האם זה סימן להתחלה חדשה

[e k]

האם זה סימן להתחלה חדשה

השבוע אחרי עיכובים רבים קיבלתי את הפתלוגיה וסיכום אישפוז של הילדה שלי. מעיון ראשוני ללא הבנת מינוחים רפואיים אני מבינה שהילדה שלי הייתה מושלמת. כל האיברים היו מושלמים ותקינים. אקו לב היה תקין US מוח היה תקין שתי השורות האלו לא נותנות לי מנוחה הרי זה היה החשש הכי גדול שהUS מוח ידגים דימומים מסיביים במוח אבל לא.מה גם שנכתב שהיא קיבלה תמיכת הנשמה 21% זאת אומרת שהיא נשמה בכוחות עצמה. הילדה שלי נפטרה מכשל בכליות שהוביל לכשל בריאות. שכהתכוונתי לקפל את הדף קלטתי שורה נוספת ציון אפגר בדקה הראשונה 9 ובדקה החמישית 10. אז הגיע הבכי הרגשתי שאני מאבדת אותה שוב בכיתי כמו ביום שהיא נפטרה אבל היום אני חושבת במבט לאחור שזה היה בכי של השלמה עם המוות שלה ושסוף סוף שיחררתי אותה כדי שאוכל לחשוב על העתיד. אני יודעת שבחיים אני לא אשכח אותה אבל האם זה נורמלי? זה לא שהדמעות נגמרו הן מופיעות מידי פעם אבל היום אני חושבת שאני יכולה להסתכל הלאה בלי להרגיש שאני עושה עוול לזכרה. האם גם לכן/ם זה קרה? סוף שבוע רגוע לכולם.

 

[תמי ס]

הי ek יקרה

אני לא יודעת אם זה סימן להתחלה חדשה, הלוואי שכן, אני יודעת שאני מאד מאד מחכה שיגיע כבר דו"ח הנתיחה של העוברית שלי שלא זכתה להיות תינוקת. אני לא יודעת אם אזכה לקבל תשובות לכל השאלות שיש לי, לא יודעת אם יצליחו למצוא קשר בין שני המקרים, בין שני המומים, בין שתי האבידות אבל כרגע אני עדיין מקווה שכן. אני מקנאה בך על הבכי הגדול שבכית, נראה לי כמו סוג של סגירת מעגל, כמו שאת אומרת - השלמה ושחרור - וכך תוכלי לחשוב על העתיד. ולגבי "נורמלי"- הכל נורמלי במצב הלא נורמלי שנקלענו אליו! ולא, את לא תשכחי אותה, לעולם לא, ושום דבר שתעשי לא יגרום עוול לזכרה, היתה לה אמא שאהבה אותה מאד, ולאמא הנהדרת הזו מגיע להמשיך בחייה. תרגישי טוב, ובהצלחה.

 

[יעל של עדי]

התחלה

אני מקווה בשבילך שזו אכן התחלה, התחלה של השלמה. אם את מרגישה שזו התחלה אז זה כבר סימן טוב. אני חושבת שהאפשרות להמשיך הלאה דווקא מכבד את זיכרה כי אני חושבת שאם אנחנו לא ממשיכים הלאה אחרי תקופה מסויימת (וזה אינדיבידואלי, התקופה הזו), זה גם פגיעה בזכרם. שיהיו בשורות טובות - יעל

 

[anatgri]

ek יקירה!

הוי כמה שאני מכירה את הבכי הזה... ו- כן לדעתי זה נורמלי לגמרי! גם היום, שבע שנים לאחר פטירתה של ביתי הפגית בת החצי שנה, כשיש לי ילדה בת חמש כמעט בבית (ביולוגית), ואנו בהליכי אימוץ מתקדמים, אני מדיי פעם (והתדירויות משתנות) מוצאת את עצמי בוכה בכי חזק ומשחרר. היתה לנו תקופת אבל קשה, אך הצלחנו בכוחות משותפים להרים את הראש מעל המים ולהחליט שממשיכים לחיות! הסתכלנו הלאה לעתיד והמשכנו בחיים תוך כבוד רב לזכרה. הרי אי אפשר לשכוח אותה ואנו גם לא רצינו לשכוח אותה!

