האם התנסתם??

[דניאלוג]

האם התנסתם??

האם קרה לכם שמתאמן שהגיע ובחר להתאמן,נמצא בפגישה 2 ולא מפסיק לשדר סקפטיות? בשיחה מס 2 שיקפתי לו את ההרגשה שהוא רוצה לצאת למסע אבל עומד בתחילת הדרך ובוחן אותה ולא מוכן ללבוש בגדי ספורט ולרדת למגרש..היתה הסכמה,אך בכל זאת הוא ממשיך לשתף על הסקפטיות ?ואני שואלת את עצמי מדוע בחר להתאמן?אני מרגישה כמאמנת שכל פעם מחדש אני במבחן.... אילו רעיונות יש לכם להתמודד עם מצב זה?

 

[אבי בכר 2005]

קרה לי

שאלתי את המתאמנת האם היא חושבת שהשגת המטרה שלה נמצאת בשליטתה? היא אמרה לי שלא ממש אבל רצתה לראות אולי יקרה משהו באימון. אמרתי לה שאם ככה נצטרך לבחור נושא אימון אחר כי אני לא מאמן על מטרות שהן לא בשליטת המתאמן. משם התפתחה שיחה שהובילה לשורש הבעיה והיא ההבנה שלה שדברים קורים בעולם והם אינם בשליטה שלה, בררנו איזה חלק בשליטתה ואיזה לא בשליטתה. משם שינינו קצת את הגישה והמשכנו באימון. חלק מהשינוי היה להגדיר מחדש את המטרה כך שיהיה לה יותר נוח לקבל אותה, במקום להגדיר את התוצאה כמטרה להגדיר את ביצוע הפעולות הדרושות להפקת התוצאה כמטרה (כאילו שיש עוד רכיב שלא תלוי בה בין הפעולות לקבלת התוצאה עצמה). כך או כך המטרה הושגה בסופו של דבר. בסופו של דבר היא יכלה לראות שיש קשר בין מה שהיא עשתה להפקת התוצאות אם כי גילוי נאות, עדיין נשארה בתפיסה שלא הכל בשליטתה.

 

[T a l c y]

גם לי זה קרה...

והמטאפורה שהשתמשתי בה היא שחיה בים/בריכה. כל עוד היא הלכה סביב הבריכה או על שפת הים ולא נגעה במים - אין לה מושג איך הם מרגישים, איך זה באמת לצוף, לצלול, לשחות וכו'. ממה שנשמע לי - השיתוף על הסקפטיות זו אחת מהפוקוסים שצריך להאיר. האם בד"כ הוא שם דגש על סימני השאלה בחייו? אולי המחשבה הזו ממש (הסקפטית) עוצרת אותו או מגנה עליו מלממש את מה שהוא רוצה? בכל מקרה, הייתי מעודדת אותך לצאת מתחושת המבחן - כי הוא רק פועל כמו שהוא יודע לפעול (מן הסתם הוא סקפטי בעוד תחומים בחייו) ואת יכולה רק להיות שם כמראה לזה וכמעודדת להאמין בעצמו ובעולם. טל