האם זו באמת רמאות?

[חייבתלהגיב]

ושוב, מאחורי המילים "הם החליטו"

עומד מה שקרה בפועל, ומי שלחץ על מי ומי ששכנע את מי. וגם אם יש לא מעט אנשים שמתגרשים, זה לא אומר שהיא לא סמכה עליו שלהם זה לא יקרה, ושאלה (חיים שבהם העסקים הם הילדים, והם נשארים יחד עד המוות) באמת החיים שיהיו להם. ואם הבחירה הייתה בין לחיות את החיים האלה איתו לבין להיפרד כדי לחיות עם מישהו אחר ולעשות איתו ילדים, והיא בחרה ללכת איתו - ואז הוא חזר בו, כשהיה מאוחר מדי עבורה - אלה לחלוטין תחושות של כעס ורמאות.

 

[חייבתלהגיב]

אני לא יודעת. אני אומרת שא-ם

הוא היה זה שלא רצה ילדים, אז מאוד יכול להיות שהיא באמת חשה כעס וחשה שהוא רימה אותה. ועוד אני אומרת שמבחינת הסבירות, פחות סביר שאם היא הייתה זאת שיוזמת את הויתור על הילדים היא הייתה כועסת עכשיו.
לגבי אם הוא היה מת בתאונה, היא בוודאי שלא הייתה מרגישה שהוא רימה אותה, כי הוא לא עשה שום דבר כזה. גם גבר בוגד לא משול לגבר שמת בתאונה, וכו'.

 

[1precious1]

מה את שואלת אותי?

תשאלי אותה

אני רק העליתי תאוריה סובייקטיבית, לא חייבים לקבל ואולי אני טועה.

 

[tomasth]

למה זה פחות סביר ?

מדוע "היא בוודאי שלא הייתה מרגישה" ?
&nbsp
אני חושב שיחיאל מניח הנחות לגבי מה זה מבוגרים.
יש כל מיני אנשים , זה שאתה בגיל מבוגר לא משנה את הסוג.
יש אנשים
&nbsp
כמובן ש "אלא קנאה בגרוש שלה וכעס על עצמה. פשוט יותר נוח לה להשליך את זה עליו (אולי כי יותר מסתדר לה להוציא אותו רע מאשר את עצמה טפשה)" אינו סותר "כעס על הגרוש ורמאות".
&nbsp
יש נשים שמביאות ילדים בגיל מבוגר , ויש גם שמאמצים.
אם היא מרגישה החמצה שלא גידלה ילדים בגיל צעיר, גם הוא לא עשה זאת.
&nbsp
&nbsp

 

[סיגלית 2014]

האם זו באמת רמאות?

ויכוח שהיה לי עם קולגה בעבודה, יותר נכון, מנהלת המחלקה שלי

.
מכירים את התוכנית MKR?
לא יצא לי לצפות בתוכנית ואני מכירה אותה רק מהפרומו (והיא נשמעה לי משעממת...). אבל על מנחת התוכנית, יחד עם חיים כהן, רותי ברודו, יצא לי לשמוע מאותה שיחה עם מנהלת המחלקה שלי.
"את יודעת", היא סיפרה לי, "היא ובעלה החליטו לא להביא ילדים לעולם, אלא להשקיע בעסקים שלהם. מבחינתם העסקים היו הילדים שלהם.
הם התגרשו והוא התחתן עם אישה צעירה והביא ילדים לעולם. מה זה כאב לי לשמוע כשסיפרה כיצד היא מרגישה מרומה, מאוכזבת..."

עיקמתי את מצחי וענית כי אני מבינה מדוע היא מאוכזבת, אני יכולה להבין כאב של אישה שמבינה שלעולם לא יהיו לה ילדים. אבל... לא מבינה מדוע היא מרגישה מרומה או כפי שהיא טענה: "הרגשתי כאילו עבדו עלי, הרגשתי כישלון, שקר...".

