האם יש דתי החושש לעיתים ש- ה´ המצאה

גאיוס

New member
האם יש דתי החושש לעיתים ש- ה´ המצאה

האם כל עובדי האלוהים משוכנעים בקיומו 100% מהזמן?
 

masorti

New member
השאלה הנכונה היא ההפוכה...

האם כל האתיאיסטים משוכנעים באי-קיומו של האל 100% מהזמן? לי נראה שהמציאות מראה שאצל רבים מהם מקנן תמיד החשש, ולכן הם עושים פה ושם מעשים to be on the safe side (.. כמובן באמתלה של "כיבוד הסבא", או "צבירת חויות רוחניות", או סתם "השתתפות בפולקלור הלאומי").
 

notafish

New member
הרוב לא אתאיסטים../images/Emo19.gif

אלא סתם פועלים מתוך מה שנוח להם. במקרה הטוב, אלה אגנוסטים, שלא משוכנעים בקיומו או באי-קיומו של אלוהים. אתאיסט שקל את הראיות, והגיע למסקנה שאין אלוהים. האם הודאות היא 100%? ודאי שלא - זה בדיוק ההבדל. המאמין משוכנע א-פריורי ובצורה בלתי-אמצעית בקיומו של האלוהים. האתאיסט הספקן מודע לכך שיכול לטעות. מכאן לא נובע, אבל, "שעושים פה ושם מעשים". ממש לא.
 

masorti

New member
מי שמלכתחילה כופר "בהסתברות"..

אינו אתיאיסט. אתיאיסט הוא מי שמאמין באי קיום האל, כלומר: בטוח בכך ב-100%. הרי בעצמך הגדרת שמי שלא משוכנע בקיום/אי-קיום האל הינו אגנוסט. מה שאתה בעצם טוען הוא... שכל אתיאיסט הוא למעשה אגנוסט. נ.ב. אני מכיר אנשים שמצהירים בודאות על אתאיזם, ולא נראה לי שהם "שקלו את הראיות". מדובר בהחלטה אקסיומטית, כלומר: אמונית. ואם תשאל אותי, הסיבה שהם בוחרים דווקא באקסיומה זו היא פשוטה.... דרך החיים הנובעת מכך מטילה עליהם מינימום מגבלות.
 

Gunz N Mozes

New member
אני יודע על הרבה מאוד אנשים שבגלל

החינוך שהם קיבלו הם מאמינים באלים.
 

masorti

New member
מה שלא מבטל את טענתי...

שהאתיאיסטים לא הגיעו לכך בעקבות שיקול שכלתני קר.
 

Gunz N Mozes

New member
מבטל ועוד איך

דבר ראשון- אני וחברים שלי כולנו אתאיסטים אפילו שחינכו אותנו שיש אלוהים. דבר שני- מה זתומרת לא הגיעו לכך בעקבות שיקול שכלתני? אתאיסט שתמיד היה אתאיסט, פשוט לא חינכו אותו להאמין באלוהים. לא חינכו אותו להאמין בכלום.
 

notafish

New member
דבר אחד נכון../images/Emo19.gif

בסופו של דבר, האמונה שאין אלוהים היא בדיוק כך: אמונה. דואלית לאמונה שיש אלוהים. כל אתאיסט ספקן (skeptic) מכיר בעובדה שבסופו של דבר מדובר באמונה, בדומה לאיש הדתי. במילים אחרות, האתיאיסט הספקן לא טוען בודאות שאין אלוהים, אלא חושב שהסבירות שהוא קיים היא אותה סבירות שדג כותב את השורות האלה. (וההנחה שלך על מינימום מגבלות מעידה יותר על מה שאתה מרגיש על המגבלות שהדת מטילה עליך מאשר על המניעים של אתאיסטים.)
 

masorti

New member
ברוך הנותן לשכוי בינה...

אני שמח שהסכמנו שהאמונה והכפירה הם מצבים סימטריים, וששתיהן צורות של אמונה. האתיאיסטים הם אלה שמנסים להראות שתפישת עולמם נובעת ממניעים שכלתניים ומנאורות, ואילו הצד השני פועל מרגש/פחד/הרגל או סתם פרימיטיביות לשמה. משהגענו לעמק השווה ואינך טוען שהשקפתך נעלה על השקפתי - אני רוה בכך התקדמות גדולה. ולגבי המגבלות... המגבלות שהדת מטילה על המאמין הן עובדה אובייקטיבית. הדתי מוגבל בחופש להחליט מה ומתי יאכל, מתי יעבוד/יבלה, ומתי ועם מי ישכב. לא נראה לך שאלו מגבלות אובייקטיביות ביחס למצב אצל החילוני? אז זה לא ענין של מה אני מרגיש. זו פשוט עובדה.
 

notafish

New member
גם אני שמח../images/Emo19.gif

שאתה מקבל את זה שכל ה"הוכחות" לקיומו של אלוהים הם קשקוש מוחלט. תועיל בבקשה לעדכן את חבריך המחזירים בתשובה למיניהם. כל הידע האנושי זה ענין של אמונה. זה שהשמש תזרח מחר זה ענין של אמונה. זה שיש מציאות מחוץ לראש שלך, ושהחושים שלך מתארים לך אותו בצורה מהימנה, זה גם ענין של אמונה. כל הבנתינו של חוקי הפיזיקה הם ענין של אמונה, המבוססת על תצפית. So what? האתאיסט מבסס את אמונתו על בסיס המדע, על בסיס תצפיות שלו, ועל בסיס חשיבה ביקורתית. התאיסט מבסס את אמונתו על בסיס חוויה דתית-מיסטית בלתי-אמצעית. כל אחד יכול לבחור מה נראה לו דרך יותר מהימנה להגיע לאמת. ובענין אחר: אתה ממשיך להתבלבל בין הרוב החילוני, שפשוט לא איכפת לו מכל הדיון הזה, ועושה מה שנוח לו, למיעוט אתאיסטי, ששקל את הנושא, והגיע למסקנה שאין אל.
 