ענק!

 

[תמיד איתנו]

ל-ek ../images/Emo140.gif

התיאור של דו"ח הנתיחה כל כך קשה לנו לעיכול...הוא כה טכני ו"יבש" ומדובר על הילד, הילד שאיבדנו ושלא נזכה לגדל...לכן כה טבעי שהדמעות יזלגו מאילהן, שכן זהו עוד אישור שלא נזכה לראות את הילד... לכן הבכי לדעתי מאד מאד נכון, טבעי ושלב בתהליך ההשלמה עם האבדן. לגבי המשך החיים...כן, לכולנו עולות המחשבות, האם בזה שאנו בהריון או מתכננים הריון נוסף זה בעצם שם מאחור את העבר? האם נשכח? האם אנו רוצים לשכוח? שאלות קשות, והתשובות לא פחות...כפי שתמי0 כתבה אתמול לדעתי למישהי, בתקופה של אבל אין נורמלי ולא נורמלי, כל אחת ואחד מאיתנו מתמודד/ת בדרכו/ה. חלק מאיתנו מעוניין להיכנס להריון כמה שיותר מהר כדי לשכוח את האבדן, וחלק מעוניין בתקופת אבל, כדי להתאבל על הילד/ה שאיבדנו. אני משוכנע כי את ודאי לא תשכחי את הילדה שאת כה אוהבת ואיבדת, אולם מנגד את ודאי יודעת כי החיים חייבים להמשיך... המפתח להצלחה כפי שאני מנסה לפעול הוא לתת לאבל מקום לגיטימי בחיי. כשאני עם עצמי, לבד אני הכי טבעי כמובן.אם אני מקשיב לרדיו וברקע שיר עצוב כמו "לתת" של בועז שרעבי או משהו בסגנון עצוב, מייד הילד שאיבדתי מופיע בדמיוני...ויש ימים בהם אני מנסה ומצליח להמשיך ולחיות! כן, זו לא בושה, ואני בטוח שגם הילד שאיבדתי רוצה לראות את אבא מאושר. כשאני בחברת אנשים זה תלוי: כשאני חש שאני מעוניין "להוציא" את רגשות האבל ויש מי שמעוניין להקשיב, אני מספר ומבטא את התחושות. אולם יש ימים בהם אני מעוניין לשים את האבדן בצד ולא להיכנס לנושא הכה טעון הזה, כי זה פשוט לא יהיה לעניין (ביחוד עם אנשים חדשים שהכרתי לאחר תקופת ההריון שהופסק).

 

[קטיה 007]

התחלה חדשה

לדעתי אכן התחלה חדשה ואכן שיחררת אותה כך אני הרגשתי אחרי טיפול רייקי ראשון. ידעתי ששחררתי אותו לחופשי, לדרור ורק אחרי יכולתי להקלט שוב. מקווה שעבורך ההתחלה החדשה תהיה מלאה בהפתעות. ילדתך תלווה אותך תמיד לכל מקום בחיים רק שעכשיו היא חופשיה ולא כבולה לימים מאושרים קטיה

 

[morinbar]

בוודאי ממש כך

הבכי מופיע ויופיע בהזדמנויות שונות ואין רע בו ( כך לפחות אני חשה) לעולם לא אשכח את מור היא מלווה אותי הכל צעד ושעל בחיי, אני זוכרת את כל הטוב וגם את הימים הקשים והכי חשוב לי זה לזכור את החיוך המהמם. אז לפעמים אני בוכה ולפעמים אני צוחקת ומור בלב, תמיד בלב. ליש המון מקום גם לענבר המדהימה שכ"כ מזכירה את מור ועם זאת כ"כ שונה. אז זהו הבכי ילווה אותנו תמיד לפעמים יותר ולפעמים פחות וזה טבעי בריאות לכולנו והמון אהבה

 

[e k]

תודה

שלא כרגיל היה לי שבוע עמוס בעבודה שלא הותיר בי הרבה כוחות להגיע למחשה רציתי להודות לכל מי שעזר לי להבין שמותר לי לרצות חיים של אחרי