אני מבינה מדוע יש לה תחושת כישלון אבל איני מבינה מדוע היא מרגישה ששיקרו לה. הרי זו הייתה גם החלטה שלה יחד עם בעלה, לא להביא ילדים לעולם. מדוע היא באה בטענות ומרגישה שעבדו עליה?
מדוע גם בעלה, לאחר שהתגרש ממנה, עדיין חייב להישאר ללא ילדים?

כמובן שהמנהלת שלי לא כל כך הסכימה כי היא עדיין שקועה בתחושת הרחמים כלפי רותי (שעם תחושה זו אני יכולה להזדהות) בטענה שהבעל כביכול רימה אותה, כי, מה לעשות, גבר יכול להתחרט ולהביא ילדים בכל גיל, ואילו אישה לא.

מה אתם חושבים? האם הייתה כאן רמאות?

הציטוט מדבריה מתוך הסרטון באתר:
https://www.mako.co.il/good-evening-with-guy-pines-articles/Article-9ab86809266c661006.htm

 

[חביף]

אלתרמן כתב בשעתו "לאן נוליך את החרפה"

כך רותי מוליכה ככל הנראה את החרפה שלה, לדעתה [ כשלון וכו' ].
אגב, כיום, נשים בנות 60 מוכנסות להיריון, עם כל הכסף שיש לה, היא יכולה להביא ילד, אם היא ממש אבל ממש רוצה.

 

[סיגלית 2014]

נכון, היום ניתן להביא ילדים גם בגיל מאוחר

אבל הפוריות בתחתית ואף רופא לא יבטיח לה שהיא תצליח.
אנחנו שומעים על ההצלחות פעם ב... ומקרים אלו מפורסמים. אני לא יודעת האם יש עוד מקרים שאנו לא שומעים עליהם.
שנית, במצבה הבריאותי (ועם מה שעברה), אין לדעת האם טיפולי פוריות אפשריים.

אז אם מבחינה רפואית היא לא יכולה להביא ילדים כעת והיא מאד רוצה.... היא בבעיה. מה שנשאר לה הוא רק להשלים עם המציאות (ונראה כי היא אכן השלימה, עם כל הכאב).

 

[חביף]

וכל השאר ביחס לאקס שלה, מיותר לגמרי

היא זכתה בתהילת הישראליות התלאביבית על חשבון משהו אחר, זה מה יש.

 

[סיגלית 2014]

לא טענתי אחרת

לא הבנתי מדוע היא טוענת שזו רמאות. במיוחד אם זו הייתה גם החלטה שלה.

 

[חביף]

לא טענתי שטענת, אלא הרחבתי והדגשתי

 

[חייבתלהגיב]

אולי זה לא בא ממנה, אלא ממנו,

והיא השתכנעה/הרגישה שאין לה ברירה. עכשיו כשהוא שינה את דעתו, היא גם לא יכולה לעשות את זה בעצמה, והיא גם אולי לא בטוחה אם הוא באמת לא רצה ילדים או לא רצה ילדים ממנה (כמו בהארי פגש את סאלי - זה לא שהוא לא רצה להתחתן - הוא לא רצה להתחתן איתה. אז פה זה לא שהוא לא רצה ילדים - הוא לא רצה ילדים איתה. אבל בניגוד לשם היא לא יכולה למצוא מישהו אחר ולעשות איתו ילדים, כי עכשיו מאוחר מדי). נראה לי סביר שאם הרעיון היה בא ממנה, היא לא הייתה מרגישה מרומה.

 

[סיגלית 2014]

על פי מה שהבנתי

זו הייתה החלטה משותפת.
היכן הרמאות?
היכן האחריות שלה?

 

[חייבתלהגיב]

צפיתי בסרטון. מה שאני אוהבת בה

זה את שמחת החיים המתפרצת.

