האם יש למישהו עצה בשבילי?

[הגי12]

האם יש למישהו עצה בשבילי?

שלום לכולם אני כבר די מבוגר ומגמגם חזק מגיל ילדות. בין שאר הטיפולים הייתי גם אצל ברברה דם, ובסיום הקורס תופעת הגמגום ירדה אצלי לזמן קצר, אבל רק בתנאי דיבור "סטריליים". אני מתכוון לכך, שבבית או עם חבר קרוב הצלחתי איך שהוא לשמור על שטף דיבור תקין, וגם זה רק לזמן קצר. כשהייתי צריך לדבר עם הבוס בעבודה, או אם מישהו זר, הגימגום חזר בגדול. אני מייחס זאת לעובדה שמהרגע שאני מדבר, אני ממקד את כל תשומת הלב לתוכן הדברים שאני אומר, וקשה לי באותו זמן לשמור על הוצאת קול עדינה, ששרירי הגרון רפויים, וכן לשמור ביקורת על נשימה נכונה בעזרת הסרעפת וכו'. גם כשאני נתקע, קשה לי כבר להתעשת ולחזור לדיבור תקין, אולי בגלל העובדה שכבר התגליתי כמגמגם. השאלה שלי היא, כיצד אפשר להתרכז בו זמנית גם בביקורת על הטכניקה של הדיבור, וגם בתוכן הדברים שאתה אומר? תודה מראש לכולם

 

[shuky63]

מתי עשית את הקורס של ברברה?

אני שואל כי אתה מתאר את הטיפול הישן שלה שבו בדומה להדסה צריך להקפיד על טכניקה וקשה להתרכז בתוכן הדברים.ברברה הבינה שזו טעות וזה לא הדיבור היכון כי אדם לא מגמגם ללא חושב על איך הוא מפיק את הדיבור. בשיטת הטיפול העכשוית שלה מתרכזים בהפקת הרעיון בראש ובהפעלת מיתרי הקול וזה מה שעושה אדם לא מגמגם.אולי זה יתאים לך יותר.

 

[oxymoron]

מודעות

"השאלה שלי היא, כיצד אפשר להתרכז בו זמנית גם בביקורת על הטכניקה של הדיבור, וגם בתוכן הדברים שאתה אומר?" אז תשובתי היא להיות מודע. להיות מודע לרגע. להיות מודע מה מטרתך באמירת הדברים, איך אתה רוצה שהם ישמעו, להיות מודע לכך שהמוח שלנו חושב על המילה הבאה עוד לפני שהנוכחית נאמרה. עכשיו לדעתי כולנו מחפשים להיות מודעים. ינשם נזירים שמחשפשים זאת כל ימי חייהם... אז בתור תרגול המיינד להפוך מודעת יותר - עושים מדיטציה. כמובן שזה תהליך ארוך אך פשוט. לאחר שמתרגלים זאת במשך זמן, המיינד עולה ברמת המודעות גם לאחר סיום התרגול (המדיטציה) למשך היום-יום. "אני מייחס זאת לעובדה שמהרגע שאני מדבר, אני ממקד את כל תשומת הלב לתוכן הדברים שאני אומר, וקשה לי באותו זמן לשמור על הוצאת קול עדינה, ששרירי הגרון רפויים, וכן לשמור ביקורת על נשימה נכונה בעזרת הסרעפת וכו'" אתה יודע שהייתי בן 4 שלחו אותי הוריי למאבחן שכזה, עכשיו הוא אמר להם שאני מגמגם כי אני "חכם" ולכן המוח שלי עובד מהר יותר מאשר הפה, כלומר אני חושב על המשך הדברים ואפילו על התגובה של הבנאדם שאני עומד מולו עוד לפני שאני מעביר את המידע לפה. הוא צודק, אבל כולנו כאלה, כל בני האדם באשר הם. קשה להגיע למצב שאתה חושב אך ורק על המילה הנוכחית, גם עכשיו שאני כותב, אני חושב כבר על המשך ההודעה.. כאלה אנחנו. זה טוב שאתה מנסה ל"אבחן את עצמך" ולהגיע לפתרון, אבל אין לך מה לשקוע בבוץ שקשה לך וכזה אתה ואין מה לעשות. העובדה היא שבתנאי דיבור סטריליים כדברך קל לך יותר לשמור על שטף. המוח שלך עובד אחרת בתנאי דיבור סטיריליים? כאשר אתה מדבר עם חבר קרוב אינך ממקד את כל תשומת-לבך לתוכן הדברים? נסה להתייחס לבני אדם כמו שהם באמת- חלקי גוף פנימיים שמוחזקים בתוך גוף עם נשמה, לרוב מודחקת. לכן עלינו לשאוף שהשטף הקיים שאנו מדברים לעצמנו -יהיה קיים עם כל האנשים באשר הם.

