האם יש מאין?

[shusta]

האם יש מאין?

טוב כמו לא מעט פה בפורום אני בעיקר קוראת וממעטת לכתוב. אבל עדיין בסוף אם לא נכתוב או נמות מבושה (כמו המעשנים) או סתם אני אוכל את עצמי על שאני בלי תשובות ומחפשת את עצמי וטובעת במרה של עצמי.
המעט חברות שלי ומכריי טוענים שאני אדם חברותי ונחמד, ואכן אני כזו - לפחות משתדלת. אבל, וכאן מתחיל אבל ארוך במיוחד:
בילדותי עברתי התעללות מינית, וזו הסיבה שבעתייה התקשתיי למצוא, לא הצלחתי לתת באנשים אמון ובגברים בפרט. לא מזמן סיימתי לקחת חלק מקבוצת תמיכה לנפגעות תמיכה מינית, שעשתה לי טוב. אבל הקבוצה הסתיימה וסופים לא כ"כ עושים לי טוב.
די נמאס לי מלהיות "נחמדה" ו"חברותית", מלנסות ולהתאכזב למצוא חברים ולהתבדא כל פעם מחדש.
אני לא בחורה קונבנציונלים, באמת שלא, וזו לא קלישאה. אני אוהבת לטייל (בארץ עם תרמיל על הגב), נגרות, צילום, סרטים (ולא סרטי פוצי מוצי). אני כן נראת טוב, משקיעה בעצמי.
אני לא הולכת עם שמלות/חצאיות ולא רואה בהן הלבוש האולטימטיבי הנשי (בילדותי כן הלכתי עם חצאיות כך שזה לא קשור לעברי), אני לא מתאפרת.
אז מה לדעתכם אני עוד אצטרך לעשות?
איך אני מוצאת גבר שלא בורח ממני ומצד שני אולי יש כאן אחד כזה שרוצה להתגבר על מהמורות החיים יחד?

 

[shoshan]

היי

נשמע לי שאת מאוד מאוד בודדה כרגע,
אולי את לא לבד אבל בודדה את מאוד.

האמת שזה מאוד מעורר הזדהות אצלי בנוגע לרגשות שהיו לי בעבר:
אני הייתי צריך מישהי שתכנס לתפקיד ה*אחות* הלא אפלטונית שמנחמת - שמבינה - שסולחת - שאומרת שזאת לא אשמתי - שאומרת שכל מה שעובר עלי הוא טבעי - שמוכנה לסבול אותי למרות מי שאני - שנותנת אהבה ללא תנאים - שמתמסרת ונותנת מעטפת בטחון.

פרויד היה ממש מאושר ממני.

ברור שעם כאלו ציפיות - ציפיות כל קשר יהיה אכזבה - מה שעזר לי הוא לחקור את הרגשות שלי והציפיות שלי - להבין איך אני יכול להשלים חלק מהציפיות בעצמי.

יש שיר יפהפה של ביאליק:

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:
אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרָי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

ואני אסיים בלכתוב שלמצוא בן או בת זוג זו משימה שלא קלה לאף אחד,
בטח ובטח שלא לנו - יש אנשים שכל חייהם ממשיכים לחפש - אל תאשימי את עצמך על זה שקשרים לא התאימו - ותנסי לא לכאוב מידי על זה שהם נגמרים - הרי זה עדיף שיגמר מוקדם ממאוחר, לא?
- פשוט תמשיכי לחפש את האביר שלך

בהצלחה!

 

[shusta]

תודה על התגובה. האמת תהיתי אם יש גברים בפורום כאלו שנפגעו ויבינו או עוסקים במקצועות טיפוליים.
האמת קנית אותי עם השיר של ביאליק אני אוהבת את הביצוע של אריק אינשטיין לו.
מהבעיות היותר גדולות שלי זה פיתוח ציפיות, ואתה מה אומרים על ציפיות כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. אני חושבת שפרויד היה נהנה מכולנו.

 

[shoshan]

 

[פאק אין לי כינוי]

בכנות?גם לי אין אמון ב99 אחוז מבני האדם.

מגיל צעיר,חברות נטשו,וכנראה זו הסיבה שאין לי חיי חברה בכלל.
עצוב אבל התרגלתי ואני ממלאת את הזמן והחיים שלי גם בלי זה.
לגבי גברים- מה אגיד ומה אומר.. עוד יותר קשה למצוא אחד בלי אינטרסים.אבל צריך להיות אופטימיים!

 

[shusta]

עצוב לי שאת מתרגלת למצב שאת לא מעוניינת במקום לנסות לשנות אותו. גם אני ממלאת את חיי בדברים שאני תמיד ראיתי בהם עיניין ורצון ללמוד (למשל נגרות וטאי צ'י) אבל זה לא במקום למצוא חברים.
עוד ואוסיף כי נכון שחשוב להיות אופטימית אבל חשוב שזה לא יהיה מאוס ו"בגלל כורח המציאות" אלא מתוך עיניין ורצון.