האם יתוקן בקרוב העוול ההיסטורי בקשר למתיישבי ליפתה ?

[פרל דוד]

האם יתוקן בקרוב העוול ההיסטורי בקשר למתיישבי ליפתה ?

באיחור של עשרות שנים לוקחת ועדת הפנים בכנסת הנוכחית אחריות על התיישבות של עולים חדשים בכפר הנטוש "ליפתה" , הכינוי "פולשים" מרגיז ומקומם,אני כמובן עושה הפרדה בין המתיישבים ששוכנו ע"י המדינה לבין פולשים אחרים שהגיעו בשנות ה-90 שלהם אין כל זכויות.
אני קראתי עשרות מסמכים בגנזך על תחילת יישוב יהודים בשכונות שנכבשו בירושלים, איך בוצעה סלקציה בין "מקורבים"/פקידי השלטון החדש לישוב משפחות ב-מושבה הגרמנית, היוונית, קטמון הישנה ועוד...מקורבים קיבלו זכויות מגורים בבתים מפוארים על ריהוטם, ואחרים [הם משפחות העולים החדשים שהגיעו זה מקרוב] יושבו בפריפריה [סמוך לגבול שנוצר עם ירדן] במוסררה,בליפתה,בממילא, בתלפיות...לחלק הסדירו את הבעלות ולאחרים לא ניתנה האפשרות לרכוש את הזכויות...אם זו לא הפלייה...אז...מהי.
כך היה גם בשכונות ת"א בכפרים ג'מוסין, סלאמה,שכונת מנשיה,ועוד...צריך רק לראות איך חיים בשכונת הארגזים, בכפר שלם, גבעת עמל ועוד...שם מכרו פקידים מושחתים את קרקעות השכונה עם הדיירים תוך כוונה שהנושא יפתר מעליו.
אני תקווה שהעוול ההיסטורי יתוקן. [תוך הפרדה ברורה בין פולשים אמיתיים לבעלי זכויות יסוד במקרקעין]

פרל דוד

לכתבה ב"דה מרקר" על הדיון בועדת הפנים בכנסת .

הכנסת דנה בפינוי תושבי ליפתא: "לעולים מארצות ערב קראו פולשים ולקיבוצניקים - מתיישבים"
כך אמר יו"ר ועדת הפנים ח"כ אמסלם בדיון סוער לאור מאמצי רמ"י ועיריית ירושלים לפנות תושבי השכונה
■ ח"כ חנין: "ממש מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. באים להרוס את ביתו של אדם ואומרים לו - היתה תוכנית שיכולת להתנגד לה"
נמרוד בוסו [דה מרקר] 25.01.2016

דיון סוער נערך היום (ב') בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת תחת הכותרת"התנהלות המדינה ועיריית ירושלים כלפי תושבי ליפתא והסדרת זכויותיהם". בשכונה, הנושאת את שמו של הכפר הערבי שננטש על ידי יושביו במלחמת העצמאות, יושבו על ידי המדינה כ-300 משפחות עולים יוצאי תימן וכורדיסטן.

כיום נותר במקום כ-13 משפחות, אשר במהלך העשור החולף נאבקות במאמצי רשות מקרקעי ישראל ועיריית ירושלים לפנותן, תוך הגדרתן כפולשים. לפני כמה שנים שלחה רמ"י צווי פינוי לתושבים לשם הקמת שכונת וילות במקום, ולפני כשנה הפקיעה עיריית ירושלים את הקרקע לטובת הרחבת כביש 1 ושלחה גם היא צווי פינוי למשפחות אליהן היא מתייחסת כפולשים.

ח"כ חנין: "ממש מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. באים להרוס את ביתו של אדם ואומרים לו - היתה תוכנית שיכולת להתנגד לה"

במהלך הדיון שררה אחדות דעים בין חברי הכנסת כי הטיפול בתושבי השכונה על ידי רשויות המדינה וכן על ידי עיריית ירשולים לאורך השנים היה מחפיר, וכי אלה סבלו מאפליה, לאור אי קיום מדיניות הסדרת הזכויות בנכסי הנפקדים, ממנה נהנו תושבי שכונות אחרות בעיר, דוגמת המושבה הגרמנית ובקעה.