 

[b e ll]

יש לי כמה עצות בשבילך ../images/Emo42.gif

התשובה היא מאוד פשוטה. את הטכניקה אי אפשר להדליק ולכבות כמו מפסק. גם קשה להשתמש בה אם לא הופכים אותה בעזרת התרגול לטבע שני ואם לא משתמשים בזה ברוב מצבי הדיבור. תרגול רציף יאפשר לך "לזכור" מה מרגישים תוך כדי שמירה על המשימות, כך שתוך מספר שבועות (במקרה הגרוע) תוכל לשלוט בטכניקה מחדש וליישם אותה בהרבה מצבי דיבור. פשוט תשתמש בסטופר שלך והתחל לתרגל באורכים משתנים של זמן להברה תוך שמירה מירבית על המשימות. העצה השניה שלי היא האטה של קצב הדיבור, קשה להתרכז במשימות וגם ברעיון אם מדברים אוטוסטרדה. בכל מקרה ברגע שאתה מגמגם כל תשומת הלב שלך מוסטת לכיוון הגימגום וההשפעה שלו עליך ועל התדמית שלך, גם כשאתה מגמגם אתה מתרכז פחות ברעיון שאותו אתה מנסה להעביר. זה בסה"כ עוד משהו שבו אנו נדרשים לעשות שני דברים ביחד... היכולת הזו משתפרת עם התרגול, הנסיון וההצלחה. גיליתי שכשאני מתרגלת יש לזה השפעה של הרפייה עבורי. הרפייה של שרירי הגרון ואיברי היגוי - הכניסה המלאכותית הזו לקצב איטי ומסודר מאוד מרגיעה אותי. מה שאני רוצה להגיד, שבכל מקרה אתה כבר רגיל לחשוב על שני דברים ביחד (הרעיון שלך ועל הגימגום), אז תחליט שאתה חושב על הרעיון ועל המשימות... עדיין אתה חושב על שני דברים סימולטנית אבל ... תדבר הרבה יותר בשטף.

 

[הגי12]

תודה על התשובה, כנראה שצריך לתרגל

ללא הפסקה, עד שההרגל יהפוך לטבע. האמת היא שאני חש רגשי אשמה על עצמי, על היותי מגמגם ללא היכולת להיפטר מהבעיה שכה מציקה לי. אני רוצה לספר לך משהו על הקורס אצל ברברה דם, שהייתי בו לפני כ-15 שנה. היינו חמישה אנשים בקורס, ולמיטב ידיעתי רק אחד הצליח לנצח את הגימגום. שיטת הלימוד הייתה, שמתרגלים כל הברה במשך 2 שניות, לאחר יומיים שלושה מורידים את הזמן לקצב של שניה אחת, אחרי זה חצי שניה, ואחר כך קצב רגיל. בהפסקות שבין התירגולים היינו משוחחים ביננו, אבל רק אותו אדם המשיך לדבר בקצב של 2 שניות להברה כל הזמן, גם בהפסקות. אצלו לא היו הפסקות בתירגול, וברגע שהוא נכנס לקורס הוא פשוט כאילו החליף סוויץ' בראש, ומתח קו על העבר. הוא יישם בדייקנות כל מה שלמד בקורס עד עכשיו - כל הזמן וללא הפסקה. אני חושב שזה הדבר העיקרי, שצריך להדגיש בפני מי שמגמגם ורוצה ללמוד בקורס מעין זה. אתה הולך לפתוח דף חדש, אתה צריך להיות מוכן נפשית ליישם צורת דיבור חדשה, בכל זמן ובכל מצב, גם אם היא שונה מהרגיל.

