mimi השאקלית
New member
האם יש לזה עתיד אמיתי?
היי, אני בת 21. עד עכשיו לא ממש היו לי מערכות יחסים "נורמליות". כן יצאתי עם גברים, אבל לדוגמא בדיעבד אני יודעת שעם החבר הראשון שלי הקשר היה סתמי וזה היה סתם בשביל "שיהיה לי חבר", השאר אח"כ היו מבוגרים ממני בהרבה (10-11 שנים) וגם איתם היו קשרים שנמשכו קצת זמן והיו מעין פנטזיה, הייתי אובססיבית אליהם ואז אחרי כמה זמן נמאס לי מהם ממש. הסתרתי את הקשרים מההורים שלי והם לא באמת החזיקו מים..
אני מגיעה ממשפחה דתית אבל בגיל 18 החלטתי לעזוב את הדת מכל מיני סיבות, בעיקר רגשיות.
לפני חצי שנה הכרתי בחור בן 23 אטאיסט ממשפחה חילונית לגמרי שמאוד עניין אותי ומאוד צללתי לקשר איתו, יצאנו ביחד שלושה שבועות שבהם מאוד התקרבנו, הכרתי את כל המשפחה שלו והוא ממש רצה כבר שאהיה חברה שלו. ואז הוא טס לחצי שנה... ידעתי שהוא יטוס ואולי הדדליין זה אפילו מה שגרם לי לתת לזה סיכוי אמיתי ולראות את הכל באור יותר קסום.
במשך החודשיים- שלושה הראשונים שלו בטיול דיברנו בסקייפ וקצת התגעגעתי אליו ואז כבר היה לי מישהו אחר וגם אני התחזקתי מבחינה דתית, התחלתי ללכת לשיעורי תורה אז כבר "ירד" לי ממנו אז אמרתי לו שנפסיק לדבר ובמשך החודש וחצי האחרונים שלו בטיול ניתקנו קשר.
ועכשיו הוא חזר..
לפני שבוע. נפגשנו שלשום ואתמול וכל פעם היה פשוט כיף ושכבנו, אבל לא באמת דיברנו על שום דבר מהותי.
ויש לי כרגע המווווווווון בלבולים בראש...
מצד אחד כשאני איתו מאוד מאוד כיף לי וטוב לי, יש ביננו חיבור עדין ונכון ואני מרגישה שאנחנו משלימים אחד את השני. הוא מעורר את הצדדים האינטלקטואליים והפראיים בי וגם הרגישים.. אבל כשאני לא איתו הוא לא חסר לי . כי כשאני בלעדיו אני כאילו מישהי אחרת.. מישהי עם יותר גבולות. מאוד חשוב לי להתחזק מבחינה דתית, לנסות לשמור שבת ועוד מצוות שכאני מדברת איתו על זה אז הוא מציג לי את הטענות שלו נגד הדת שגורמות לי להרגיש שלקשר הזה אין שום סיכוי.
וזה נורא מתסכל...
אני רוצה לתת לקשר הזה צ'אנס, סוף סוף יש לי משהו שמרגיש אמיתי ונכון בידיים, חיבור ביני לבין מישהו שעושה לי טוב אמיתי. ומצד שני, האם זה באמת טוב אמיתי? אם הוא לא תומך בדרך שלי? לא מאמין באותן אמונות כמוני?
ומה שהכי קשה לי זה שהוא גורם לי לערער בעצמי באמונות שלי.
כי אמנם אני מגיעה ממשפחה דתית אבל יצאתי מהדת בגיל 18 וכרגע אני חוזרת אליה מכיוון אחר ואני מרגישה שכל מה שהוא מאמין בו גורמות לי לערער באמונה שלי.
כך שזה או אתגר שיגרום לי להבין מה באמת נכון לי, או מכשול שמונע ממני להתקדם בדרך הנכונה לי...
אני כרגע בשלב של מציאת כיוון בחיים ואני מתלבטת.. האם קשר כזה יכול בכלל להחזיק מעמד עם פערים כאלה ואם קשר כזה בריא וכדאי להמשיך אותו?
