את עוד לא מוכנה
זה עדיין לא הזמן בשבילך לנהל חיי חברה שוקקים עם הרבה אנשים, כי עדיין לא למדת את השיעור שהיקום דוחק בך ללמוד. הבה נשים דברים כל דיוקם, הדבר שממנו את סובלת איננו בדידות, או היותך לבד, או המחסור הפיזי באנשים או התנהגות כזאת או אחרת שלך או איך שאת נראית או מה שאת משדרת. מה שגורם לך סבל זה הויכוח שלך עם המציאות, אינך מקבלת את המצב שלך, האמונות והמחשבות שלך אומרות לך שמה שאת רואה לנגד עינייך איננו תקין. ויכוח עם המציאות הוא תמיד מאוד כואב, ראשית כי אנחנו תמיד.. אבל תמיד מפסידים בו. שנית, הוא מונע מאיתנו תקשורת בריאה עם המציאות, עם החיים שלנו, ומרחיק מאיתנו את כוונת המשורר.. הלא הוא אלוהים.. או הכוח המניע.. איך שתרצי לקרוא לזה. שלישית, ככל שתתנגדי לקבל את השיעור שהעולם רוצה ללמד אותך, המציאות אשר לה את מתנגדת תחזור שוב ושוב, וכל פעם יותר חזק, עד שתיכנעי .. וכשתיכנעי, הארה גדולה מחכה לך, ועם אותה הארה לפתע תראי מציאות אחרת, שתמיד הייתה פה שפשוט לא ראית. כל סבל הוא התנגדות למציאות. וכל התמסרות למציאות היא הגאולה (הנה מילה שעוד לא יצא לי להשתמש בה). גאולה שתתבטא בסוף הסבל, ושינוי של המציאות.. למרות שכאשר הסבל נגמר, אז את יותר לא צריכה שהמציאות תשתנה, אבל היא משתנה בכל מקרה.. כי את השתנית, והיא בסך הכל משקפת אותך. הבעיות שלנו הם השער, זה מראה לנו לא איפה המציאות שגויה, אלא איפה ההסתכלות שלנו שגויה.. המציאות תמיד נכונה צודקת ומושלמת. רק העדשה שדרכה את מסתכלת מלוכלכת.. לכן שינוי מציאות לא יעזור לך, כי את הכתם את תמשיכי לראות בשלל התגלמויות. לכן אל תדאגי בקשר לחיי החברה שלך.. הם בסדר גמור כמו שהם עכשיו, איך אני יודע? כי זאת האמת.. רק שתראי את זה, פתאום הסיבות לאמת הזאת יתחילו להגיע, ומשם כל השאר. בהצלחה.
. האמת היא שאין לי אפילו חברה טובה אחת, או ידיד קרוב. יש אנשים שאני מכירה של שלום שלום ומדי פעם נפגשים לקפה, אבל אלה לא חברים שאני מרגישה איתם בנוח, ולא מדברים ונפגשים על בסיס קבוע. אני סטודנטית וכל יום נתקלת בהמון סטודנטים פוטנציאליים, אבל העניין הוא שכולם כבר בחבורות אחד עם השני ומאוד קשה להכנס לתוך זה ולהתערבב עכשיו (אני כבר שנה שלישית). אז איך משיגים חברים? איך פתאום מתחילים לדבר עם אנשים ככה סתם? אשמח לכל עצה, כי למען האמת, אני מרגישה הרבה פעמים די בודדה.
))))))