרים היום זה די פאסה מאחר ויש כל כך הרבה בלוגים שכתובים בכשרון הרבה יותר גדול מהרבה ספרים שיוצאים לאור והם בחינם! אם את חושבת שיש לך כשרון כתיבה (אני חושבת שאין לך ,אבל אל תקחי את זה אישית) אז לכי על זה. אם אביב הצליח להוציא ספר גם את יכולה

עוד דבר חשוב , זה לא מספיק לכתוב ולכתוב כי אם אין את הניצוץ שמיחד את הכתיבה שום רשימות לא יעזרו. כתיבה זה אמנות כמו כל אמנות אחרת.

 

[shalom של הצאט]

על סמך מה את קובעת שאין לי?

 

[noyy]

../images/Emo28.gif../images/Emo45.gif, גם אני תהיתי :|

 

[גילשר]

אני דווקא חושב שיש לך

ולאחר קריאה של מספר רשומות שלך, אפילו כישרון כתיבה נדיר.

 

[shalom של הצאט]

איזה רשומות קראת?

כי האחרונות שלי הן די זבל, אולי כי אני בתקופה קשה, ומה זה נדיר?

 

[השרוט ממליץ]

לא

יש לי חלומות של הוצאה לאור של סיפורים שכתבתי ללא קשר לבלוג, מאחר ואני לא מפרסם כל מה שאני כותב. כותב בשביל הכיף

 

[999שקד דגן]

אני חושבת שאצלי התהליך הפוך.

התחלתי לכתוב בבלוג בגלל האהבה שלי לכתיבה [כתבתי איזה כמה סיפורים קצרים בעבר,לא משהו עמוק אבל מספיק טוב לילדה בת 8-9]. בהתחלה שימש הבלוג כעיתון של מה"ת, פרוייקט שאני מאוד נהנית ממנו כי זה נותן לי להוציא את הצדדים היצירתיים שלי

בכללי כן, אני מעדיפה לכתוב לעצמי מאשר לנסות ולפרסם [למרות שכמה כתבות וציורים שלי פורסמו בעיתון פשוש

], בעיקר בגלל הביישנות הנוראית שלי שמתפרצת כשאנימקבלת מחמאות

 

[ayala26]

גם אצלי!

אני אהבתי לכתוב ואפילו פנטזתי על לכתוב ספר וכתבתי גם ספרים לאחי הצעיר כשהיה ילד וגם שירים. הבעיה אצלי היא השפה. בגלל שאני בחיי היום יום דוברת שפה שאינה שפת אימי, השפות האחרות התקלקלו וכיום אני חוששת שאין לי כבר שפה אחת שהיא לדעתי ברמה מספיק טובה בשביל לכתוב ממש בשביל פרסום

 

[ע ל ו מ ה]

גם אצלי הפוך

גם אני תמיד כתבתי וכילדה היה לי ברור שכשאגדל אהיה סופרת... את הבלוג (הראשון, co-reading) שלי התחלתי בכלל מלפרסם דברים שכבר היו כתובים לי על דפים או ב-Word. לפי האינדקס של הבלוג ההוא (http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=300342 ) רשומה 29 היתה הראשונה שנכתבה סתם כך על סיפור יומיומי, וגם אחריה עוד יש הרבה מאד כתבים קדומים. לפרסום הראשון והיחיד שלי ב"ספר" זכיתי בסופו של דבר דווקא דרך הבלוג, בספר "המקלדת" (http://www.tapuz.co.il/blog/hamikledet/main/viewentry.asp?id=365684 ) וגם זה היה סיפור שכתבתי הרבה לפני הבלוג. אם כבר, התחושה שלי, לפחות לאורך זמן מסוים, היתה שהבלוג מקלקל לי את הדרך לספרות. כי הוא הרבה יותר זמין והרבה פחות מחייב, ולכן דורש ממני פחות לחשוב על קו ולשמור על רצף ולהקפיד על סגנון. הוא גם מאפשר לי לשפוך "הכל" החוצה ולכן פחות משאיר אותי עם עיבוד חוויות שמאפשר ל"שמרים לעבוד" ו"לחומר לתסוס", כך שהוא מקלקל את היווצרות יצירת המופת שלי. בינתיים כבר נרגעתי מההתמכרות לבלוג, ואני כבר לא כותבת כל דבר, וכבר מזמן לא משקיעה בבלוג כמו שהשקעתי בהתחלה. כך שנראה לי שעם ההתמתנות הזו גם נפתח מחדש הפתח לספרות. אבל עוד לא התחלתי לעשות שום דבר בנושא

.

 

[mary lou]

לא מסתכמות בבלוג

ספר זה ממש לא בשבילי והאמת שגם עבודה בעיתונות לא בדיוק. הייתי רוצה טור חופשי לגמרי בעיתון, כזה שאפשר לכתוב בו כל מה שרוצים (כלומר, פוסט סטנדרטי בבלוג שלי) וזה זוכה להדפסה. בנוגע לכתבות, זה מאוד מאוד תלוי. יש לי רצון לעשות כאלו אבל לא בתור עבודה לחיים, אלא פה ושם כשיש דברים מעניינים. תסריט זה גם לא ממש אני אבל דווקא כן הייתי רוצה לכתוב מחזה לפני זה יש לי כמה שנים להחכים קצת, ללמוד, אבל זו תקווה קטנה שלי להעלות פעם משהו על במה גדולה. לגבי שיווק, לא הייתי נותנת לזוטות כאלו להפריע לי בהגשמת חלומות קודם כותבים משהו טוב שמאמינים בו במליון אחוזים. אחרי זה הדברים כבר יסתדרו לגבי השאלה האחרונה, אני לא חושבת שיש קשר בין שני הדברים את הבלוג אני כותבת מתוך הצורך לכתוב בלוג את הדברים האחרים אני כותבת ממקומות אחרים לא כותבים בלוג במקום ספר...

 

[shalom של הצאט]

זה הכל? להאמין והכל יסתדר?

נשמע לי פשוט מידי.

 

[mary lou]

בכלל לא פשוט...

כי קודם יש את השלב של לכתוב משהו שאת שלמה איתו... זה תהליך בכלל לא פשוט.

 

[shalom של הצאט]

איכס... שלמות זה לפרפקציוניסטים

או לאלוהים.

 

[999שקד דגן]

זו לא הייתה הכוונה שלה.

היא לא התכוונה שצריך לכתוב משהו מושלם אלא משהו שאת שלמה איתו. והיא צודקת, אני לא רואה כל טעם לנסות ולפרסם משהו שאני לא בטוחה ושלמה בו.