בהחלט יכולה.
תשובה אפשרית: ביטויי המפנה ביחס ליהודים בשנות השלושים (+דוגמאות): * פרסום מאמרי הסטה אנטי ציוניים שהפכו בהדרגה גם לאנטי יהודיים בעיתונות הערבית. •קיום ימי צום או תפילות מיוחדות במסגדים למען הערבים שבארץ ישראל. •חיזוק בין הקשר ההנהגה הפלסתינאית לחברה הערבית המוסלמית באמצעות שליחים שעודדו את פעילותם של ועדי העזרה למען ערביי ארץ ישראל. •בארצות שבהן נאסרה הציונות קבל האיסור משנה תוקף ובארצות שבהן הותרה הפעילות כבעבר, יש יסוד סביר להניח, שנמנעה התבטאות ציונית נמרצת יותר. •שידורי רדיו ותעמולה גרמנית אנטי יהודית, הפצת חומרי התעמולה על ידי השגרירים הגרמנים ועל ידי מלחי האוניות סוחר גרמניות. •אנטישמיות פעילה שאורגנה על ידי חברת המתיישבים האירופאים הצרפתיים בארצות צפון אפריקה: ספרות, עיתונות, תעמולה ופעילות פוליטית להצרת צעדיהם של היהודים. •עם התגברות האנטישמיות במדינות אירופה במהלך שנות ה-30 גברה האנטישמיות גם בחברה הקולוניאלית בקרב האיטלקים והצרפתים שחיו בארצות האיסלאם. בארצות שבהן הייתה אוכלוסייה אירופאית גדולה, במיוחד בצפון אפריקה, הורגשה האנטישמיות כלפי היהודים באופן בולט ובצורה מגמתית. •האנטישמיות בארצות האיסלאם הלכה והחריפה בשנות ה-30 גם על רקע התחרות הכלכלית שהתפתה בין מוסלמים ליהודים. צעירים מוסלמים משכילים דרשו להשתלב במשרות בשירות הציבורי, דרישה שהובילה לפיטוריהם של יהודים ממשרות ציבוריות. •בתוניסיה מנעו הערבים הלאומיים פעילויות ציוניות חריגות כמו ביקורו של זאב ז'בוטינסקי (מנהיג המפלגה הרוויזיוניסטית) בתוניס ב-1932. למעט תקריות בודדות בין מוסלמים ליהודים, נשמרו באופן יחסי היחסים השלווים ביניהם בשנות ה-30. •הנאצים הפכו את עיראק לבסיס הפעולה שלהם באזור המזרח התיכון. אל עיראק הגיעו פלשתינים בראשות חאג' אמין אל-חוסייני, שברחו מהממשל המנדטורי בארץ ישראל. אלה היו לפרו-נאצים והפיצו בגלוי דברי הסתה אנטישמיים. החינוך במוסדות להשכלה גבוהה כבר לא היה בהישג ידם של היהודים, ורבים מהם פוטרו ממשרותיהם. ממשלת עיראק אסרה בשנות ה-30 על כל פעילות ציונית. •במרבית ארצות האיסלאם קמו ועדים בהשראת המופתי של ירושלים שהוגלה לעיראק, ואלה קראו להקמת פלשתין הערבית. ועדים אלה ניהלו פעולות נגד הציונים, כמו הסתה, חרם, איסור על קיום עצרות ציוניות ואפילו פגיעות פיזיות ביהודים בסוריה, בעיראק, בלבנון ובמצרים. •התמורות ביחס החברה הקולוניאלית והחברה המוסלמית כלפי היהודים הגיעו לשיאן באלג'יריה באוגוסט 1934. בהשפעת האנטישמיות הצרפתית, התרחשה התפרצות אלימה של מוסלמים בעיר קונסטנטין שבמזרח אלג'יריה. המהומות פרצו בעקבות שמועה כי יהודי הרג קצין אלג'ירי. במהלך הפרעות ביהודים נהרגו יותר מ-20 יהודים, כ-60 נפצעו וחנויות רבות נבזזו. המשטרה והצבא לא נקטו צעד כלשהו לעצירת הפורעים, וכך גם נהגה האוכלוסייה הקולוניאלית האירופאית.
