האם חתולים זה דבר משונה? (ספוילר: כן)

[גורדיאן-II]

עוד כשהייתה 'חתולת חצר' היה לחתולה נקסי תחביב והוא למצוא מצבורי חול ולהתפלש בהם.
השם שלה, אגב, בא מזה שהיה לה צואר ארוך מאוד כשהייתה גורה, מה שאמר שהיא תהיה חתולה גדולה, והיא באמת ענקית.
מי שחי לצידה, אחיה טייגר, מעולם לא התעניין בכך, מה שאומר שזה תחביב אישי שלה בלבד.
כיום, עקב השינוי של הסטאטוס שלה לחתולת בית במשרה מלאה לפני כמה שנים, אין לה שלוליות חול, אז מה שהיא עושה זה לנצל כל הזדמנות בה אני מחליף / מוסיף חול נקי לארגז הצרכים, ולהתפלש בחול הנקי בכיף.
והנה תמונה בה היא עושה זאת.

 

[אלישבע777]

עוד כשהייתה 'חתולת חצר' היה לחתולה נקסי תחביב והוא למצוא מצבורי חול ולהתפלש בהם.
השם שלה, אגב, בא מזה שהיה לה צואר ארוך מאוד כשהייתה גורה, מה שאמר שהיא תהיה חתולה גדולה, והיא באמת ענקית.
מי שחי לצידה, אחיה טייגר, מעולם לא התעניין בכך, מה שאומר שזה תחביב אישי שלה בלבד.
כיום, עקב השינוי של הסטאטוס שלה לחתולת בית במשרה מלאה לפני כמה שנים, אין לה שלוליות חול, אז מה שהיא עושה זה לנצל כל הזדמנות בה אני מחליף / מוסיף חול נקי לארגז הצרכים, ולהתפלש בחול הנקי בכיף.
והנה תמונה בה היא עושה זאת.

חתולים חובבים כל מיני ריחות שלנו הם איומים... אצלי החתול מתמרח על גלגלי עגלת הקניות שלי. אני שונאת את זה, אבל הוא אינו מתחשב בי. הוא בעל'בית ומה אני יכולה לעשות??

 

[דגלמנגל]

חתולים חובבים כל מיני ריחות שלנו הם איומים... אצלי החתול מתמרח על גלגלי עגלת הקניות שלי. אני שונאת את זה, אבל הוא אינו מתחשב בי. הוא בעל'בית ומה אני יכולה לעשות??

חתולים וכלבים, כציידים, מתמרחים בריחות שאינם שלהם, כדי להסוות את עצמם, כשהם מתגנבים אל טרף. זה הטבע שלהם והוא אינו מתחשב בעובדה,
שהיום, כחיות מחמד, מזונם מוגש להם על גבי צלחת. זה אותו טבע, שבו ממליצים לנו לשחק אתם; בהסתרת מזון, בקושי בהשגתו (קונג), ברדיפה אחר
חפצים מדמי טרף (משחקי חכה) וכו'. ג'יני, עליה השלום, הפגינה את הטבע הזה, בנאמנות אורתודוקסית, בעוד אני משתדל לגלות את מקורות ה"בושם"
הללו, רגע אחד לפניה. בנבלות, היתה חסרת פניות וכמה שיותר הסריחו, כך היתה יותר מאושרת. בצואה, לעומת זאת, העדיפה כזאת, של אוכלי עשב וזה
הגיוני, כי הרי אין תועלת התגנבות של טורף מסוג אחד, המסווה את עצמו, בריח, של טורף מסוג אחר.

 

[אלישבע777]

עוד כשהייתה 'חתולת חצר' היה לחתולה נקסי תחביב והוא למצוא מצבורי חול ולהתפלש בהם.
השם שלה, אגב, בא מזה שהיה לה צואר ארוך מאוד כשהייתה גורה, מה שאמר שהיא תהיה חתולה גדולה, והיא באמת ענקית.
מי שחי לצידה, אחיה טייגר, מעולם לא התעניין בכך, מה שאומר שזה תחביב אישי שלה בלבד.
כיום, עקב השינוי של הסטאטוס שלה לחתולת בית במשרה מלאה לפני כמה שנים, אין לה שלוליות חול, אז מה שהיא עושה זה לנצל כל הזדמנות בה אני מחליף / מוסיף חול נקי לארגז הצרכים, ולהתפלש בחול הנקי בכיף.
והנה תמונה בה היא עושה זאת.