 

[b e ll]

קודם כל היכולת להפטר מהגימגום היא

יכולת נרכשת ולכן אתה צריך להפסיק להרגיש רגשי אשם. תמיד אתה יכול להתחיל מהתחלה - אף פעם זה לא מאוחר מדי. אני עברתי את הקורס האינטנסיבי הראשון בהדסה והיחידה מבין חמשת האנשים שהחלו איתי אז ששומרת על שטף גבוה עד היום. כך שאני מניחה שמבחינת הדסה אני הראשונה שהצלחתי. עברתי את הקורס ההוא בשנת 1988 ומאז אני רוב הזמן משתמשת במשימות כפי שלמדתי אותן אז, היום אני כבר לא כ"כ בטוחה מתי אני משתמשת בהן ומתי זה ספונטני - אבל מה אכפת לי? העיקר הוא השטף. תראה כאן בפורום יש גם גישה שאומרת שאנשים שלא מגמגמים לא חושבים על הדיבור שלהם ולכן צריך ללמד את המגמגמים לא לחשוב על הדיבור אלא רק על פקת הרעיון הברה אחר הברה. באותה נשימה נאמר גם שהשיטה הזו קשה מאוד ללימוד ורוב האנשים לא מצליחים ליישם אותה. נאמר כאן גם שהשיטה של הדסה הינה טעות. איני באה לשפוט שום שיטה ויכול להיות שבעוד שנים יתגלה שאכן שיטה אחת הינה ה-שיטה והאחרות טעות. אני מספרת מה היה מצבי לפני 16 שנים כמעט, ואני מספרת מהו מצבי היום (גם מבחינת דיבור אבל גם מבחינת כל שאר האספקטים) - ואתה תשפוט היכן אתה רוצה להיות. אני יכולה לומר לך שאפשר לשפר את השטף בעזרת עבודה מבוקרת ולאורך זמן - אתה תחליט אם ברצונך להשקיע את המעט היחסי הזה כדי להפסיק להרגיש רע עם עצמך ורע כל פעם שאתה מדבר. תדמיין בעצמך כיצד יראו חייך אם השטף שלך יעלה "רק" ב- 20%, תדמיין גם מה היית יכול להשיג כתוצאה מזה ותראה אם זה כדאי לך. ודבר אחרון, אם היית (חס וחלילה) מתגלה כחולה בסכרת או מחלה אחרת שדורשת טיפול יומיומי, לא היית משקיע את הזמן הזה לטיפול בעצמך יום יום? אז מה ההבדל לגבי הגימגום? גם הגימגום הוא כרוני. צריך להחליף את הקסטה בראש, זה נכון. לחשוב אחרת. אבל זה אפשרי והתוצאות נהדרות ומאפשרות חיים נורמליים לחלוטין.

 

[sid2]

הי

קלינאי תיקשורת ,כבר פגשתה אחד . גם לי בעבר היו בעיות והנה היום התגברתי ,ומידי פעם כשניתפס הדיבור לומדים להחלץ ולהמשיך הלאה . ואם זה לא עוזר אני בטוח שיש בך כ"כ הרבה דברים אחרים שמחפים על כל העינין הזה . בהצלחה . ותעריך את עצמך כמו שאתה. בהצלחה.

 

[blues10]

לשאלתך

תראה, תופעת הגימגום קשורה באופי התדמית שלך, באיך אתה רואה את עצמך ואת העולם שמסביבך, הכל קשור בביטחון עצמי. כשתהיה לך הערכה עצמית גבוהה ולא תבהל מהעולם שמסביבך, אז הגמגום כבר יפסק מעצמו. לדוגמא: עם אנשים שאתה מכיר המון שנים או עם ילד קטן אתה לא מגמגם הרבה נכון? - זה מפני שאתה לא "חושש" מהם. ועוד דוגמא- אדם שיכור לא מגמגם, למה? - מפני שלא הוא לא מחובר למה שקורה סביבו. אתה צריך להיות יותר רגוע ושליו מבחינה נפשית ואז הכל יעבור בעז"ה.

 

[נירוסטה]

../images/Emo45.gif

 

[Shnaid]

תרופת סבתא../images/Emo36.gif

היי... רק רציתי להגיד שלי הייתה את אותה הבעיה כמו לך בגיל קטן... והלכתי גם לכל מיני טיפולים (לא שזה עזר...) ואז סבתא שלי הציע לי שכל פעם שאני מתחילה לגמגם אני פשוט יעצור אקח נשימה ויגיד את כל המשפט מהתחלה וקצת יותר לאט... בהתחלה זה היה מעצבן כי לא היה משפט נראה לי שלא אמרתי פעמיים אבל לאט לאט זה הפך לקל יותר ואז הגמגום נעלם בכלל... אז אני מקווה שזה יעזור לך כמו שזה עזר לי... והגמגום שלך יעלם סוף סוף!!!

 

[אני והדרמטיות שלי]

אני מכירה את תרופות הסבתאה

בוקר טוב... זה עזר לך??.