"בשכונות מוסררה, ליפתא וממילא אף אחד לא רצה לגור עם קום המדינה. הביאו יהודים מצפון אפריקה ומכורדיסטן ושמו אותם שם. היה נוח למדינה שהם שמרו על הגבול פיזית", אמר יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה ח"כ דודי אמסלם (הליכוד) בדיון. "לימים הקרקע התייקרה ופתאום אומרים להם שהם פולשים. זה נשמע לכם סביר? לא אתן שאת העולים שהגיעו מארצות ערב יכנו פולשים ולקיבוצניקים יקראו מתיישבים".

ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) אמר: "פשוט נמאס. אנשים יושבים בבית עשרות שנים, ופתאום מסתבר שיש נוהל משנות ה-50 שהם לא שמו לב אליו. זה ממש מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. באים להרוס את ביתו של אדם ואומרים לו – היתה תוכנית שיכולת להתנגד לה. התוכנית להרוס את כדור הארץ הייתה מופקדת באיזו גלקסיה, ואף אחד מתושבי כדור הארץ לא התנגד. אנשים לא התייחסו לאיזה נוהל שפרסמתם בשנות ה-50 באופן סודי, אז בגלל זה תנשלו אותם מכל זכויותיהם ?".

עו"ד רות אפרייט מהמחלקה המשפטית של רשות מקרקעי ישראל אמרה בדיון כי "מדובר בטענות שבית המשפט מצא כלא נכונות. יש שם תושבים שפלשו לליפתא ב-96'. יש כאלה שהסבים שלהם באמת גרו שם בשנות ה-50, אבל גם לי אין זכות על הדירה של סבא שלי. התושבים האמורים בליפתא לא עמדו ברף המינימלי להוכיח זכויות. התיקים התנהלו בבית משפט. במקביל התבצעה שם הפקעה של העירייה, ואנחנו כבר לא בעלי הזכויות בקרקע". יו"ר הוועדה ח"כ אמסלם תהה: "איך אתם מעבירים קרקע עם תושבים?" ועו"ד אפרייט השיבה "הגשנו תביעה לסילוק".

ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני): אמר כי "אני מתקומם למול הכאב של המשפחות, העוינות שמשתקפת מדברי נציגי מנהל מקרקעי ישראל והעקשנות להמשיך ולכנות אותם פולשים. אותם אנשים שהסכימו להתיישב בשנות ה-50 במקומות שאף אחד לא רצה לשבת בהם והנה המדינה מפקירה אותם כיום. ההתעמרות בתושבים היא בלתי נסבלת. אנחנו מדברים על 13 משפחות האם לא יכלו פקידי המנהל להגיע איתם להסדר ולהכיר להם תודה על כל השנים בהם הם גרים במקום הזה ?".

יו"ר הוועדה ח"כ דודי אמסלם סיכם ואמר כי לאור תמימות הדעים לגבי רשלנות המדינה בין כל חברי הוועדה בכוונתו לפנות לשר האוצר ויו"ר קבינט הדיור משה כחלון "שייקח את הנושא אליו לידיים ויתחיל להוביל הסדר עם התושבים. אתן לזה חודשיים. אם המדינה לא תגיע איתם להסדר, נלך לשינוי חקיקה עם כל חברי הוועדה".

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
פרל דוד סלולרי - 052-8964914
מידענות,איתור מקרקעין, יזמות בנדל"נ, יעוץ פרטני למתחמי נדל"נ.
מייל - [email protected]

 

[פרל דוד]

מי זו "דיור ב.פ. בע"מ" שלה מכרה ממ"י בשנת 61 את גבעת עמל.

למען השקיפות אקדים ואומר שהתבקשתי לסייע למשפחה מסויימת מגרעין היסוד של הכפר ג'מוסין שגרה בגבעת עמל ב' ולאחרונה נתבעה ע"י גורמים שונים לפינוי מביתה.
רקע.
חקרתי ואני עדיין חוקר את המאורעות של שנת 1948 שבגינם יושבו עולים חדשים לצד מפוני שכונת אל מנשיה ואחרים במבנים ריקים של הכפר ג'מוסין.