חתולים חובבים כל מיני ריחות שלנו הם איומים... אצלי החתול מתמרח על גלגלי עגלת הקניות שלי. אני שונאת את זה, אבל הוא אינו מתחשב בי. הוא בעל'בית ומה אני יכולה לעשות??

חתולים וכלבים, כציידים, מתמרחים בריחות שאינם שלהם, כדי להסוות את עצמם, כשהם מתגנבים אל טרף. זה הטבע שלהם והוא אינו מתחשב בעובדה,
שהיום, כחיות מחמד, מזונם מוגש להם על גבי צלחת. זה אותו טבע, שבו ממליצים לנו לשחק אתם; בהסתרת מזון, בקושי בהשגתו (קונג), ברדיפה אחר
חפצים מדמי טרף (משחקי חכה) וכו'. ג'יני, עליה השלום, הפגינה את הטבע הזה, בנאמנות אורתודוקסית, בעוד אני משתדל לגלות את מקורות ה"בושם"
הללו, רגע אחד לפניה. בנבלות, היתה חסרת פניות וכמה שיותר הסריחו, כך היתה יותר מאושרת. בצואה, לעומת זאת, העדיפה כזאת, של אוכלי עשב וזה
הגיוני, כי הרי אין תועלת התגנבות של טורף מסוג אחד, המסווה את עצמו, בריח, של טורף מסוג אחר.

אכן למרות אלפי שנות ביות של חתול הבית מחתול בר, חתול הבית - נשאר קצת פראי וקצת דומה לאבותיו הקדמונים. לגבי הסוואת ריח, יתכן שזה קשור לכך שהם חיות סוליטריות במקור. בחוף הנקבות הן יציבות במקום שנולדו והזכרים נודדים. בתור סוליטריים, אויביים המרים עלולים להיות בני מינם ויתכן שחשוב להסוות את הריח כדי למנוע ריבים. זו ההשערה שלי, איני בטוחה שהיא נכונה תמיד. יריבים מזהים זה את זה לפי הצורה עוד לפני שהם מריחים זה את זה. יש חתולים המזהים פרצוף של חתול כשהם מסתכלים במראה ונבהלים, או מחפשים את החתול מאחורי המראה...
ברור שטרפו של החתול - ציפורים קטנות , מכרסמים ואפילו חרקים - אינם מתייחסים לריח החתול, אלא מזהים אותו לפי הצורה, המראה, ויברציות הקרקע כשהוא נע. להם לא אכפת אם החתול מבושם בבושם גבירתו , או בהפרשות של פרה... ציפורים, חסרות חוש ריח או בעלות חוש ריח חלש מאוד.

 

[דגלמנגל]

ברור שטרפו של החתול - ציפורים קטנות , מכרסמים ואפילו חרקים - אינם מתייחסים לריח החתול, אלא מזהים אותו לפי הצורה, המראה, ויברציות הקרקע כשהוא נע. להם לא אכפת אם החתול מבושם בבושם גבירתו , או בהפרשות של פרה... ציפורים, חסרות חוש ריח או בעלות חוש ריח חלש מאוד.