מה הקשר בין אמונה באל לבין קיום

מצוות ספציפיות של דת ספציפית? דווקא ישנם אנשים המאמינים בקיומו של "כוח עליון", ואומרים זאת בגלוי, ומקיימים עם זאת אורח חיים חילוני למהדרין, אוכלים בשר חזיר עם חָלָב ביום כיפור, ואינם רואים כל קשר בין שני הדברים. אז בשביל צריך מישהו להתחפש לאתיאיסט? לדוגמא, אני אתיאיסט. אבל מכיוון שאני בּוּר בפיסיקה, אני לא יכול לומר לך מה נובע מעניין המפץ הגדול. אינני יכול לספק תשובות. אולי יש אלוהים? אינני יודע! רק תגיד לי קודם מה זה? אחרת, על מה אנחנו בעצם מדברים?
 

masorti

New member
הדיון עסק עד עכשיו באתיאיזם...

מול האמונה היהודית. ולכן ענין המצוות היה רלוונטי. נכון הוא שעקרונית ניתן להאמין בכוח עליון בלי להתייחס לדת מסוימת. ויש אנשים שמחזיקים בפרקטיקה זו. אלא שמרבית החילונים-בהכרה בארץ (שהם כמובן אתיאיסטים) לא שקלו את האופציה הזו. מבחינתם קבלת האקסיומה של אי-קיום האל הינה דרך להימלט ממגבלות הדת על אורח החיים.
 
מה זה "שאלה נכונה" או "לא נכונה"?

מדועה שאלה אחת אמורה לסתור את השנייה, ואחת מהן אמורה להיות "נכונה" ואילו האחרת "לא נכונה"? ברור שישנם ספקנים בשני הצדדים. זהו אופי ההומו ספיינס.
 

masorti

New member
אומר לך מדוע...

להראות שלדתיים יש ספקות זה קונץ קטן, משום שלאדם קשה להאמין במשהו ערטילאי שלפחות ב-2500 השנה האחרונות (לפי הגירסה היהודית) לא הופיע ישירות. לעומת זאת, קל מאוד לא להאמין בדבר כזה. בפרט שהטענה היא שהכופרים הם ה"נאורים" וה"שכלתנים", ושהשקפתם מבוססת על שקילת הראיות. אז היינו מצפים שהציבור הנאור לא יגיע לידי ספקות בהכרת עולמו שעיקרה חשיבה רציונלית. והנה... גם שם מתגלה שהאתיאיסט מפקפק באתיאיסטיותו. מה שמוכיח שמדובר בסוג של אמונה ותו לא. ולהראות דבר כזה הרבה יותר מעניין מאשר להוכיח שהדוס הפרימיטיבי מגיע לעתים לידי פקפוק.
 

גאיוס

New member
מידת השליטה על הדתיות\אתאיזם שלנו

האמנם יש לנו שליטה על היותנו אתאיסטים או דתיים? לא אתפלא עם בסופו של דבר יסתבר שבדיקה גנטית ואפיון סביבתי משוער יאפשרו במידה רבה של סבירות לחזות עם עובר יהייה דתי או אתאיסט...
 

masorti

New member
באמת תגלית מדהימה...

שרוב האנשים מקבלים את אמונת (או אי-אמונת) הוריהם וקרובי משפחתם. (גם גנטיקה וגם סביבה) ואני שמח שאתה מכיר בסימטריה של המצבים. חששתי שתטען שהדתיים הולכים כקופים אחרי הבלי הוריהם, ואילו האתיאיסטים מגיעים להכרה שלהם בעקבות חשיבה רציונלית מעמיקה.
 

גאיוס

New member
לא ממש סימטרי

ספקנות אי קבלת מרות וביקורתיות כתכונות מוצא - לאתאיסט כניעות צורך עז באב עליון ובמסגרת טיקסית - לדתי
 

masorti

New member
לא נכון...

אצל החילוני מדובר על קבלה אקסיומטית של החילונות מבית ההורים + בחירת הדרך שתכשיר מוסרית מתירנות והוללות (או סתם חיים ללא מגבלות). ספקנות וביקורתיות כחלק מההכרה האישית הדתית היא נחלתו של מיעוט פצפון בין החילונים. הדתי הממוצע לא חש "צורך עז באב עליון ובמסגרת טקסית". הוא פשוט מקבל את קיום האל כנתון, ואת הטקסים כחלק מההוראות שניתנו. מנקודת מבט דתית, הדתי מלידה פשוט "נפל טוב" במשפחה שברירת המחדל שם היתה להתחנך לאור האמת ואילו החילוני המסכן הוא "תינוק שנשבה" והתחנך לאור הבלי הכפירה. אבל יש סימטריה מלאה מבחינת הקבלה של ערכי הבית והסביבה. שום "צורך עז באב עליון" או "ספקנות וביקורתיות" ושום בטיח.
 
למעלה