יש לדעת שהגורם המיישב במקום היתה ה"סוכנות היהודית" , אף אחד באותם ימים לא דאג שמה תושבי השכונה יהפכו בעתיד ל"פולשים",ואף גורם התיישבותי לא טיפל באופן ממוסד בהעברתם למגורים אחרים וממוסדים...ניתן לומר שזנחו אותם, מצד שני גם לא נעשה מאומה במיסוד השכונה או בנייתה,גם תשתיות לא נבנו במקום.
ניתן לאמר ש...100 מטר מהם נבנתה שכונה יוקרתית ויתכן שבנסיבות שנוצרו עלה ערך הקרקע פלאים והתושבים הלא רשומים הפכו לנטל על בעלי ההון והפקידות המושחתת של אותם ימים.

בשנת 1960 הוקמה מנהל מקרקעי ישראל שקיבלה את סמכויות "רשות הפיתוח" וקק"ל, והפכה לבעלים של מעל 93 אחוז מאדמות המדינה.
למנהלו הראשון של המינהל מונה יוסף וייץ, ותחתיו פעלו שני אגפים:
1. אגף לבעלות ורישום, בראשות משה לוין, [שעבר למינהל מרשות הפיתוח]
2. אגף לשימוש בקרקע, בראשות ראובן אלוני, שעבר למינהל ממשרד החקלאות.‏

בשנת 1961 שנה לאחר הקמתו,נמכרו אדמות גבעת עמל ע"י המינהל בחוזה לפיו רוב הזכויות משטחי גבעת עמל ב' יועברו לחברה פרטית בשם דיור ב.פ בע"מ.
[חברה זו היתה חברת בת של בנק הפועלים]
החברה רכשה 83.4 דונם מתוך השכונה תמורת 22.5 לירות למ"ר, ובסך הכל כ-1.9 מיליון לירות.
"מטרת העסקה: רכישת קרקע למטרת הקמת שיכונים ומבנים אחרים", נכתב בהסכם. בהמשך ההסכם נכתב כי הרוכש יודע "שיש מחזיקים בנכס בזכות או שלא בזכות והוא קונה את הנכס כמו שהוא... הוסכם במפורש כי הרוכש מתחייב לתת למשתכנים דיור אקוויוולנטי בבניינים או בשיכונים שיוקמו על ידו".

במקום לבנות 400 יחידות דיור לפי התוכנית המאושרת ולפתור אחת ולתמיד את מצוקת התושבים, החליטה חברת דיור ב.פ. להתחיל בתהליך ארוך של שינוי התוכנית והגדלת זכויות הבניה ל-900 יחידות דיור. אבל החברה לא עמדה בהתחייבות החוזית שלה, ומינהל מקרקעי ישראל לא טרח לדרוש ממנה לעשות כן.

בנובמבר 87' חלה תפנית נוספת בעלילה הסבוכה של השכונה - גם היא לא לטובת התושבים. חברת דיור ב.פ. מכרה את חטיבת הקרקע שלה לשתי חברות:
דנקנר השקעות וא.מ.ת.ש. השתיים רכשו את הקרקע, כנראה כדי לבנות עליה בניינים, אבל אחרי 20 שנות בעלות על הקרקע הן נמצאות בסכסוך משפטי שמעכב עוד יותר את פיתוחה של השכונה.

דנקנר השקעות טוענת כי א.מ.ת.ש. חייבת לה כספים בגין פיתוח המקרקעין.
מכתב התביעה, שהגישה באוגוסט 2008, עולה כי היקפי המכירות שצופה דנקנר השקעות מוערכים ב-2.4 מיליארד שקל.
יש לציין שחברות א.מ.ת.ש. ודנקנר השקעות מחזיקות בזכויות לבנייה של 758 יחידות דיור.

לקרקע כולה יש עוד שלושה בעלים:
עיריית תל אביב ,צבי אברמוביץ' ורותי זייתוני, שלהם זכויות ל-390 יחידות דיור נוספות. בסך הכל יש בקרקע זכויות לבנייה של כ-1,150 יחידות.

לפי ההערכות של דנקנר השקעות, כל יזמי הפרויקט יגרפו לכיסם הכנסות של כ-3.6 מיליארד שקל, לא כולל ההכנסות משטחי מסחר בהיקף של 3,500 מ"ר.

ואת מי שכחו , כמובן את התושבים מגרעין היסוד ששוכן במקום בשנת 1948.

