האם ייתכן שמייגן עברה הפלה בפרק הקודם?
כשהיא מגיעה הבייתה והיא מוצאת את גלן וכל זה, היא אומרת לו: "I already lost one child today". לכאורה, המשפט אמור להתייחס לסאלי וההיעלמות שלה, אבל פתאום חשבתי לעצמי - ואם היא הייתה בהריון והלכה באותו הבוקר לעשות הפלה, כשהיא כמובן לא מספרת לדון או לאף אחד אחר? מה דעתכם, יש מצב?
הפרק עצמו היה נהדר כרגיל. היה כל כך נכון שניסיון ההתאבדות הראשון של ליין יהיה כושל. מזכיר כמה נמוך ועלוב ופתטי הוא נהיה, שאפילו להתאבד הוא לא מסוגל כמו שצריך (לפחות, לא בניסיון הראשון). ויפה שההתרסקות שלו מגיעה אחרי רגע השיא המקצועי שלו, כשהוא מקבל את ההצעה לעמוד בראש ההתאחדות או מה שזה לא יהיה, ומקבל הכרה חיצונית ומקצועית על עבודתו. אני לא חושב שדון אשם בהתאבדות שלו. אני כן חושב שדון מגלה פה מידה של חוסר רגישות, אבל זה נובע מכך שהוא חושב שכל האנשים כמוהו, ואם הוא מסוגל לקום על הרגליים כל פעם שהוא נופל ולברוא את עצמו מחדש - גם כל אחד אחר מסוגל. הרעיון שמישהו לא יהיה מסוגל, שפשוט לא יהיו לו הכוחות הנפשיים לבנות את עצמו מחדש, הוא משהו שדון לא מסוגל לתפוס. לכן, אני חושב שהוא בעיקר לא רגיש מספיק להבדלי אופי בין אנשים. הוא לא שואל את עצמו אם האדם שמולו באמת מסוגל להתחיל מחדש, הוא יוצא מנקודת הנחה שכן, כי עבורו כל אחד מסוגל להתחיל מחדש ולברוא את עצמו מחדש.
אני גם חושב שלמרות שהוא לא אשם בהתאבדות, הוא ירגיש אשם. וזאת בעיקר בגלל מכתב ההתאבדות של ליין. רק הוא מבין את משמעות המכתב הזה, ומה שליין מטיח פה בפניו (כאמור, את חוסר הרגישות וההבנה שלו. הוא אשכרה מציע לליין להתחיל מחדש כאילו שמדובר בללכת לחנות לקנות חולצה חדשה. הוא לא מבין איזה תעצומות נפש נדרשות מאדם בשביל לעשות את זה). אני תוהה איזו השפעה תהיה להתאבדות הזו על דון, ובעיקר אם המרץ המחודש שלו יעלם עכשיו. הפילוסופיה המורבידית שגלן מציע לו (ושאני אגב מקבל לגמרי) היא רק עוד סכין בלב, בהקשר הזה. הולך להיות פרק מאד מעניין, הפינלה...
כשהיא מגיעה הבייתה והיא מוצאת את גלן וכל זה, היא אומרת לו: "I already lost one child today". לכאורה, המשפט אמור להתייחס לסאלי וההיעלמות שלה, אבל פתאום חשבתי לעצמי - ואם היא הייתה בהריון והלכה באותו הבוקר לעשות הפלה, כשהיא כמובן לא מספרת לדון או לאף אחד אחר? מה דעתכם, יש מצב?
הפרק עצמו היה נהדר כרגיל. היה כל כך נכון שניסיון ההתאבדות הראשון של ליין יהיה כושל. מזכיר כמה נמוך ועלוב ופתטי הוא נהיה, שאפילו להתאבד הוא לא מסוגל כמו שצריך (לפחות, לא בניסיון הראשון). ויפה שההתרסקות שלו מגיעה אחרי רגע השיא המקצועי שלו, כשהוא מקבל את ההצעה לעמוד בראש ההתאחדות או מה שזה לא יהיה, ומקבל הכרה חיצונית ומקצועית על עבודתו. אני לא חושב שדון אשם בהתאבדות שלו. אני כן חושב שדון מגלה פה מידה של חוסר רגישות, אבל זה נובע מכך שהוא חושב שכל האנשים כמוהו, ואם הוא מסוגל לקום על הרגליים כל פעם שהוא נופל ולברוא את עצמו מחדש - גם כל אחד אחר מסוגל. הרעיון שמישהו לא יהיה מסוגל, שפשוט לא יהיו לו הכוחות הנפשיים לבנות את עצמו מחדש, הוא משהו שדון לא מסוגל לתפוס. לכן, אני חושב שהוא בעיקר לא רגיש מספיק להבדלי אופי בין אנשים. הוא לא שואל את עצמו אם האדם שמולו באמת מסוגל להתחיל מחדש, הוא יוצא מנקודת הנחה שכן, כי עבורו כל אחד מסוגל להתחיל מחדש ולברוא את עצמו מחדש.
אני גם חושב שלמרות שהוא לא אשם בהתאבדות, הוא ירגיש אשם. וזאת בעיקר בגלל מכתב ההתאבדות של ליין. רק הוא מבין את משמעות המכתב הזה, ומה שליין מטיח פה בפניו (כאמור, את חוסר הרגישות וההבנה שלו. הוא אשכרה מציע לליין להתחיל מחדש כאילו שמדובר בללכת לחנות לקנות חולצה חדשה. הוא לא מבין איזה תעצומות נפש נדרשות מאדם בשביל לעשות את זה). אני תוהה איזו השפעה תהיה להתאבדות הזו על דון, ובעיקר אם המרץ המחודש שלו יעלם עכשיו. הפילוסופיה המורבידית שגלן מציע לו (ושאני אגב מקבל לגמרי) היא רק עוד סכין בלב, בהקשר הזה. הולך להיות פרק מאד מעניין, הפינלה...