 

[נירוסטה]

ת'שמע,

אני מכירה כמה אנשים עם גמגום ... אחת מהן, היא בת 17, וכיום יש לה גמגום קל. למעשה, כמעט ולא מורגש. הפעמים היחידות בהן היא מגמגמת -הן כאשר היא נלחצת, או מתרגשת. כיוון שחומרת הגמגום היא דינמית -ביחס להלך הרוח הנוכחי שלה, אני מאמינה שהיא יכולה להשפיע על הגמגום והוא יכול להשפיע עליה. אבל הדינמיות בינהם היא חד צדדית. יאמר לזכותה שהיא לא סותמת את הפה לרגע!! לא משנה אם היא מדברת איתי, החברה שלה, או עם הבוס המאיים שלה. היא מקבלת את עצמה כפי שהיא. ורוב הזמן נושא הגמגום בכלל לא עולה על הפרק. לא אכפת לה מזה ולא אכפת לה מה אחרים חושבים או יגידו. היא מלאה בטחון עצמי..ואני חושבת שזה הדבר שתרם המווון להשתפרות שבגמגום שלה. פעם הוא היה הרבה יותר גרוע...העניין הוא שהיא לא נתנה לזה "לעבור לאט, לאט"... היא לא היתה פסיבית ולא ביישנית. היא היתה באינטרקציה מתמדת עם כל מי שהיא רק הכירה, ולמרות שתק' הילדות יכולה להיות תק' אכזרית וקשה מאוד- היא עברה דרכה. היא נכנסה בתוכה עם המון בטחון וככה גם יצאה ממנה !! לעומתה, ידיד שלי בן ה-14 יש לו גמגום דיי כבד. והוא כלכך מתבייש בעצמו- הוא לא מוציא אף מילה ליד אנשים זרים! לעולם!! אף פעם. אפילו כאשר פונים אליו- הוא לא יענה. הגמגום שלו הפך אותו בלית ברירה לילד סגור וביישן. כולם חושבים שהוא מופנם, או מוזר. לדעתי, בגלל כל החרדות והפחדים שיש לו מלדבר, ולהיות הוא עצמו- הגמגום שלו נהיה כבד יותר ולא משתפר. אפילו עם אמא שלו קשה לו לדבר. אני מניחה שהוא חושב שהגמגום זה נטל או אפילו נכות, או משהו שנותן לאחרים לגיטימציה ללעוג עליו ולהציק. אבל זה לא נכון. הכל בתוך הראש שלו, ואם הוא היה מאמין בעצמו קצת יותר, והיה נותן אמון גם באנשים אחרים-- הוא היה רואה שהוא לא חייב לחיות עם הגמגום בהרגשת נטל נוראית. אני מקווה שתוכל, כמו החברה שלי לקבל סופסוף את עצמך עם גמגום או בלי גמגום.כפי שאתה. ולא כפי שהית רוצה להיות.

 

[oxymoron]

בטחון עצמי

היי את יודעת שלפעמים עודף בטחון עצמי בא על חשבון דברים אחרים, כלומר לחפות על דברים אחרים. אז אני לא מכיר את חברה שלך ולא אומר כלום עליה. אבל שתדעי לפעמים זה אכן המצב וגם בנעוריי הסתובבתי לי עם אהבה עצמית ובטחון עצמי גדול ואף לפעמים רומס, וגם אני חייתי באשליה שלא מפריע לי בכלל שאני מגמגם - אז נכון שכאשר אדם מקבל את עצמו קל יותר לסובבים אותי לקבלו. אבל אחרי זה.. וואלה.. הכל התפוצץ לי בפרצוף. אז הבטחון המופרז הוא לפעמים סוג של הדחקה. ועוד לא יצא לי להכיר את האדם המגמגם שלא ייחס לגמגום חשיבות בכלל וחי איתו בהרמוניה מושלמת... רק שתדעי..

 

[נירוסטה]

אמממ...../images/Emo9.gif

בוודאי לא הרמוניה... להיות שונה זה להרגיש שונה... חוץ מזה, אני לא מגמגמת, אז אני לא יכולה לדעת בדיוק מה אתה מרגיש... אני לא מבינה רק איך אהבה עצמית מתפוצצת למישהו בפרצוף..(?)

 

[free soul]

גם אני גמגמתי

גם אני גמגמתי בילדותי.. אני חושבת שזה חלק מהביישנות שלי.. אז היו לי כמה בעיות בחיים שלי.. אבל, לא יודעת איכשהו שהזמן חלף גם זה הלך... תיתאמץ לבד לעבוד על זה..