 

[פרל דוד]

ומה אמר ראש ממשלת ישראל דאז דוד בן גוריון ?

בשנת 49' הוציא בן גוריון הודעה שקובעת: "ישנן שכונות אחדות הקיימות כבר כמה חודשים, כגון ג'אמוסין (גבעת עמל)... מזכיר הממשלה אמר לראש עיריית תל אביב כי יש לפתור את שאלת השכונות הללו על ידי הקצבת שטח מתאים לשיכונם, וראש העירייה קיבל על עצמו להקצות השטח המתאים. העברתם תבוצע מתוך הסדר הדדי, ושום צריף לא ייהרס ולא יוסר - עד שהעברתם תצא אל הפועל. כל אלה שהתיישבו בג'אמוסין או במקומות אחרים באופן זמני, בהסכמת המוסדות המוסמכים, יוכלו להישאר במקומם עד ישוכנו במקומם הקבוע".

ההכרזה קובעת למעשה תאריך, נובמבר 49' (זמן ההודעה), שכל מי שהתיישב בקרקע לפני תאריך ההודעה זכאי להישאר בה עד למציאת דיור חלופי.

בהסכם למכירת הקרקע בין רשות הפיתוח (מינהל מקרקעי ישראל) לחברת דיור ב.פ בע"מ נאמר כי "הרוכש מצהיר כי הוא מכיר בזכותם של המשתכנים לקבל דיור אקוויולנטי בשיכונים שייבנו על ידו... הוסכם במפורש בין הצדדים כי הרוכש מתחייב לתת למשתכנים דיור....".

כלומר חברת דיור ב.פ, שרכשה את הקרקע התחייבה לפנות ולבנות עליה, ולתת למפונים דיור חליפי.
בתביעה, שהגישה דיור ב.פ בשנת 68' כדי לסלק את אחת המשפחות מן המתחם, קבע בית המשפט העליון בראשות השופט אגרנט, כי החברה שילמה מחיר נמוך עבור הקרקע בגלל הצורך לפצות את התושבים. "מכאן שהשיכון האקוויוולנטי אינו חסד שיוענק למתיישבים אלא זכות, וכל עוד לא הועמד שיכון כזה לרשותם אין לסלק את ידם מן הקרקע".

בהחלטה שנתן בית משפט השלום בשנת 2007 לגבי משפחה אחרת, שיושבת על הקרקע, נקבע כי חברת דנקר השקעות וא.מ.ת.ש קנו את הקרקע כשהיא היתה תפוסה על ידי תושבים ובעת הקנייה הן לקחו על עצמן את ההתחייבויות של דיור ב.פ, כלומר, לספק לתושבים דיור.

"המעמד של הדור ראשון, שגר בקרקע לפני שנת 49' הוא החזק ביותר.
הדור השני, שנולד בקרקע, מעמדו חלש יותר כי ההבטחה ניתנה להורים שלהם ולא להם, מסביר רון. "למעשה נוצר מצב, שבעלי הקרקע יכולים לחכות עד שדור ההורים יעבור מן העולם וכך לנסות להתחמק מפיצוי לדור השני וכמובן, שאנחנו בשם התושבים לא מסכימים לכך".

 

[פרל דוד]

איך בנק הפועלים מתמרן את השוק באמצעות חברות בת בשליטתו.

חברת דיור ב.פ. בע"מ [ ראשי תיבות -בנק הפועלים] נשלטת בשנת 1992 ע"י :

חברת "אופז בע"מ" שהינה חברת בת בבעלות מלאה של בנק הפועלים.

לחברת דיור ב.פ. בע"מ חברות בת בשליטתה :-

חברת פ.ד. פרוייקט דיור בע"מ.

ועוד מס' רב של חברות גוש חלקה בעלות נכסי מקרקעין ללא כל פעילות.

