האם יש דרך לזרז פגישה עם קבן?

[supergirl1989]

האם יש דרך לזרז פגישה עם קבן?

אני ממש מרגישה שאני לא יכולה יותר. אני חייבת לדבר עם מישהו. ביקשתי הפניה לפסיכולוג כבר לפני שבוע, אמרו לי שיפנו אותי לקבן ושזה בטיפול. אף אחד לא יודע כמה זה דחוף לי. כל סוף שבוע שעובר המצב שלי רק מתדרדר. מה אני יכולה לעשות כדי לזרז את הפגישה בלי "לאבד את הכלים"? אני לא מסוגלת להראות פגיעות למפקדים שלי ולאנשים בבסיס, רק לבקש את ההפניה עלה לי בחודש של ייסורים עם עצמי.

 

[disturbed fairy]

מז"א ביקשת הפניה?

את בהכשרה ראשונית או משהו?... התהליך אצלינו הוא שקובעים תור לרופא יחידה מבקשים ממנו הפניה, מהמפקדים מבקשים רק חוות דעת בשביל הקב"ן, וזהו, הולכים לקבלת קהל [אין צורך בתור] זה לא אמור לקחת יותר משבוע גג כולל התור לרופא והכל...

 

[supergirl1989]

אין רופא יחידה,

רק פעם בשבועיים- שלושה. לא הייתה לי ברירה, לבקש מהמפקדת.. אם זה חייב לעבור דרך רופא, כנראה שזה ייקח יותר זמן במקרה שלי.. אלוהים.. אני ממש מעריכה את עצמי על העמידות. חוו"ד מפקד? זה אומר שכל עוד אני מתפקדת, אף אחד לא יקשיב לי, נכון?

 

[disturbed fairy]

לא זה ממש לא אומר את זה

אני ממש לא הגעתי למצב של חוסר צפקוד, הסברתי בזמנו יפה יפה לרס"ר שלי מה הבעיה [סמכתי עליו מאוד ככה שדיי סיפרתי לו את תהמצית הבעיה למרות שהייתה אישית- מה שממש לא מחייב!] והלכתי פשווט בימי קבלת קהל [אצלינו בבי"ח 10 זה ימי ראשון שני וחמישי ב8 בבוקר] וכן זה צריך לעבור מרופא, כי הפניה זה כמו "התחייבות" של קופ"ח באזרחות, משמע שהצבא מכסה את הפגישה..... יש דרכים יותר קיצוניות כמו לנסוע לקצין העיר [=ביקרופא] אחרי הבסיס, לבקש בצורה היסטרית הפניה לקב"ן, וסביר שיתנו לך הפניה למיון ושם תדברי עם פסיכיאטר, ואז העניינים כבר יזדרזו...אבל זה במקרה ואת באמת במצב קריטי כבר... בהצלחה, ו...אל תתיאשי...

 

[Googlish]

זירוז פגישה עם קב"ן

ראשית כל, "פסיכולוג" בצבא הוא בעצם קצין-בריאות-הנפש (או בשפה המקצועית יותר: קב"ן), כך שהעובדה שהפנו אותך לקב"ן היא בעצם הפניה ישירה ל"פסיכולוג" של הצבא. שנית, לשאלתך: בעבר אמרו דברים רבים לגבי פגישה אצל הקב"ן: (1) אסור למפקד לדחות פגישה עם קב"ן; (2) פגישה עם קב"ן חייבת להיות עד 24, 48 או 72 שעות מרגע הבקשה; (3) פגישה עם קב"ן מחייבת את המפקדים כלפי החייל והדרישה לראות קב"ן היא מיידית... ועוד ועוד ועוד. הדברים, בחלקם נכונים, בחלקם לא נכונים ובהחלט שבמהותם הבסיסית אמורים להיות אמיתיים לגבי חובה לאפשר לחייל לראות קב"ן. אבל (והנה האבל הגדול) בצבא-הגנה-לישראל אין 700000 קב"נים ואלה שכבר עובדים כקב"נים אינם מקבלים קהל במשך 25 שעות ביממה אחת, כך שבהחלט לא מדובר ב"אני חייב לראות קב"ן היום ואתם תתנו לי את החובה המוטלת על צה"ל בכלל..." ההמלצה הפשוטה ביותר שלי: בקשי לראות קב"ן יותר מפעם אחת והסבירי את הדחיפות של העניין. הסבירי, כי אינך מעוניינת לפרט את כלל הבעיות הנפשיות שלך לכל אחד מן המפקדים ו/או הפקודים המוכרים לך בבסיס, ובצבא בכלל, ועל-כן היחיד שמסוגל לתת לך המלצות מקצועיות, טיפולים מתאימים והקשבה נכונה ביותר הוא קצין-בריאות-הנפש ובקשתך היא פשוטה: לראותו בהקדם האפשרי, בימים הקרובים, במהירות האפשרית ביותר, משום שמצבך דורש זאת. באם לא ניתן הדבר (ושוב, קיימת איזושהי חובה בפקודות מטכ"ל לגבי פגישה עם קב"ן לאחר דרישה...) בקשי לראות בהקדם פסיכולוג אזרחי, תוך מתן הסבר למצבך הנפשי הקשה (שוב, לא פירוט, אך מתן הסבר מינימלי, על-מנת שניתן יהיה לדרוש הקדמה לפגישות מעין אלה!!!) המון בהצלחה ושבת שלום.

 

[supergirl1989]

תודה רבה

זה קשה לי, כי חלק מהבעיה שלי זה לבקש עזרה, כנראה. אני בהחלט אצא מעצמי ואתאמץ להוכיח שזה דחוף. כשאני ליד אנשים, מייד עולה הפרצוף של "הכל בסדר ואיזה כיף להיות אני".. ככה שרק לא לחייך כשיש אנשים בסביבה בשבילי זו משימה, למרות ששמים לב שמשהו לא בסדר.. האם יכול להיות מצב שהקב"ן לא ייקח אותי ברצינות? בגלל שזה לא ממש קשור לצבא באופן ישיר..?