שכחת לציין: תנועה. חיות ועופות, שחוש הריח, או חוש הראיה שלהם חלשים, מזהים את אויביהם ע"י תנועותיהם החדות, או הפתאומיות ולאו דווקא צורתם.
אם עקבת פעם אחר חתול, שמבקש לטעום יונה, יכולת לראות, שהוא חורג ממסתור, אל שטח פתוח, מתקדם מרחק מסוים לאט וקופא במקומו ללא זיע,
מתקדם עוד קצת ושוב קופא במקום. אינני יודע עד כמה חדה ראייתן של היונים והאם הקפיאה במקום מרדימה את חושיהן, אולם אין ספק, שתנועה
מהירה לעברן נקלטת היטב ומעוררת אותן לעוף.
בעיתון בראשית, מספר גבי ניצן על טריק למחוץ יתושים מבלי להתאמץ ומבלי להבריח אותם. לפי תאוריו, הפליק המהיר מעיף אותם, בגלל הדף האוויר,
שנוצר ע"י תנועת היד המהירה ומשקלם האפסי (אני דווקא סבור שעיני התשבץ, של חרק, שלהם, קולטות את התנועה המהירה), אבל אם מקרבים את
היד באיטיות של סנטימטר לשניה, אפשר להגיע ממש קרוב ואז, ברגע המתאים - טראח! (במרחק של כ-1 ס"מ, שזה יותר כמו מעיכה מהירה) לי, אגב, יש שיטה אחרת, בעלת אחוזי הצלחה מרשימים ביותר,
אבל איך אומר מיכאל אנדה, ב"סיפור שאינו נגמר" - "זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת".

 

[גורדיאן-II]

שכחת לציין: תנועה. חיות ועופות, שחוש הריח, או חוש הראיה שלהם חלשים, מזהים את אויביהם ע"י תנועותיהם החדות, או הפתאומיות ולאו דווקא צורתם.
אם עקבת פעם אחר חתול, שמבקש לטעום יונה, יכולת לראות, שהוא חורג ממסתור, אל שטח פתוח, מתקדם מרחק מסוים לאט וקופא במקומו ללא זיע,
מתקדם עוד קצת ושוב קופא במקום. אינני יודע עד כמה חדה ראייתן של היונים והאם הקפיאה במקום מרדימה את חושיהן, אולם אין ספק, שתנועה
מהירה לעברן נקלטת היטב ומעוררת אותן לעוף.
בעיתון בראשית, מספר גבי ניצן על טריק למחוץ יתושים מבלי להתאמץ ומבלי להבריח אותם. לפי תאוריו, הפליק המהיר מעיף אותם, בגלל הדף האוויר,
שנוצר ע"י תנועת היד המהירה ומשקלם האפסי (אני דווקא סבור שעיני התשבץ, של חרק, שלהם, קולטות את התנועה המהירה), אבל אם מקרבים את
היד באיטיות של סנטימטר לשניה, אפשר להגיע ממש קרוב ואז, ברגע המתאים - טראח! לי, אגב, יש שיטה אחרת, בעלת אחוזי הצלחה מרשימים ביותר,
אבל איך אומר מיכאל אנדה, ב"סיפור שאינו נגמר" - "זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת".

דווקא שיטת 'הפליק המהיר' עבדה היטב אצלי בקיץ האחרון. למעשה 'הפליק המהיר הכפול'.
אבל אשמח לשמוע על שיטה נוספת, כי בקרוב יהיה כאן עוד קיץ.

 

[דגלמנגל]

דווקא שיטת 'הפליק המהיר' עבדה היטב אצלי בקיץ האחרון. למעשה 'הפליק המהיר הכפול'.
אבל אשמח לשמוע על שיטה נוספת, כי בקרוב יהיה כאן עוד קיץ.