היי, אני בת 21. עד עכשיו לא ממש היו לי מערכות יחסים "נורמליות". כן יצאתי עם גברים, אבל לדוגמא בדיעבד אני יודעת שעם החבר הראשון שלי הקשר היה סתמי וזה היה סתם בשביל "שיהיה לי חבר", השאר אח"כ היו מבוגרים ממני בהרבה (10-11 שנים) וגם איתם היו קשרים שנמשכו קצת זמן והיו מעין פנטזיה, הייתי אובססיבית אליהם ואז אחרי כמה זמן נמאס לי מהם ממש. הסתרתי את הקשרים מההורים שלי והם לא באמת החזיקו מים..
אני מגיעה ממשפחה דתית אבל בגיל 18 החלטתי לעזוב את הדת מכל מיני סיבות, בעיקר רגשיות.
לפני חצי שנה הכרתי בחור בן 23 אטאיסט ממשפחה חילונית לגמרי שמאוד עניין אותי ומאוד צללתי לקשר איתו, יצאנו ביחד שלושה שבועות שבהם מאוד התקרבנו, הכרתי את כל המשפחה שלו והוא ממש רצה כבר שאהיה חברה שלו. ואז הוא טס לחצי שנה... ידעתי שהוא יטוס ואולי הדדליין זה אפילו מה שגרם לי לתת לזה סיכוי אמיתי ולראות את הכל באור יותר קסום.
במשך החודשיים- שלושה הראשונים שלו בטיול דיברנו בסקייפ וקצת התגעגעתי אליו ואז כבר היה לי מישהו אחר וגם אני התחזקתי מבחינה דתית, התחלתי ללכת לשיעורי תורה אז כבר "ירד" לי ממנו אז אמרתי לו שנפסיק לדבר ובמשך החודש וחצי האחרונים שלו בטיול ניתקנו קשר.
ועכשיו הוא חזר..
לפני שבוע. נפגשנו שלשום ואתמול וכל פעם היה פשוט כיף ושכבנו, אבל לא באמת דיברנו על שום דבר מהותי.
ויש לי כרגע המווווווווון בלבולים בראש...
מצד אחד כשאני איתו מאוד מאוד כיף לי וטוב לי, יש ביננו חיבור עדין ונכון ואני מרגישה שאנחנו משלימים אחד את השני. הוא מעורר את הצדדים האינטלקטואליים והפראיים בי וגם הרגישים.. אבל כשאני לא איתו הוא לא חסר לי . כי כשאני בלעדיו אני כאילו מישהי אחרת.. מישהי עם יותר גבולות. מאוד חשוב לי להתחזק מבחינה דתית, לנסות לשמור שבת ועוד מצוות שכאני מדברת איתו על זה אז הוא מציג לי את הטענות שלו נגד הדת שגורמות לי להרגיש שלקשר הזה אין שום סיכוי.
וזה נורא מתסכל...
אני רוצה לתת לקשר הזה צ'אנס, סוף סוף יש לי משהו שמרגיש אמיתי ונכון בידיים, חיבור ביני לבין מישהו שעושה לי טוב אמיתי. ומצד שני, האם זה באמת טוב אמיתי? אם הוא לא תומך בדרך שלי? לא מאמין באותן אמונות כמוני?
ומה שהכי קשה לי זה שהוא גורם לי לערער בעצמי באמונות שלי.
כי אמנם אני מגיעה ממשפחה דתית אבל יצאתי מהדת בגיל 18 וכרגע אני חוזרת אליה מכיוון אחר ואני מרגישה שכל מה שהוא מאמין בו גורמות לי לערער באמונה שלי.
כך שזה או אתגר שיגרום לי להבין מה באמת נכון לי, או מכשול שמונע ממני להתקדם בדרך הנכונה לי...
אני כרגע בשלב של מציאת כיוון בחיים ואני מתלבטת.. האם קשר כזה יכול בכלל להחזיק מעמד עם פערים כאלה ואם קשר כזה בריא וכדאי להמשיך אותו?