האם יש פה מישהי עם סיפור דומה שתוכל להמליץ ?
שלום, אני בת 33. סובלת מכאבים כרוניים מאז גיל 17.5. בתחילה התגלה ספונדילוליסטזיס דרגה 1+ פריצת דיסק L5-S1. באותו זמן הבנתי כי עליי להמשיך ולחיות עם המצב ואין מה לעשות. התמודדתי ביום יום עם כאבים כרוניים והקרנה לרגל שמאל. מיותר לציין שזה פגע קשות באיכות החיים שלי והשפיע על כל חלק בחיי.
בשנת 2006 הבנתי כי נוספה פריצת דיסק נוספת בגובה L4-L5 והמצב היה כבר בלתי נסבל. התייעצתי עם רופאים עד אשר החלטתי על אופצייה של ניתוח (לאחר שאף טיפול אחר לא עבד). בגיל 26 עברתי ניתוח קיבוע עמוד שדרה בשני הגבהים שציינתי. בגיל שלי התוצאות של הניתוח היו אמורות להיות טובות מאוד עם זמן החלמה קצר יחסית. לצערי זה לא היה המצב והכאבים "השתדרגו" למשהו אחר. כשנה וחצי לאחר הניתוח מצאתי את הדבר היחידי שעזר לי לחזור לתפקוד יחסית רגיל - תרופה בשם ליריקה. מאחר וזיהו כי המקור של הכאב שלי הוא עצבי, המליצו לי להתחיל במינון נמוך ובהמשך העלתי עד למינון מקסימלי (600). כיום ירדתי ל300 ליום.
מאז ועד היום אני סובלת מכאבים כרוניים המקשים עליי להרדם.רק בזכות התרופה אני בסופו של דבר נרדמת, לאחר יותר משלוש שעות. לעיתים קיימת הקרנה לרגל שמאל, אך ברוב הזמן שתי הרגליים כואבות באופן אחר ממה שהכרתי. הכאב הוא חד, שורף, עד כדי כך שלעיתים קשה לי לעמוד על הרגליים. כמו שהבנתם, למרות שאני לוקחת את הליריקה כ5 שנים, הכאב עדיין לא מווסת.
למרות הכל, לאחר שנים קשות מאוד, לשמחתי הרבה התחתנתי השנה ואנחנו חושבים כמובן על הבאת ילד לעולם. רק לאחרונה הבנתי עד כמה המצב מורכב. מהמכון הטרטולוגי הארצי הבנתי כי ההשפעה של הליריקה על התפתחות העובר אינה ברור לגמרי.קיים חשש לפגיעה במערכות העצביות של העובר והתפתחות מומים. הרופא המנתח אמר שקיים סיכון להעצמה של הכאב במהלך ההריון עד הלידה, אך לא קיים חשש להתפתחות העובר בעקבות הניתוח שעברתי.
אני עומדת כיום בפני דילמה קשה ביותר: בשנים האחרונות התייעצתי ובדקתי את האפשרויות.ניסיתי מה שיכולתי מלבד טיפולים פולשניים-אחרי הניתוח שעברתי אני לא מוכנה להעביר את הגוף שלי טראומה נוספת- ולא עזר שום דבר שעשיתי להרגיע את הכאב. מאחר והכאב שלי אינו מווסת ואני התייאשתי לגמרי מכל האפשרויות הקיימות, נשארתי תלוייה בתרופה הזו אותה אני לוקחת שנים. להפסיק אותה משמע חוסר תפקוד טוטאלי ושיבוש החיים שלי. להמשיך איתה אומר לקחת סיכון רציני בהבאת ילד לעולם. שלא נדבר על כך שבמהלך הריון אסור להשתמש בצורה קבועה במשככי כאבים רגילים.
האם יש פה מישהי שעברה הריון במצב דומה לשלי? אשמח לשמוע את הסיפור ואולי לקבל רעיונות נוספים מה עושים במצב הזה.
אני מרגישה שאני לבד לגמרי במערכה במיוחד כשנודע לי שאין הרבה אנשים צעירים שלוקחים את התרופה הזו ולכן אין מספיק מידע עליה.