לגבי נושא הדיון, בינתיים קראתי קצת ראיונות אחרים איתה, וקשה קצת לדעת מה בדיוק קרה שם, ואיך נפלה ההחלטה. לפעמים נראה שהיא באמת מאשימה אותו סתם (כמו "אם הוא היה רוצה הוא היה לוחץ עליי") ובורחת מאחריות, ולפעמים נראה שהוא באמת זה ששכנע (הוא דיבר על המסעדות, והיא חשבה שהוא צודק) - ולפעמים אפילו לא נראה שאי פעם התקבלה החלטה ממשית (בציטוט האחרון - הם דנו בנושא מדי פעם, "אולי זה גם היה לי נוח כי לא רציתי באמת" - פה נשמע כאילו היא כן רצתה והוא זה שלא, והם דנו בזה מדי פעם שוב אבל לא עשו כלום "ואולי היא לא רצתה באמת". זה לא נשמע כמו מישהי שקיבלה החלטה ברורה לא לעשות ילדים, אלא הוא קיבל, היא ניסתה מדי פעם לשנות את דעתו ולא הלך).

והנה כמה ציטוטים שלה בנושא:
מתוך https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5373243,00.html:
"מתי לא רצה באמת ילדים, בטח לא איתי", היא מסבירה. "אם הוא היה רוצה, הוא היה לוחץ עליי. כל מה שהוא רצה תמיד קרה בסוף. מהרגע שפתחתי את ה'קופי בר' 94' הרגשתי מלאה, אני בשמיים. אין לי ילד אבל וואו, הילד הזה שקוראים לו 'קופי בר' עושה לי את כל מה שכנראה ילד עושה לאמא. כשהיינו מדברים על זה מתי היה אומר, 'את יודעת למה אנשים עושים ילדים, כי הם רוצים להשאיר משהו אחריהם. כנראה שהיצירה שלנו היא דרך המסעדות, ילדנו משהו ויצרנו משהו שלא היה'. חשבתי שהוא צודק".
(שימו לב שהמשפט הראשון שלה הוא די פראפרזה של המשפט מכשהארי פגש את סאלי).

ופה:
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4774956,00.html
"אני מסתכלת עליו ואומרת 'סליחה?!' הרי הייתה לנו החלטה שלא יהיו לנו ילדים. שהעסק זה הילדים שלנו. אין ילדים. וכל פעם במשך ה־25 שנה האלו דנו על ילדים וזה לא קורה. (נאנחת) אולי זה גם היה לי נוח כי לא רציתי באמת. הרגשתי שהחיים שלי מלאים. אבל באותו רגע אני הרגשתי שהוא הפר הבטחה."

בקיצור, לדעתי פשוט אי אפשר לדעת ממה שהיא אמרה בתקשורת מה באמת קרה שם, ואם יש סיבה אמיתית לכעס ולתחושה שהוא רימה אותה, או לא. לכן, אישית, אני לא רואה דרך להגיע למסקנה בנושא הזה על סמך הנתונים החלקיים מדי הקיימים.

 

[1precious1]

שוק-קח-תן

ההחלטה לא לעשות ילדים הייתה לדברייך, בעיקרה, או בין השאר, כי הם חשבו שה"עסק הכלכלי" יותר חשוב להם מ"לבזבז זמן ואנרגיה" על ילדים.
&nbsp
זו הייתה סוג של עסקת חבילה שלהם שניהם ובינהם וכנראה שכל עוד שהם היו ביחד וטיפחו וגידלו עסק זה נראה לה הגיוני וזה היה שווה לה לכאורה את המחיר של לא לעשות ילדים.
&nbsp
ברם אולם, לכשהזוגיות שלהם התפרקה, הרי שגם המטרה המשותפת הזו לחים התפרקה והיא נשארה קירחת מכאן ומכאן.
גם לא בן הזוג והיעד המשותף שלכאורה הנחה את חייהם וגם ללא ילדים שעליהם היא ויתרה עבור אותה מטרה שכבר לא קיימת.
&nbsp
לכן אני יכול להבין למה היא מרגישה מרומה ממנו, הוא לכאורה דרך עיניה לא קיים את חלקו בעיסקה שלשמה הם החליטו לוותר על ילדים.
&nbsp
היא הייתה מוכנה לוותר על ילדים כל עוד שהיא חשבה שדרך חייה היחידה היא לחיות איתו ולגדל ולטפח ולהשקיע הכל בעסק.