ובדיוק כמו ההודעה שלה שרשרת...
על טעם ועל ריח אין להתווכח.. אולי יש מצב שהוא אומר אתזה כי הוא *לא* מכיר את התקופה ה"אלקטרונית" של רדיוהד... אבל בסה"כ אפשר לאהוב את קריפ אחרי הכל, ואחרי הכל הוא גם שיר מעולה. (אני אישית מאוד מתחברת עם המילים...) בכלל, הבעיה היחידה עם השיר ההוא היא שהוא נחרש כל כך.. וזה כאילו השיר "היחיד" שכולם מכירים של רדיוהד..
ורדיוהד זה רדיוהד, לא משנה כמה השיר חלש *יחסית*, הוא עדיין שיר *טוב* כי זה רדיוהד ^^ לפחות ככה אני מרגישה
ובכל מקרה.... את האמת שאת פאבלו האני אני עדיין לא ממש מכירה.. התחלתי להכיר את רדיוהד דרך דה בנדס.. ולאט לאט גלשתי יותר לאלקטרוני מהייל טו דה ט'יף עד קיד א'.. ועכשיו שאני חרשתי על כל השירים האלה כל כך הרבה (כמובן שאין כזה דבר יותר מדי..) כשאני שומעת פתאום שירים "חדשים" (בשבילי) של רדיוהד מתקופת פאבלו האני, אני אישית מאוד מתלהבת מהם ומאוד אוהבת
ככה שזה עניין של כמה אתה שומע מכל "סוג" מוזיקה, ושוב, של טעם. נסה למשל לא לשמוע אפילו שיר אחד מתקופת פאבלו האני וידידיו במשך כמה חודשים.. אז תשמע ותראה .. אולי זה ייתן לך פתאום פרספקטיבה חדשה על השירים. ^^