 

[פרח82]

הייתי בזה

עצה שעובדת: לכי בצורה הכי היסטרית שאת יכולה.. (אצלי לא שיחקתי אותה זה באמת היה כך) ופשוט תראי להם כמה את סובלת.. יותר נכון כמה את לא סובלת- את המצב כמו שהוא שהם ירגישו שהעניין דחוף לפחות כמוח שאת מרגישה עם בכי צרחות וכל מה שיש לך בפנים- שפכי עליהם.

 

[AKECHETA]

תתאבדי/תפגעי בעצמך

רק ככה הצבא הזין הזה שם עליך לא אכפת להם בגרוש עד כמה זה דחוף לך

 

[supergirl1989]

תודה, אני אעשה את זה.

פחח לפחות הצחקת אותי :] אז באמת תודה. לא שיש לי אמון במערכת, אבל יש שם אנשים שכן אכפת להם. בכל מקרה, אני לא חושבת שזה הפתרון. אני אוהבת את אמא שלי יותר מדי עצוב לי שככה את\ה מרגיש. אני מקווה שלא תצטרך להגיע לזה בעצמך. זה להעניש את עצמך על אטימות של אחרים. אין דרך חזרה, אפילו אם רק תחתוך את עצמך זה ילך אחריך כמו צל, תמיד. אנחנו עדיין צעירים, וגם כשאין תקווה.. כשמרגישים שהעתיד לא יכול להיות טוב יותר.. שאיבדתם עניין בהכל.. ששום דבר פשוט לא מעלה בך סקרנות או ניצוץ בעיניים.. שאנשים אומרים להורים שלכם "חבל על הילדה.." (ואם עוד לא הגעתם לזה, מצבכם יותר טוב) מתמודדים.. משתדלים להזכר שהיו ימים יפים, ויהיו עוד.. לא בשנה הקרובה, אבל אחריה.. צריך להעביר יום אחרי יום.. ובמקרה שלי שבועיים.. (פחות יום, כי אני בבית)

 

[varui]

קב"ן

שלום לך אני מקווה שאתה עדיין תוכל לקוראה את הודעה שלי לפני שאתה הולך לבבסיס שלך ואני רוצה להגיד לך אני מבין את כאב שלך ואתה רוצה לדבר על אם מישהו אני יכול לתת לך כמה עצות 1. לבקש מקא"ר שהוא יפנה אותה למיון או לאחד חובשיים במירפאה 2. אתה יכול ללכת למירפאת ביקור רופא בהצלחה

 

[supergirl1989]

יפנו אותי לקבן במרפאת ביקור רופא?

כי אני לא יודעת להוציא ג' ...

 

[varui]

אכן

וגם יכולים לשלוח אותך למיון

 

[AKECHETA]

האמת שאפשר להגיד שהגעתי לזה כבר

לא התכוונתי שתקחי אותי ברצינות זה היה בציניות [שמח שהבנת..] יפה שיש לך תקווה מקווה שיסתדר בשבילך יום טוב

 

[tamitam20]

supergirl1989 חשוב לי לומר לך

שאת פשוט נשמעת לי בחורה חכמה ומבינה. באיזהו אופן (די עצוב.. חח..) ממש שמחתי לקרוא את הדברים שלך. כי כך בדיוק גם אני מרגישה! גם אני חיילת, נשארו לי עוד שמונה חודשים לשירות, שבשבילי הם נצח. גם אצלי הבעיה לא קשורה ישירות לצבא. יש לי בעיות בבית שמשליכות על יכולת התפקוד שלי בצבא. ובעיקרון פשוט רע לי. אני נפגשתי עם הקבן, והוא היה איש כ"כ טיפש, ממש. אבל אל תתייאשי. מחברות שלי במקומות אחרים, שמעתי שיש קבנים אחרים ממש טובים. אני כרגע מנסה להיפגש עם קבנית אחרת, אבל הסחבת הנוראית כבר ייאשה אותי, ואני חושבת שאני פשוט אוותר ואסבול עד סוף השירות שלי. איכשהו.. אין לי מושג איך אני אוכל להתמיד עם זה ולהעמיד פנים שאני בסדר.. באמת שאני מאחלת לך שתצליחי, ושלא תתייאשי.. אגב, למה את לא מתקשרת אל הקבן עצמו ומסבירה לו כמה זה דחוף לך? יש לך את הטלפון שלו?

 

[supergirl1989]

תודה תמי

בהחלט חיזקת אותי. עליתי לבסיס לסגור שבת, והיי-שוב אני בבית באמצע שבוע.. ממש נהייתי עקצנית.. אל תתייאשי, גם אם בסוף יהיו לך ארבעה חודשים טובים תתחילי את האזרחות שלך עם תחושה טובה ובטחון בעצמך. עוד לא נפגשתי עם קבן, דיברתי עם המפקדת שלי אתמול ואמרתי לה שזה דחוף לי. שמתי לב שהיא התחילה קצת לשים עליי עין... בכל מקרה היא עוד צריכה למלא חווד ואז אני אלך.. הוא נותן את הטלפון שלו? וואו. הקטע הוא שאני כבר לא באמת יודעת מה אני רוצה מהקבן. אני פשוט רוצה שיהיה טוב... אני מאחלת לך בהצלחה, באמת שכל עוד אם תמשיכי לפעול וללחוץ בסוף זה יקרה, ככה זה בצבא כנראה.. מהניסיון הדל שלי..