הרעיון הוא רובה גומיות מינימליסטי; רק סרגל 30 ס"מ וגומיות משרדיות קטנות.
בצד אחד של הסרגל, קרוב ככל האפשר לצד המספרים, חורצים V סמלי, ממנו מותחים את הגומיה ומהדקים אותה באצבע, קרוב ככל האפשר
לקו המספרים. מרחיקים את האופרציה הזאת כמטחווי הושטת יד, כדי לראות את הקאנט הצר בבהירות, ללא טשטוש. מכוונים ומשחררים.
אני לא הכרתי שום יתוש, זבוב, פרפר, או כל חרק מעופף אחר, ששרד את הארטילריה הזאת, בניצב או באלכסון.
האמת, עשיתי שימוש בשיטה הזאת, עוד כתלמיד ביסודי. הורי לא אהבו אותה, כי יתושים לא מעטים, כבר רוו, לפחות חלק ממנת הדם ומקום
מפלתם סומן, לדורות הבאים; ע"ג הקירות, התקרה, הרהיטים וכד'. זו היתה דירה שכורה, האחרונה לפני דירת הקבע וכשיצאנו, התגייס אבי
לצבוע את החדר הזה, שכבר היה מנוקד לעייפה, כדי למנוע התקפת לב מבעלת הבית.
לשינה, הייתי ממליץ לך על כילה. אנ'לא יודע כמה יתושים היא תבלום, אבל החתולים מזה יאהבו אותה...

 

[גורדיאן-II]

הרעיון הוא רובה גומיות מינימליסטי; רק סרגל 30 ס"מ וגומיות משרדיות קטנות.
בצד אחד של הסרגל, קרוב ככל האפשר לצד המספרים, חורצים V סמלי, ממנו מותחים את הגומיה ומהדקים אותה באצבע, קרוב ככל האפשר
לקו המספרים. מרחיקים את האופרציה הזאת כמטחווי הושטת יד, כדי לראות את הקאנט הצר בבהירות, ללא טשטוש. מכוונים ומשחררים.
אני לא הכרתי שום יתוש, זבוב, פרפר, או כל חרק מעופף אחר, ששרד את הארטילריה הזאת, בניצב או באלכסון.
האמת, עשיתי שימוש בשיטה הזאת, עוד כתלמיד ביסודי. הורי לא אהבו אותה, כי יתושים לא מעטים, כבר רוו, לפחות חלק ממנת הדם ומקום
מפלתם סומן, לדורות הבאים; ע"ג הקירות, התקרה, הרהיטים וכד'. זו היתה דירה שכורה, האחרונה לפני דירת הקבע וכשיצאנו, התגייס אבי
לצבוע את החדר הזה, שכבר היה מנוקד לעייפה, כדי למנוע התקפת לב מבעלת הבית.
לשינה, הייתי ממליץ לך על כילה. אנ'לא יודע כמה יתושים היא תבלום, אבל החתולים מזה יאהבו אותה...

בטח לא תאמין לי, אבל זה בדיוק מה שאני בניתי כשהייתי ביסודי.
חוץ מדבר אחד - לא היו גומיות משרדיות בסביבה שלי, אני השתמשתי ברצועת "הגומי" העבה שהחזיקה את התחתונים של אז, כאשר מפוררים את הכותנה מתגלה שורה של גומיות דקות מאוד, וזה אכן יעיל מאוד.
דרך אגב, אפשר לוותר על הסרגל (גרסה 1.3 של הפטנט), אפשר פשוט להחזיק בקצה "השלם" של הגומי, הארטילריה עוברת מעל האצבעות, ואפשר להחזיק את זה בכיס בנוחות.
אמנם אני לא יכול לטעון כי הרעיון מקורי שלי, אמנם אז לא היו בסביבה גומיות משרדיות אבל היו סוסים, וההשראה באה כאשר ראיתי איך הם מצליפים בזנבם כדי לקטול זבובים.

 

[דגלמנגל]

בטח לא תאמין לי, אבל זה בדיוק מה שאני בניתי כשהייתי ביסודי.
חוץ מדבר אחד - לא היו גומיות משרדיות בסביבה שלי, אני השתמשתי ברצועת "הגומי" העבה שהחזיקה את התחתונים של אז, כאשר מפוררים את הכותנה מתגלה שורה של גומיות דקות מאוד, וזה אכן יעיל מאוד.

היום אפשר לפורר את המעטה של "כבל באנג'ו". יש בו חבילות של גומיונצ'יקים כאלה, בעוביים שונים. בתקופה שעליה אתה מדבר, עוד לא המציאו את ה"כבל-באנג'ו".

