האם יש כֵּאלוהינו?

[hayimamar]

האם יש כֵּאלוהינו?

בסידור אפשר להיתקל לפעמים בניקוד מוזר. כך למשל יש שם: "אין כֵּאלֹהינו, אין כַּאדוֹנינו...", במקום "כאלהינו","כאדונינו"(שבסגול,סגול-חטף ופתח,חטף-פתח בהתאמה); "לֵאמֹר" כשהגיוני היה:"לאמר"(שוב בסגול וסגול-חטף). \אמנם בקשר ל"לאמר" - כל הטענות שמורות לתנ"ך\ כמו כן בכל הסידורים, גם המדויקים ביותר כתוב "כנאמך" כשהמ' ללא דגש, אף שהא' בקובוץ. כהנה יש עוד, אבל מישהו מוכן להסביר את שעד הנה?

 

[friend9]

יש "כֵּאלוהינו"

הצירוף של "אלוהים" על כל נטיותיו, עם התחיליות ו,ב,מ,כ בא בתנ"ך קרוב למאתיים פעמים. ב-95% מהמקרים, ללא ניקוד כלל באות א'. זה הכלל. לדוגמה: בראשית פרק ג ,פסוק ה: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע.

 

[friend9]

תיקון קטן: ל' ולא מ'

 

[hayimamar]

../images/Emo13.gifתודה, חבר9

האם יש כלל רחב יותר? מה עם "לאמר"?

 

[or99]

איפה כתוב "כנאמך" ומה הניקוד?

 

[hayimamar]

../images/Emo92.gif

"צור ישראל, קומה בעזרת ישראל, ופדה כנאמך יהודה וישראל" (ברכת "גאל ישראל") הניקוד ב"כִנאמךָ" נ' בשוא, א'-קובוץ, מ'-סגול. (המקלדת שלי מסרבת לנקד אותם) גם בקריאת שמע: "מזזות" הז' הראשונה בקובוץ ובשניה אין דגש.

 

[or99]

הכללים של שיבוץ אימות הקריאה...

הם די חדשים ולא היו מוגדרים כ"כ בתקופת המקרא ובתקופת הניקוד הטברייני. לכן גם הכלל של קובוץ - מקורו בתנועה קטנה, שורוק - מקורו בתנועה גדולה לא קיים שם. לדוגמה: "לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ" (דברים לה,ו) "לָנוּס שָׁמָּה כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (דברים לה,טו) המילה נְאֻם נכתבת בתנ"ך תמיד בכתיב חסר, והסידורים נכתבו עפ"י הכתיב המקראי. קריאת שמע היא כולה ציטוט מן התורה, ולכן הכתיב הוא כפי שהוא שם. שים לב שבפרשה השנייה הכתיב הוא מלא - מְזוּזוֹת. עוד דוגמה לחוסר העקביות בתנ"ך. אגב, בפרשה הראשונה לרש"י הייתה גרסה אחרת. בפירושו הוא כותב: "מזוזת כתיב - שאין צריך אלא אחת".

 

[hayimamar]

זאת אומרת,

שמה שאנו מחלקים היום לקובוץ ושורוק בתקופה מסוימת עוד לא התפצל, גם התנועה הגדולה וגם הקטנה סומנו בקובוץ? יפה מאוד. באמת נתקלתי בדברים דומים בתנ"ך, עכשיו אני שומע איזשהו הסבר. אולי גם מסמנים קובוץ של תנועה גדולה ב"מתג"? בקשר למזוזות הפרשה השניה, שמתי לב גם אני. תודה על גירסת הרש"י, זה מעניין. (אף שהרש"י בטח מביא מדרש, הוא לא היה מביא אא"כ גרס כך). שוב תודה

 

[or99]

זה לא בדיוק ככה... מחר אני אסביר...

אם אתה מעוניין.

 

[hayimamar]

ודאי.

 

[or99]

אומרים שפעם היו...

6 תנועות: a u i קצרות. ו-a u i ארוכות. מהתנועות האלה התפתחו התנועות שלנו, של הניקוד הטברייני. (צירה למשל הוא התפתחות של i קצרה). אבל התנועות של הניקוד הטברייני לא מציינות אורך של תנועות. לדוגמה, אין הוכחה לכך שצירה בוטא באופן ארוך יותר מסגול. ההבדל היה בתנועה עצמה, הבדל איכותי, ולא באורך שלה. בקשר לקובוץ ושורוק: בתנ"ך, כפי שראית, לפעמים התנועה נכתבת עם ו' ולפעמים לא (אפשר למצוא חוקיות מסוימת, אבל לא זו של הניקוד המקובל היום). בניקוד הטברייני לא הורידו או הוסיפו אימות קריאה. אם הייתה ו' - סימנו שורוק ואם לא הייתה ו' - סימנו קובוץ. טוב... מה שאמרת הוא בעיקרון נכון אלא שבזמן הניקוד הטברייני, מתי שסימנו את הקובוץ, לא היה מושג כזה "תנועה קטנה/קצרה". הם פשוט הלכו לפי התנ"ך. וגם בתנ"ך לא בטוח שהיו המושגים האלה. בקיצור, מה שנכון לומר: "גם תנועה שביסודה ארוכה (u ארוכה) נכתבה לעתים ללא ו' בתנ"ך, ולכן סומנה בקובוץ בניקוד הטברייני". (אגב, יש גם מקרים הפוכים - "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי, וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ" ישעיהו נא,ד ועוד). אני מצטער שההודעה לא מסודרת, כי הנושא די מסובך וגם אני לא מבין הכול... הדבר מסובך משום שאין ממש נתונים על המבטא שהיה בתקופת הניקוד הטברייני ובתקופה שמשקפת את הכתיב של התנ"ך. כשאוכל אנסה לעשות סיכום מסודר של הנושא, כי גם לי מפריע שבחוק ניקוד ההברות התיאור הוא סינכרוני - במושגים שלנו בלבד, כמו תנועה גדולה וקטנה שלפעמים הם פיקטיביים, וללא המימד הדיאכרוני-היסטורי.