ניסיוני האישי
לפני כשנה הגשתי מועמדות לאחד המכרזים (מטעם משרד הבריאות, אך לא בתחום עו"ס)
והתקבלתי (ללא ויטמין P או סיוע של מקורבים). נתקלתי ב- 6-7 מועמדים נוספים ביום ועדת הבוחנים.
אני לא חושב שהפגנתי יכולות או כישורים יוצאים מגדר הרגיל. מה שכן, הרקע האקדמי שלי תאם לצרכי
המשרה והניסיון בתפקיד מקביל אחר שצברתי (לא במסגרת שירות המדינה) היה מעבר לנדרש בפרטי המכרז.
כמובן, זה לא פוסל באופן מוחלט את האפשרות לכך שהתופעה שציינת קיימת בחלק מהמכרזים...
מה שכן, אני חושב שהמכרזים המכורים מראש הם אלה שמצוין בהם כי "במשרה מועסק עובד".
במרבית המקרים הסיכוי לזכות במשרה במכרזים אלה הוא קלוש ביותר... ולדעתי אין טעם לגשת אליהם
(אולי כדאי לגשת פעם אחת כדי להיפטר מהבחינה הפסיכוטכנית שתקפה לחמש שנים ובמטרה להתנסות בתהליך ובשלבי המועמדות השונים).
במכרזים אלה, הסיכוי יכול לגבור רק אם למועמד יש השכלה רלבנטית גבוהה יותר (נניח תואר שני לעומת ראשון) מזו של העובד המועסק
וגם אם הוא בעל ניסיון תעסוקתי רלבנטי ארוך ועשיר יותר.
בכל אופן, התהליך עצמו לעיתים ארוך ביותר, ביורוקרטית... זה עשוי להימשך מספר חודשים עד שנה מרגע שליחת המסמכים להגשת מועמדות...
רצוי "לנדנד" מידי פעם לגורמים הרלבנטיים ממשאבי אנוש בפרק זמן זה כדי לוודא שלא פספסת/תפספסי שלב כלשהו.
בפרק זמן זה אין מניעה להמשיך לעבוד במקום עבודה אחר, מחוץ לשירות המדינה. גם אם תתקבלי למשרה בשירות המדינה נראה לי
שיכולה להיות גמישות מצידם לגבי מועד תחילת העבודה, מתוך הבנה שאת באותו זמן מחוייבת למשרה זו או אחרת (מן הסתם,
הם לא יכולים לצפות ממך שתיוותרי מובטלת במשך אותם חודשים בהמתנה לתשובה שלהם). אגב, אם זה מעודד, בגלל אותה המתנה
ארוכה חלק מהמועמדים פשוט "נושרים" (בד"כ כבר מתחייבים למשרות אחרות) ומוותרים על מועמדותם לתפקיד, גם בלי להצהיר על כך.
זה כמובן יכול לשחק לטובת אלה שכן מתכוונים לנסות להתקבל.