האם זה שווה את זה ?

[איש קטן]

האם זה שווה את זה ?

אני אוהב אותה. כנראה שכן, או שזה משולב בפחד להישאר לבד בעולם הגדול. יש לה טענות ודרישות כלפי- תעשה כך, אל תדבר כך לך לפה ובוא לשם- כל דבר לווה באינסוף ריבים, עד שלמדתי שהכי קל פשוט לוותר גם אם איני מסכים (כמובן שגם לי יש והיו בקשות ממנה- אבל בדרך כלל הן נתקלות בחומה, או בתת מקלע במקרה הרע) אבל האם השקט המדומה הזה שווה לאבד את עצמי, את זהותי כדי לשמור עליו ? כשזה ביני לבינה- מילא, אבל כשאני משנה את עצמי כלפי אחרים (ואני לא מדבר על "זוטות", צר לי שאיני יכול להסביר) והם רואים אותי לא כמו שאני, ומתיחסים אלי כמו אל אדם בעל אופי ונפש שונה לגמרי ממי שאני באמת- האם זוהי לא חציית קו ? האם רגשות המירמור שבי לא יכבו את האהבה בסוף?

 

[ברונטית]

הכל יהיה שווה

ברגע שתפסיק להסתכל על עצמך, ותפסיק לכנות את עצמך - "איש קטן"... "איש קטן" משדר מיידית ביטול עצמי. האם זה באמת מה שאתה מרגיש? האם אתה באמת מאמין שאתה "איש קטן"??? תתחיל מזה, ותראה. תתחיל לחשוב כמו "איש גדול", ותגלה אולי שיש דברים אותם תשנה ברצון, ויש דברים עליהם אינך מוכן לוותר. את הגבולות יקבע ה"איש הגדול" שבך!

 

[עננים.]

איש קטן, האם אתה מבין ?

לאהבה פירושים שונים ומשונים ובדרכה היא אוהבת חן וחיוכים בדרכה היא צללית של נשמתך בדרכה את חווה את תמימותך הרבה פרושים לאהבה האחד מבין אך לא שמע את שמה האחר רוצה ולא יודע איך לקבלה השני והשלישי במגע מחפשים אך לכולם יש או אין פירושים אך כולם מרגישים רוצים ורוצים באהבה יש את טעם החיים את החיוך המבט המזוגג בעננים באהבה יש את החום והקרבה של יד נוגעת בתוך הנשמה אך לכולם יש או אין פירושים אך כולם מרגישים רוצים ורוצים באהבה טבוע הרגש המיוחד שאין לו מילה או הסבר חד רגש שלא ניתנה לו מילה פרט להגדרה, ואו אהבה אך כולם יש או אין פירושים אך כולם מרגישים רוצים ורוצים אהבה לא ניתנת להסברים אהבה מקבלים ולא שואלים אהבה היא סם החיים סם שמחפשים ומחפשים ומה יש לך להוסיף (קריצה) הרוצה את, את אותה אהבה? עננים

 

[המוסקיטר האחרון]

לדעתי, זה לא שווה את זה

אתה מספר לנו שאתה אוהב אותה היום (למרות שגם בזה אתה מטיל ספק...) למענה אתה הופך שמיים וארץ. בהתחלה אתה מוותר על הדברים הקטנים לאחר מכן אתה מוותר על הדברים שחשובים לך בהמשך אתה מוותר על הדברים שאתה מאמין בהם לאט לאט אתה מוותר על החברים שלך ובסוף אתה כנראה מוותר על עצמך.... וכל זה בשבילה האם היא שווה את זה? השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך: כאשר אתה מסתכל על העתיד האם אתה חושב שמה שאתה רואה, עושה אותך מאושר? אם כן, תלך על זה אם לא, אל תחשוב אפילו כי למרות מה שאתה מצפה היא לא תשתנה (למרות שאתה מקווה וחולם על זה...)

 

[איש קטן]

הבהרות...

תשתנה- אני יודע שלא (אולי לאורך שנים) שווה את זה- אני חושב שכן, לא הזכרתי את הדברים הנפלאים שעשתה למעני ואיך איך מחזיקה את החיים שלנו בתלם. לא הזכרתי את התינוקת הנפלאה שלנו- שבלי דעת מרחיקה ומקרבת את אישתי ואותי. הבעיה היא שהעתיד שאני רואה הוא לא שחור ולא לבן אלא אפור (כהה)...

 

[Vפרקליט]

לא שווה

שניכם תפסידו היא לא תאהב אותך בשל מה שנהיה ממך אתה לא תאהב אותה בגל מה ש"עשתה" לך אבל אם אתה אוהב אותה לא תוכלו לעצור

 

[איש קטן]

wowwww...

כמה שאתה צודק, המצב מתדרדר בדיוק לזה !

 

[חונה לרגע]

כמות שהמצב כיום - לא שווה

אבל לאור ההדגשה שיש צדדים טובים בחייכם המשותפים, ואהבתך אליה, אולי לא אפסה התקווה. ברונטית כתבה לך שראשית עליך "לגדול" ואז להתחיל לעמוד על רצונותיך, בתקיפות, ללא פחד. זה לא פשוט לשנות חוקים ו"ללבוש מחדש את המכנסיים", יהיו ביניכם ויכוחים מרים ורעייתך תתנגד לבטח לאיבוד השליטה והכח, אבל שווה לנסות. כיום אתה מרגיש מושפל ואישיותך מחוקה, וזה נורא לחיות בזוגיות כזו. חושבת גם, שכדאי שתלך לשיחה אחת או שתיים לאיש מקצוע ע"מ לקבל כלים להתמודדות.

 

[האלי]

לא שווה

על כל מה שאמרו לפני (ושים לב שהדעות אינן חלוקות!) אני יכול להוסיף, בפראפראזה על האמירה שאדם אינו יכול לברוח מעצמו: ככל שתתרחק מעצמך (מבחינה פנימית אני מתכוון) כך תרגיש בודד ומנותק יותר, פחות מרוצה מהקשר שלך עם אשתך. בהתבסס על ידע אישי, אני יכול לספר לך שיום אחד מצאתי שאני אינני אני, ואז בלי לשאול מי אני בכלל, הודעתי לאשתי שאני חוזר להיות עצמי. אחרי אין סוף מאבקים אנחנו מתגרשים היום, במידה רבה משום שלא ידענו איך להיות עצמנו, ובה בעת להיות חברים אחד לשני. עצתי לך, קודם כל היה אתה ואל תוותר על עצמך, אבל אל תשכח בתוך כך להיות חבר לאשתך. בהצלחה, שלך, האלי.