האם זו פרנויה או ש...
האם זו פרנויה או ש...
התחלתי טיפול בקופ"ח רק משום שלא היה תור קרוב בסניף שרציתי. אחד ההבדלים העיקריים ביני לרופא הוא שאני מכירה את קצב גדילת הזקיקים שלי והוא עדיין לא. (למרות שאמרתי שאצלי הם יכולים לגדול גם 4 ממ ליום). הקיצקץ, היום המוביל 17 ממ, הרירית משוועת להשתרשות (10.4 ממ) בדיקות הדם מראות שטרם חל ביוץ, אבל הוא קרוב. כשניסיתי לברר תוצאות בדיקות אמרו לי להתקשר בשעה 2. מאז השעה 2 אני עם נקע באצבעות מרוב חיוגים, ולא עונים שם (את התוצאות השגתי דרך המעבדה המרכזית). נאמר לי שאחות ישבה עם הרופא ואמורה להדריכני טלפונית. חיכיתי חיכיתי ומי לא חייג? נכון. התקשרתי שוב, שוב לא עונים, או עונים ומנתקים, אחרי 40 דקות ענתה מישהי, חיפשה את התיק שלי משך רבע שעה, ומסרה לי לבוא בעוד יומיים לאולטרסואנד ובדיקות דם ו "אולי IUI" - זה כשיש לנו בעיית זרע מוכחת. מחרתיים עלול להיות מאוחר מדי (אני מדברת מנסיון). אני אגיע מחר- הרי חוץ מהמתנה אין לי מה להפסיד. מה זה החפפנות הזו? וחוסר הקשבה למטופל? וטלפונים שלא עונים? במקרה הספציפי שלי יש לי אופציות ואני מתכוונת לעשות דברים על דעת עצמי (כולל החלטה על מתי להזריק כוריגון), הרי ממילא את ההזרעה התכוונתי לעשות בבי"ח שבו מעבדת ההשבחה, אפילו שאצטרך לשלם. אבל מה עושות כל האחרות, שיודעות פחות? ומצד שני עולה חרדה קלה, על זה שבכ"ז הרופא הוא שאמור לטפל בי, אני אמורה לתת אמון וכו וכו. יותר גרוע מהזרעה שנכשלה זו התחושה שטיפול פוספס על סתם. תגידו כולן עוברות את זה? או שאני סתם "מפונקת" בשל העובדה שאני יודעת דבר או שניים?
האם זו פרנויה או ש...
התחלתי טיפול בקופ"ח רק משום שלא היה תור קרוב בסניף שרציתי. אחד ההבדלים העיקריים ביני לרופא הוא שאני מכירה את קצב גדילת הזקיקים שלי והוא עדיין לא. (למרות שאמרתי שאצלי הם יכולים לגדול גם 4 ממ ליום). הקיצקץ, היום המוביל 17 ממ, הרירית משוועת להשתרשות (10.4 ממ) בדיקות הדם מראות שטרם חל ביוץ, אבל הוא קרוב. כשניסיתי לברר תוצאות בדיקות אמרו לי להתקשר בשעה 2. מאז השעה 2 אני עם נקע באצבעות מרוב חיוגים, ולא עונים שם (את התוצאות השגתי דרך המעבדה המרכזית). נאמר לי שאחות ישבה עם הרופא ואמורה להדריכני טלפונית. חיכיתי חיכיתי ומי לא חייג? נכון. התקשרתי שוב, שוב לא עונים, או עונים ומנתקים, אחרי 40 דקות ענתה מישהי, חיפשה את התיק שלי משך רבע שעה, ומסרה לי לבוא בעוד יומיים לאולטרסואנד ובדיקות דם ו "אולי IUI" - זה כשיש לנו בעיית זרע מוכחת. מחרתיים עלול להיות מאוחר מדי (אני מדברת מנסיון). אני אגיע מחר- הרי חוץ מהמתנה אין לי מה להפסיד. מה זה החפפנות הזו? וחוסר הקשבה למטופל? וטלפונים שלא עונים? במקרה הספציפי שלי יש לי אופציות ואני מתכוונת לעשות דברים על דעת עצמי (כולל החלטה על מתי להזריק כוריגון), הרי ממילא את ההזרעה התכוונתי לעשות בבי"ח שבו מעבדת ההשבחה, אפילו שאצטרך לשלם. אבל מה עושות כל האחרות, שיודעות פחות? ומצד שני עולה חרדה קלה, על זה שבכ"ז הרופא הוא שאמור לטפל בי, אני אמורה לתת אמון וכו וכו. יותר גרוע מהזרעה שנכשלה זו התחושה שטיפול פוספס על סתם. תגידו כולן עוברות את זה? או שאני סתם "מפונקת" בשל העובדה שאני יודעת דבר או שניים?