אשמח לעזרה
שלום, אני בת 33. סובלת מכאבים כרוניים מאז גיל 17.5. בתחילה התגלה ספונדילוליסטזיס דרגה 1+ פריצת דיסק L5-S1. באותו זמן הבנתי כי עליי להמשיך ולחיות עם המצב ואין מה לעשות. התמודדתי ביום יום עם כאבים כרוניים והקרנה לרגל שמאל. מיותר לציין שזה פגע קשות באיכות החיים שלי והשפיע על כל חלק בחיי.
בשנת 2006 הבנתי כי נוספה פריצת דיסק נוספת בגובה L4-L5 והמצב היה כבר בלתי נסבל. התייעצתי עם רופאים עד אשר החלטתי על אופצייה של ניתוח (לאחר שאף טיפול אחר לא עבד). בגיל 26 עברתי ניתוח קיבוע עמוד שדרה בשני הגבהים שציינתי. בגיל שלי התוצאות של הניתוח היו אמורות להיות טובות מאוד עם זמן החלמה קצר יחסית. לצערי זה לא היה המצב והכאבים "השתדרגו" למשהו אחר. כשנה וחצי לאחר הניתוח מצאתי את הדבר היחידי שעזר לי לחזור לתפקוד יחסית רגיל - תרופה בשם ליריקה. מאחר וזיהו כי המקור של הכאב שלי הוא עצבי, המליצו לי להתחיל במינון נמוך ובהמשך העלתי עד למינון מקסימלי (600). כיום ירדתי ל300 ליום.
מאז ועד היום אני סובלת מכאבים כרוניים המקשים עליי להרדם.רק בזכות התרופה אני בסופו של דבר נרדמת, לאחר יותר משלוש שעות. לעיתים קיימת הקרנה לרגל שמאל, אך ברוב הזמן שתי הרגליים כואבות באופן אחר ממה שהכרתי. הכאב הוא חד, שורף, עד כדי כך שלעיתים קשה לי לעמוד על הרגליים. כמו שהבנתם, למרות שאני לוקחת את הליריקה כ5 שנים, הכאב עדיין לא מווסת.
למרות הכל, לאחר שנים קשות מאוד, לשמחתי הרבה התחתנתי השנה ואנחנו חושבים כמובן על הבאת ילד לעולם. רק לאחרונה הבנתי עד כמה המצב מורכב. מהמכון הטרטולוגי הארצי הבנתי כי ההשפעה של הליריקה על התפתחות העובר אינה ברור לגמרי.קיים חשש לפגיעה במערכות העצביות של העובר והתפתחות מומים. הרופא המנתח אמר שקיים סיכון להעצמה של הכאב במהלך ההריון עד הלידה, אך לא קיים חשש להתפתחות העובר בעקבות הניתוח שעברתי.
אני עומדת כיום בפני דילמה קשה ביותר: בשנים האחרונות התייעצתי ובדקתי את האפשרויות.ניסיתי מה שיכולתי מלבד טיפולים פולשניים-אחרי הניתוח שעברתי אני לא מוכנה להעביר את הגוף שלי טראומה נוספת- ולא עזר שום דבר שעשיתי להרגיע את הכאב. מאחר והכאב שלי אינו מווסת ואני התייאשתי לגמרי מכל האפשרויות הקיימות, נשארתי תלוייה בתרופה הזו אותה אני לוקחת שנים. להפסיק אותה משמע חוסר תפקוד טוטאלי ושיבוש החיים שלי. להמשיך איתה אומר לקחת סיכון רציני בהבאת ילד לעולם. שלא נדבר על כך שבמהלך הריון אסור להשתמש בצורה קבועה במשככי כאבים רגילים.
האם יש פה מישהי שעברה הריון במצב דומה לשלי? אשמח לשמוע את הסיפור ואולי לקבל רעיונות נוספים מה עושים במצב הזה.
אני מרגישה שאני לבד לגמרי במערכה במיוחד כשנודע לי שאין הרבה אנשים צעירים שלוקחים את התרופה הזו ולכן אין מספיק מידע עליה.
אשמח לעזרה
