אני לא יכולה להתכחש
לנגינה העולה וגוברת
אני חייבת להקשיב
זאת הילדה הקטנה בקולה הדקיק שרה
שמחה רבה שמחה רבה
אביב הגיע פסח בא
והשפתיים של האישה הזקנה, נפתחות, מתאחדות עם הילדה, שרות.
הפסח הרי עבר
מה זה קולך השר?
לרגע אחד, מול כיור המטבח, עושה בסירים שרובצים ימים
הייתה לי עדנה.
נפגשנו ברכבת, זוכרת?
שם כל החפצים שלך נשמטו מידייך
,
תמיד את מבולבלת כל כך, שאלתי,
מפוזרת כל כך,
כשעזרתי לך לאסוף את חפצייך
מרצפת הרכבת
כמה ספרים
גם אחד מהם
שלי,
את קוראת אותי, התפלצתי כמעט
כששתי הדמויות היו כמעט
התנגשות רכבות.
קמתי שבורה להדיח כלים
שבורה לסדר את המיטה
שבורה להסתכל על העץ
שבורה לזכור הכול ולא להצליח לחייך
שבורה בלי חיבוק מאדם
שבורה בלי
בלי
בלי
שבורה קמתי להשליך אשפה
שבורה לא לקרוא חדשות
שבורה לא לדעת
בני עמי
היכן
מסתתרים
שבורה קמתי
לעשות טלפון
להפיח תקווה
כשהידיים שלך בוחשות בתוך הלב שלי
בזהירות
בעדינות
הכול חי ותוסס ופגיע ורגיש
הכול בן 16
הוי, לב שמסרב
להתבגר
להזדקן
אוי, לב
פצוע ומדמם ורך ונוזל והומה ושורק לך
שלא תלך לבד בחושך
מה השאיפה שלי, את שואלת?
השאיפה שלי היא לעשות אלוהים
שביד רכה רכה יערבב יערבב יערבב את התקוות שלי
שביד רכה רכה ילטף ילטף ילטף את הכמיהות שלי
שביד רכה רכה ייתן לי ייתן לי ייתן לי
להיות נאספת, לאסוף, להיות שייכת, לשייך,
ליטוף, גוף, אוי, בשר, בשר בשר בשר כלומר בשרי ובשרו
שיאחזו וייתנו ביטחון בעולם הזה הרעוע
בעולם הזה הפוצע
בעולם הזה
רק בשרי ובשרו
רק מיליו ומילותיי
רק להיצמד