האם חרדה קיומית

[magy]

האם חרדה קיומית

היא מצב משתנה? סטבילי? הפיך? אני מתעניינת בנושא לאחרונה.... והמסקנות האישיות שלי די מפתיעות.

 

[ענבר.]

חרדה קיומית

על פי הגדרתו של פלד, היא חרדה כללית שמקיפה את כל תחומי החיים. מכאן, ניתן להבין שאם אתה מוגדר כאדם חרדתי, המצב אינו בגדר משתנה, אלא יציב. כלומר, אתה "מסיים" חרדה בנושא אחד ועובר לחרדה בנושא שני. ומה המסקנות האישיות שלך?

 

[magy]

שאת טועה...

ואולי גם פלד... והמסקנות........? תני לי קצת זמן לגבש אותן.... ולהיות בטוחה בהן...... או להתרגל אליהן..... הרגל ...זה דבר חשוב.....הא?

 

[ענבר.]

מכל מלמדי השכלתי

(במידה והבנתי את כל מלמדי...) זה מה שהסקתי מקריאת הכתבה. אני עדיין בציפיה למסקנות ועדת אגרנט, אה, סליחה, מגי.

 

[softy]

לא קראתי את הכתבה

אבל ההגיון הפנימי שלי אומר לי שחרדה קיומית היא בעיקר מצב נפשי. חרדה קיומית יכולה להיות מוחשית רק אל מול כיתת יורים ואחרי הסיגריה האחרונה.

 

[The Damned]

מהיכרות שלי עם עצמי,

(ואני בנאדם עם חרדות רבות, שלפעמים אפילו משתקות את קצב החיים שלי) זה לא מצב משתנה, אלא ממש מאפיין באישיות.

 

[magy]

מסקנות הועדה הנבחרת../images/Emo3.gif

מתוך הכתבה : יש חרדות של תינוק, יש חרדות חברתיות, לימודיות, מיניות, חרדות של לבד, חרדות הוריות, מעמדיות, חרדות סיכום הישגים, חרדות של פנסיה, וכמובן, חרדת הסוף. כולן מצטברות וחופפות, כולן טבעיות ונובעות משלבים הכרחיים בחיים. ואם לא די בהן, ישנן גם חרדות הנובעות מתכונות אישיות וממשברים ואובדנים אישיים לא צפויים שלנו ושל קרובינו בכתבה מדובר על חרדה קיומית בסיסית האופיינית לרב האנשים. חרדה אינה פתולוגית. והיא נחשבת יותר לדאגנות. ולמרות שאיני פסיכולוגית אני נכונה לדבר על הנושא מתוך ידיעה. חרדה - היא תחושה לא נעימה בלשון המעטה, של חנק ואיבוד שליטה. נתקלתי בה אצל אנשים שחוו אותה. התמונה אינה סימפטית בכלל. על פניו החרדה נראתה כאילו אינה מגיעה משום מקום. מנותקת מכל סיבה פנימית או סביבתית. אבל לא. חרדת יכולה להגיע כאירוע פוסט טראומטי. אחרי שנים רבות כשכבר לא זוכרים למה הצטברה המוגלה במגירות הנפש. האירועים שנכחתי בהם עברו עם השנים והתפוגגו. גם בהשפעת תרופות וגם בעזרת שיחות קבוצתיות. הזמן היה מרפא במקרה הזה. איני פוסלת את האפשרות ושהחרדה יושבת שם, ומסתתרת לה להתפרצות הבאה. אבל 25 שנים של שקט אומרות משהו. במקרה אחר שנכחתי בו... החרדה הגיע בפתאומיות עקב סיבות נראות לעין. היו שם בעיות בריאות שגרמו לאירוע מתפרץ חד פעמי אבל השאריות נותרו . בעל מקצוע אמר שאין אדם שאינו חווה לפחות פעם בחייו אירוע מתפרץ של חרדה . הוא לא ראה באירוע החד פעמי בעיה או סיבה לדאגה. השאריות חיכו לתורן בשקט. בהזדמנות חגיגית הגיעו למסיבה. החגיגה היתה שינוי במבנה המשפחתי. ובמשך כמעט שנה, החרדה מצאה לה בית במקרה זה אצל נוֹשאַה. במקרה הנדון, הפרסונה היתה מודעת היטב לכל שינוי במצב הרוח ורחשי הלב. דובר על אדם עם מודעות עצמית גבוהה עד גבוהה מאד. ומאחר ואין כללי ברזל בתהפוכות הנפש, והיא אינה מכירה את שעות היממה, החרדה יכולה להתנחל לפני השינה, או בשעות הבוקר המוקדמות, עם היקיצה. וכך כל בוקר התנפלה החרדה על הפרסונה. שום תרגילים לא הצליחו לגרש אותה. שום ניסויים, שום תובנות. היא החליטה להיות שם כי יש לה ישות משלה. ופתאום, בוקר אחד היא נסעה לטיול ושכחה לחזור. אין ספק שצאצאיה עדיין בני בית בתוך הנפש.... אבל "אִמם" יצאה לדרכה או לחפש נפש אחרת כדי להפוך אותה לביתה. יש חרדות ויש חרדות. לכל אחת מהן יש את הצבע שלה, המבנה שלה והצליל שלה. אין נוסחאות כשמדובר על נפש האדם. אין...........והמפחיד הוא שכולנו חשופים לה מכל הכיוונים ללא יכולת להתכונן לבאות או להכין לנו מיגון מתאים. ממש כמו מתקפת טילים.........