האם זה עובר?

[פרחאדום]

האם זה עובר?

אנחנו במשמורת משותפת ותקשורת מלאה, וכשהילדים אצל הגרוש ואישתו אני יודעת שהם מטופלים על הצד הטוב ביותר
אבל...
איך מתגברים על זה שהם לא איתי כל השבוע? אני לא מפסיקה להתגעגע!
אנשים אומרים לי תהני מהחופשה הלוואי והיה לנו את האופציה לכמה ימים ללא הילדים והם לא מבינים שזה לא כמה ימים זה אורך חיים.
אם השנים מתרגלים לזה?

 

[אדמiנית]

מתרגלים לזה?

מחכים לזה

כך זה היה אצלי בכל אופן...

 

[מ י ר י 2 2]

כן ולא

זו הופכת להיות שגרה, אבל ממשיכים להתגעגע.

 

[mother cat]

רוצה את שלי לכמה ימיםכל פעם?

סתם אני צוחקת. אני לגמרי מבינה את הגעגועים.
אין לי נסיון, אבל אני מניחה שמתגליםוזה נעשה קל יותר.

יש ימים קבועים שהילדים אצל אבא? אם כן תנסי לקבע לך משהו קבוע לאותם ימים כדי שלא תהיי פנויה להתגעגע... למשל חוג, או ארוחת ערב קבועהעם חברה.

 

[דף חדש4]

אם זו שגרה- מתרגלים

אם יש לך בן זוג- זה יכול לעזור. אם לא- כדאי לתכנן את הזמן הפנוי הזה מראש- להספיק לעשות דברים שדחית בבית, לסוע לבקר משפחה, לקבוע עם חברים, אפילו לתכנן זמן אכות עם עצמך- להזמין אוכל ממסעדה שאוהבים, ללכת לראות הצגה יומית לבד, להצטרף לקבוצת רכיבה על אופניים או קבוצת סיורים בטבע- כל דבר שמעשיר ועוזר להעביר את הזמן.
לי בעיה הפוכה.
בעלי לשעבר בקושי לקח את הילדים. חלק מזה היה כדי להעניש אותי על דברים שהוא כעס עלי בגללם ולכן לא נתן לי רגע פנאי ללא הילדים.
החוק הוא- שלקחת את הילדים זו זכות לא חובה ולכן אי אפשר לחייב אותו לקחת את הילדים לפי הסכם הגרושין.
היום החוק משתנה- מרוב שיש אבות משתמטים וזה תוקע את הנשים ולא מאפשר להן זמן פנוי שאפשר לתכנן עליו- הן עבודה והן זמן לעצמן ללא הוצאות בייביסיטר- החוק מתחיל להשתנות (אם לא כבר שונה) וגבר שלא לוקח את ילדיו לפי הסכם הגרושין צריך לפצות את ההורה השני בכסף.

כל זה כדי להגיד לך- יש גם יתרונות במצבך. נצלי אותן.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

מתרגלים, גם אם לא נהנים מזה

אומנם לא מניסיון, אבל בסוף מתרגלים,
במיוחד אם לא מתעסקים בזה כל הזמן שהם לא איתך.
מבינה מאוד את הכאב והגעגועים,

תנסי למלא את הזמן בדברים לעצמך,
דברים שלא היית יכולה לעשות כשהילדים איתך
לצאת לבלות, בלי צורך בביביסיטר,
חוגים
לשבת לקרוא בשקט....

כל מה שעושה לך טוב.