תשובות לשאלות
(א) השאלה צריכה להיות הפוכה - מהיכן הגיע פתאום הה'? (הרי הגיוני יותר לתעתק ia- כ-יא מאשר כ-יה). עד כמה שהצלחתי לברר, ה-יה הוא חידוש של בן-יהודה. יש לי הערכה אין-קץ לפועלו הכביר של האיש, אך כאן אני חולק עליו. (ב) לא הסברתי את עצמי היטב בעניין הציפיה למשיח (
תוכל לקרוא ביתר עיון כאן). דעתו של הרמב"ם, כפי שאתה מציג אותה, נאה בעיני, בדיוק משום שהיא מעודדת
שלא לפעול באורח שוטף כאילו המשיח עתיד להגיע כל רגע. למעשׂה, עדיף לטעמי לפעול כאילו אין משיח בעולם כלל, בבחינת 'לא עלינו המלאכה לגמור, אך אין אנו בני-חורין להבטל ממנה'. עם זאת (ולמרות שאינני בקי כמעט בכלל בכתבי הרמב"ם ובשיטתו), נדמה לי שאתה מקצין מעט את עמדתו, לגבי ההשקפה על ביאת המשיח בעתיד. (ג) למען השם, מתי ב3,400 השנה האחרונות היו לעם ישׂראל חיים סדירים וסבירים? היש עוד עם תחת השמש המתמחה כל כך באבסורדים וקטסטרופות? (ד) אתה צודק בהחלט. בכל פעם שהגיע משיח (והגיעו המון!) קרתה קטסטרופה גדולה. הרצון להביא משיח כאן ועכשיו הביא, עד היום, לתוצאות קשות ביותר. אבל היום אנו נמצאים במצב עדין וחסר תקדים. העובדה שגלות של אלפיים שנה באה לקצהּ, ואגב כך הגשימה נבואות עתיקות יומין, מעלות באופן טבעי שאלות לגבי המרחק בין ההווה לבין קץ הימין. לכאורה, לא צריך להיות קשה מדי לעשׂות כאן בארץ בדק בית רציני, ולתקן את החברה כך שנהיה באמת "אור לגוים". למעשׂה, הדבר קשה כקריעת ים-סוף, כיון שכמעט כל העם היושב בציון שקוע בתרדמת עמוקה. אחד הדברים המתסכלים ביותר בנסיון לעורר אנשים, הוא לראות כיצד יהודים מאמינים (כמה מחברי הטובים ביותר...), המתפללים כל יום בדבקות לביאת משיח, מתקשים לדרבן עצמם לפעולה מעשׂית שעשׂויה, אולי, לקדם את בואו (או סתם לשפר את המצב כאן, אם אתה רמב"מיסט לכל אורך הדרך).
