האם יש הורות אבסולוטית?

[רותי ע]

האם יש הורות אבסולוטית?

אני שומעת מאז שהפכתי לאמא הרבה הכללות- "לילד הכי טוב ש.." "אסור לך לעשות את זה.." "מחקרים הראו שאם תעשי את זה, הילד שלך יהיה פחות מילדים אחרים.." "ברור שחייבים לעשות את.." אבל כשאני חושבת על התחומים השונים המרכיבים את ההורות אני לא מוצאת אפילו אחד שיש בו אמת מוחלטת ואבסולוטית, קווים מנחים וברורים שחייבים ללכת לפיהם. רק מכלול של שיטות וגישות. אפילו בענייני בריאות-יש כאלו שטוענים שצריך לאכול X מגיל Y ויש הטוענים אחרת. יש כאלו שטוענים שצריך לתת חיסון כזה ויש שטוענים אחרת. על אחת כמה וכמה בנושאים חינוכיים. ואולי אני טועה.. האם יש תחום בהורות שיש בו אמת אחת, יחידה ואבסולוטית?

 

[אמיר.]

יש... בטח שיש...

הורה אוהב את ילדו (ואם לא.. אז יש רופאים ..

) כל השאר... תלוי באישיות של המעורבים בענין.

 

[אמא של תומר]

מאז שהצטרפתי לפורום - לא נראה לי

עד שהצטרפתי לפורום המגוון הזה, חשבתי שכן. עכשיו כבר לא.... כל נושא/שאלה שעולים כאן בפורום, גוררת מספר דעות כמספר המשתתפים, בכל נושא - רגשי, פסיכולוגי, בריאותי, חינוכי... אני נזכרת בכמה מהדיונים הסוערים שנערכו כאן בשבועות האחרונים.... ועכשיו בטוחה שלא. וגם לגבי מה שאמיר כתב - גם אהבה של הורה לילד היא לא טריוויאלית. כמובן שמי שאין לא אהבה אינסופית לילדיו הוא קצת פסיכי בעיני (ולכן הרופאים - ?) אבל זה לא דבר טבעי, ואני נזכרת באחות של קרובת משפחה רחוקה, שבמשך חודש לאחר הלידה לא יכלה בכלל להסתכל על הילד שלה, ואמא שלה טיפלה בו, והים היא בכלל לא מסוגלת להעלות על דעתה להביא ילד נוסף - למרות שיש לה ילד מ-ה-מ-ם.

 

[אביא]

מה שאת מתארת נקרא

דיכאון אחרי לידה. זו תופעה פתולוגית זה לא נורמאלי.

 

[נילי של ס&כ]

חודש אחד זה לא דיכאון שלאחר הלידה

יש תופעה שנקראת "עצבות שלאחר הלידה" (post partum blues), והיא נמשכת שבועיים עד 3 חודשים לאחר הלידה, עד שההורמונים "מיישרים קו". זו תופעה יותר שכיחה מדיכאון שלאחר הלידה, וקלה יותר להתמודדות. כדי להגדיר דיכאון שלאחר הלידה (post partum depression), הוא צריך להמשך תקופה שעולה על 3 חודשים. בתור מי שהיתה בתוך זה שנה - זה בהחלט בהחלט לא נורמאלי. אגב, התגובה שלי לדיכאון היתה הפוכה - הדיכאון יצר אצלי רגשות אשמה, אז במקום להתרחק מספיר נצמדתי אליה. לא נהניתי מלהיות איתה. אני בקושי זוכרת אותה מהשנה הראשונה שלה. אבל הייתי איתה "twenty four-seven" והתעקשתי להשאר צמודה אליה גם כשהציעו לי (אמא, בעל) לתת לי מרחב נשימה.

 

[anat30g]

ההורה הסביר

בחוק יש מונח שנקרא "הסביר" - הרופא הסביר, המורה הסביר, ההורה הסביר... ז"א הממוצע. הדעה שלי שלילד הכי טוב שיהיה לו הורה סביר... שיפעל הדרך שנראת לו הנכונה ביותר ויתמיד בה... כי לילד הכי טוב שיגרה קבועה אך גמישה... כפי שהבנת בתוך שני משפטים יש כל כך הרבה דברים מנוגדים... בגדול ילד צריך הורה אוהב שרוצה בטובתו... הדרך להשיג את זה מתשנה לפי הילד ולפי ההורה... כולנו אחרים ולכל אחד מאיתנו מתאים משהו אחר... אין אמת אבסולוטית - כל הורה יכול לבחור בכל דרך מתאימה לו ולילדו בתנאי שהיא "סבירה", ושהוא לא עובר על חוק.

 

[jole]

לדעתי צריך להיזהר ממילים כמו

אבסולוטי, משהו די סופי ומוחלט ובעיקר גיליתי שצריך להיזהר מהאבסולוטי לגבינו-"ככה אני" ככה אני חושבת שצריך להיות וזהו". כשנולד הבן הראשון היו לי מן חוקים כאלה, דברים שבאמת ובתמים האמנתי שכך הם צריכים להתנהל או להיות. לכשעצמו אין בכך רע אלא שכאן נכנס האבסולוטי, כל כך נאחזתי באיך אני חושבת שגידול הילד שלי צריך להיות שלא הייתי פתוחה לשמוע דעות אחרות לא כל שכן מנוגדות. עם הזמן השתחרר הכווץ ולמדתי ללמוד מנסיונם של אחרים, ונפתחתי לשנות את דרך המחשבה ולהתאים את הדרך לזמן ולמקום , לזרום יותר. היום כשיש לי תינוק בן חודשיים וחצי בבית ומאז שגיליתי את הפורום אני גולשת בכל הזדמנות, קוראת את ההודעות של כולן ונהנית להעשיר את בנק האפשרויות והפתרונות שלי בעזרת השפע שמציעות הבנות. ואם בכל זאת משהו אבסולוטי אני מרגישה שזה מתייחס למקסימום שאני מקדישה להיותי אמא. ומי יכול לשפוט אמא טובה/אמא גרועה? אני מקסימום אמא שיש באפשרותי להיות.