דרך אגב, אפשר לוותר על הסרגל (גרסה 1.3 של הפטנט), אפשר פשוט להחזיק בקצה "השלם" של הגומי, הארטילריה עוברת מעל האצבעות, ואפשר להחזיק את זה בכיס בנוחות.

אצבעות עובדות טוב לטווחים מוגבליםים, אבל אם אתה יושב בפינה אחת של החדר וצולף אל זבובון, בפינה העליונה הנגדית - אתה זקוק למשגר ארוך, חלק
ורציף, כמו חריץ-כוונות ברובי הציד העתיקים ובניינטין-אילבן שלפני ה-A1. (הבנות בפורום מזה משתעממות...)

אמנם אני לא יכול לטעון כי הרעיון מקורי שלי, אמנם אז לא היו בסביבה גומיות משרדיות אבל היו סוסים, וההשראה באה כאשר ראיתי איך הם מצליפים בזנבם כדי לקטול זבובים.

חשיבה טובה!!!
ב"מקורי", אתה בוודאי מתכוון ל"ממציא הפטנט" הראשון בעולם, כי רעיון טוב - לדעתי - יכול להיחשב לשלך, כל זמן לא העתקת אותו מאיפה שהוא.
הקטע הוא, שכולם יודעים שזו השיטה המנצחת, אבל נמנעים ממנה, כי היא יותר מדי ילדותית, או יותר מדי פרימיטיבית, או "מה יגידו במכולת". למזלי,
כבר מזמן עברתי את הגיל, שבו אני עושה חשבון, למה שמישהו חושב עלי.
אגב, 40 ס"מ, עם גומיה רחבה, מוריד, מכל מרחק, גם ציקדה, שנראית כמו זבוב-נפילים של 2-3 ס"מ, מרעישה כמו פייפר ומסוגלת להקפיץ גם חתול ישן,
אבל כל זמן שלא השכיל לפתח רגלי שממית - תענוג הציד כולו שלנו.

 

[גורדיאן-II]

היום אפשר לפורר את המעטה של "כבל באנג'ו". יש בו חבילות של גומיונצ'יקים כאלה, בעוביים שונים. בתקופה שעליה אתה מדבר, עוד לא המציאו את ה"כבל-באנג'ו".

אצבעות עובדות טוב לטווחים מוגבליםים, אבל אם אתה יושב בפינה אחת של החדר וצולף אל זבובון, בפינה העליונה הנגדית - אתה זקוק למשגר ארוך, חלק
ורציף, כמו חריץ-כוונות ברובי הציד העתיקים ובניינטין-אילבן שלפני ה-A1. (הבנות בפורום מזה משתעממות...)

חשיבה טובה!!!
ב"מקורי", אתה בוודאי מתכוון ל"ממציא הפטנט" הראשון בעולם, כי רעיון טוב - לדעתי - יכול להיחשב לשלך, כל זמן לא העתקת אותו מאיפה שהוא.
הקטע הוא, שכולם יודעים שזו השיטה המנצחת, אבל נמנעים ממנה, כי היא יותר מדי ילדותית, או יותר מדי פרימיטיבית, או "מה יגידו במכולת". למזלי,
כבר מזמן עברתי את הגיל, שבו אני עושה חשבון, למה שמישהו חושב עלי.
אגב, 40 ס"מ, עם גומיה רחבה, מוריד, מכל מרחק, גם ציקדה, שנראית כמו זבוב-נפילים של 2-3 ס"מ, מרעישה כמו פייפר ומסוגלת להקפיץ גם חתול ישן,
אבל כל זמן שלא השכיל לפתח רגלי שממית - תענוג הציד כולו שלנו.

בקשר לאותן 'בנות בפורום', אני אכן בטוח שהן משתעממות מהפיתוחים הטכנולוגיים שלנו.
אפשר להתעלם מזה, אחרי הכל אנחנו גברים, ואנו יודעים מה רוב הבנות עושות כשהן נתקלות בחרק (מקקים במיוחד):
א. עולות על כיסא.
ב. צורחות.
ג. קוראות לגבר שיסלק את המטרד.