רשפים של אור
New member
האם זה מתאים לפה???
אם לא... תמחקו *** היו היתה נסיכה יפה שחיה בתוך ארמון של זכוכית שנים רבות מאוד. יום אחד מאסה הנסיכה בצורת חייה ששיקפה את ציפיות כל סובביה. עברה הנסיכה לגור במקום אחר צנוע יותר. היתה הנסיכה מהלכת יום יום בחצרה, עוברת בין הצמחים, העצים וליד בריכת המים. פוגשת את חבריה החיים בחצר, סנאים, פרפרים, ציפורים, ועוד רבים אחרים. ברבים מטיוליה פגשה גם צפרדעים, והיתה לחברתם. לעיתים נשקה לאחד הצפרדעים הוא הפך לנסיך והיא שלחה אותו לדרכו. יום אחד ביקש אותה אחד מחבריה הצפרדעים לנשקו… נעתרה הנסיכה לבקשה… אך, הפלא ופלא במקום לנסיך הפך הצפרדע לדב. נבהלה הנסיכה, דובים זה דבר מפחיד. אמר לה הדב, אל תדאגי נסיכה, אני אהיההדובי שלך, אהיה החבר אליו את משתוקקת. אהיה איתך תמיד, אחבק אותך בזרועותי, אחמם אותך בפרוותי הרכה והנעימה. כך חיו להם באותה חצר הנסיכה והדובי, שתמיד היה שם בשבילה. עברו להם הימים בנעימות, הנסיכה היתה מוקפת בכל חבריה ובדובי שלה. אל תוך אותה שלווה נכנס יום אחד צפרדע אפור חדש, החל לרקד לו סביב הנסיכה, הושיט לה יד, טייל איתה, שוחח איתה והפך לחבר… ביקש הצפרדע יום אחד "נשקי אותי נסיכה, כמו שנישקת אחרים לפני,ואני אהיה לך לנסיך פרטי…" "לי? יש לי כבר מספיק נסיכים, יש לי אפילו דובי" ענתה לו הנסיכה. המשיך הצפרדע לכרכר ולקרקר עד שנעתרה לו. נשקה על שפתיו והנה עמד למולה נסיך יפיפה, התאהבה בו הנסיכה עד כלות. חיו להם הנסיכה והנסיך יחדיו, היו מאושרים עד קצה גג העולם… יום אחד, חדרו עננים אפורים לתוך חייהם של הנסיך והנסיכה. הנסיך שבמקור היה , כזכור, צפרדע אפרורי, נבהל מגודל האושר שחווה והבין שהמקום הכי מתאים לו הוא לצידה של קרפדה. ביקש הנסיך את הנסיכה לשוב לנשקו ולהחזיר אותו להיות הצפרדע האפור… רקעה הנסיכה ברגליה, סרבה, ניסתה לשכנעו כי להיות נסיך זה היעוד שלו. סרב הנסיך הצפרדע להשתכנע… בלית ברירה וממש לא מתוך רצון, נשקה לו הנסיכה את נשיקת הצפרדע. הנסיך חזר להיות צפרדע אפור, מקרקר ומשתכשך ליד קרפדתו בביצה המוכרת. כל אותו זמן עמד לו הדובי שלה בצד והשגיח על צעדיה, ועם בוא הצער והכאב, כאב ההתפקחות מהאשליה, אסף אותה בזרועותיו החמות , עירסל אותה , חיבק, ליטף, הרגיע, היה שם בשבילה… מוסר השכל: מוטב דובי אחד רך, מלטף ובטוח, מצפרדע אפור שלא יודע להיות נסיך.
אם לא... תמחקו *** היו היתה נסיכה יפה שחיה בתוך ארמון של זכוכית שנים רבות מאוד. יום אחד מאסה הנסיכה בצורת חייה ששיקפה את ציפיות כל סובביה. עברה הנסיכה לגור במקום אחר צנוע יותר. היתה הנסיכה מהלכת יום יום בחצרה, עוברת בין הצמחים, העצים וליד בריכת המים. פוגשת את חבריה החיים בחצר, סנאים, פרפרים, ציפורים, ועוד רבים אחרים. ברבים מטיוליה פגשה גם צפרדעים, והיתה לחברתם. לעיתים נשקה לאחד הצפרדעים הוא הפך לנסיך והיא שלחה אותו לדרכו. יום אחד ביקש אותה אחד מחבריה הצפרדעים לנשקו… נעתרה הנסיכה לבקשה… אך, הפלא ופלא במקום לנסיך הפך הצפרדע לדב. נבהלה הנסיכה, דובים זה דבר מפחיד. אמר לה הדב, אל תדאגי נסיכה, אני אהיההדובי שלך, אהיה החבר אליו את משתוקקת. אהיה איתך תמיד, אחבק אותך בזרועותי, אחמם אותך בפרוותי הרכה והנעימה. כך חיו להם באותה חצר הנסיכה והדובי, שתמיד היה שם בשבילה. עברו להם הימים בנעימות, הנסיכה היתה מוקפת בכל חבריה ובדובי שלה. אל תוך אותה שלווה נכנס יום אחד צפרדע אפור חדש, החל לרקד לו סביב הנסיכה, הושיט לה יד, טייל איתה, שוחח איתה והפך לחבר… ביקש הצפרדע יום אחד "נשקי אותי נסיכה, כמו שנישקת אחרים לפני,ואני אהיה לך לנסיך פרטי…" "לי? יש לי כבר מספיק נסיכים, יש לי אפילו דובי" ענתה לו הנסיכה. המשיך הצפרדע לכרכר ולקרקר עד שנעתרה לו. נשקה על שפתיו והנה עמד למולה נסיך יפיפה, התאהבה בו הנסיכה עד כלות. חיו להם הנסיכה והנסיך יחדיו, היו מאושרים עד קצה גג העולם… יום אחד, חדרו עננים אפורים לתוך חייהם של הנסיך והנסיכה. הנסיך שבמקור היה , כזכור, צפרדע אפרורי, נבהל מגודל האושר שחווה והבין שהמקום הכי מתאים לו הוא לצידה של קרפדה. ביקש הנסיך את הנסיכה לשוב לנשקו ולהחזיר אותו להיות הצפרדע האפור… רקעה הנסיכה ברגליה, סרבה, ניסתה לשכנעו כי להיות נסיך זה היעוד שלו. סרב הנסיך הצפרדע להשתכנע… בלית ברירה וממש לא מתוך רצון, נשקה לו הנסיכה את נשיקת הצפרדע. הנסיך חזר להיות צפרדע אפור, מקרקר ומשתכשך ליד קרפדתו בביצה המוכרת. כל אותו זמן עמד לו הדובי שלה בצד והשגיח על צעדיה, ועם בוא הצער והכאב, כאב ההתפקחות מהאשליה, אסף אותה בזרועותיו החמות , עירסל אותה , חיבק, ליטף, הרגיע, היה שם בשבילה… מוסר השכל: מוטב דובי אחד רך, מלטף ובטוח, מצפרדע אפור שלא יודע להיות נסיך.