בטבע יש (כימעט)רק זכרים כי הגידולים
מפרים את עצמם (דונמים רבים ליפעמים בגודל של מדינת ישראל ככל שזה נוגע להודו לפחות)וגם אם יש נקבה בשטח היא מייד מייצרת מלא זרעים מה שהורס את הפרחים.את הצ´ארס והחשיש מכינים מ"המיץ" של הצמח רק שיש כמה שיטות שונות להפקתו.הערבים בלבנון ובכלל נוהגים לקחת את כל הצמח (כולל שורשים כולל ענפים גדולים כולל הההכל)ולהכות אותו על קיר עד שיוצאת נישמתו מה שמוציא מימנו הרבה יותר מיץ ,את מה שנוצר מכניסים לשקים ומגהצים עם מגהץ אדים כך שנוצר חומר דחוס וריחני.ההודים ממוללים את הצמח בידיים ורק את החלקים היותר שווים אצלו שזה קצות הענפים והעלים.את הענפים הגדולים והשורשים הם זורקים.נידמה לי שיש גם סוגים פחות טובים של חשיש שפשוט מכניסים את כל הצמח לבלנדר או משהוא כזה...אבל אני ממש לא בטוח בזה ומה שאני אומר זה יותר פרי של שמועות ולא של מיידע שקראתי או שראיתי.בהודו ראיתי איך הם אוספים את הצמחים,בוררים אותם מיתוך מיבחר עצום שגדל שם ב"ג´אנגל" מה ניקרא והם אוספים רק את הצמחים שניראים "טובים יותר".מיסתובבים בעיר מנאלי ממש בין הסימטאות וביערות בסביבה כל מיני הודים יחפים עם סלים של קש על הגב ולשם הם אוספים את הצימחיה ,הם מטיילים להם כל היום הלוך חזור הלוך חזור ממחסן הג´ארס המקומי שהיה מאחורי הגסט האוס שלנו
ככה כל היום כל יום...ביערות ובהרים בסביבה צומח כל הזמן גראס משובח והם רק צרכים ליבחור את המשובחים שבגידולים שגם ככה גודלים פרא. בלבנון מגדלים כבר בצורה יותר מכוונת דונמים שלמים אותם קוצרים ולא משנה איזה צמח יותר טוב ואיזה פחות את כולם מורידים בבוא היום בלי יוצא מין הכלל.ההבדל בין הג´ארס לחשיש הוא יותר ביגלל שבהודו שיטת ההכנה אישית יותר וקפדנית יותר,עבודת יד להבדיל מתעשיתית.