במאי 1992 מוזגה חברת הביטוח הסנה עם חברת דיור ב.פ. בע"מ ע"י כך שחברת דיור ב.פ. בע"מ רכשה 30 מיליון מניות רגילות של 1 ש"ח במלוא ערכן הנקוב ובתמורה תקבל החברה 32,1 אחוז מהבעלות בחברת הביטוח ה"סנה" - להלן פרטי ההסכם - http://www.antitrust.gov.il/files/4962/809.pdf
והכל כדי למנוע את קריסת חברת הביטוח הסנה. [8 חודשים לאחר המיזוג קרסה חברת הסנה]

מצבה של חברת הביטוח הסנה וקריסתה [בעלי השליטה בחברה "חברת העובדים" - ההסתדרות]

עקב מצבה הרעוע של חברת הביטוח הסנה - חברת העובדים פנתה לגוף הפיננסי הגדול שלה, בנק הפועלים, והציעה לו לרכוש חלק מהחברה תמורת הזרמת הון. בנק הפועלים חבר למשקיעים פרטיים שיוצגו על ידי חברה בשם 'כבלים'. כל אחד משני גופים אלו, הבנק וכבלים, רכש כ – 27% מהבעלות על הסנה והזרים לחברה בתמורה לחלקו 30 מיליון ₪.

כאן יש לציין את העסקה שחשפתי למעלה שבה דיור ב.פ. בע"מ בבעלות בנק הפועלים הזרימה עוד 30 מיליון שקל לקופתה הריקה של הסנה. [ובכך הפך בנק הפועלים להיות הבעלים של הסנה.]

בתחילת 1992 דרש המפקח על הביטוח מהחברה להגדיל את ההון העצמי שלה. באפריל 1992 פורסם בעיתונות דו"ח שטען שהחברה הגיעה למצב קריטי ובעקבות זאת ירד שווי מניית החברה ב-12%.
במאי 1992 השקיעו בנק הפועלים וחברת הכבלים 60 מליון שקלים בחברה ובעקבות זאת זינקה מניית החברה ב-100%‏.
בסוף שנת 1992, מונה מאיר שני על ידי המשקיעים, ליו"ר החברה.
לאחר בדיקת המצב הבין שני שמצב החברה חמור וסירב לחתום על הדו"חות הכספיים של החברה.

הסנה הגיעה למצב של העדר הון עצמי מספק, ובעקבות זאת דרש המפקח על הביטוח, מאיר שביט, מהבעלים להגדיל את ההון העצמי של החברה, שאם לא תעשה כן ייאלץ לדרוש את פירוקה.

בעקבות סירוב המשקיעים להשקיע עוד כסף בחברה, החליט שני למכור את תיקי הביטוח של החברה

ב-9 בדצמבר 1992 פורסם בעיתונות שפוליסות הביטוח הועברו לחברות מגדל וכלל וכי המבוטחים מכוסים.

אקטואר החברה, רן שפר, ומנכ"ל החברה, מיכאל מילר, הורשעו בעקבות הקריסה בעבירות על חוק ניירות ערך ובעבירות אחרות, בכך שהציגו נתונים כוזבים על איתנות החברה בפני משקיעים, ונדונו למאסר בפועל

היום חברת דיור ב.פ. בע"מ היא חברת אחזקות הנשלטת ע"י תשובה, ודירקטורים מטעמו הם -
איל יששכרוב , אליהו ברקאי, יעקב אורבך , נעמי אטל שפירר בלפר.

לסיום - תחקיר: כך ויתרה המדינה על הקרקע היקרה בגבעת עמל. - http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000922718

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
פרל דוד סלולרי - 052-8964914
מידענות,איתור מקרקעין, יזמות בנדל"נ, יעוץ פרטני למתחמי נדל"נ.
מייל - [email protected]">[email protected]

 

[פרל דוד]

עמוס לוזון רכש את חברת "דורי בניה" מגזית גלוב.

עמוס לוזון לעובדי דורי בנייה: "נגמרה הבטלה, תנו 200% או שתתפטרו"
לוזון דיבר באסיפת עובדי החברה שרכש: "נגמרו החגיגות ונגמרה הבטלה. נגמר 'באים לעבודה', מעכשיו באים לעבוד. אני לא יכול בלעדיכם, ואתם לא יכולים בלעדיי"
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001098912

"מי שלא ייתן מעצמו 200%, לא יישאר איתנו" - כך אמר עמוס לוזון באסיפת עובדי דורי בנייה שהתקיימה בימים האחרונים. דבריו צולמו על-ידי אחד הנוכחים במקום בסמארטפון - ומצאו את דרכם ל"גלובס".

לוזון רכש לפני כשבועיים את השליטה בחברת א. דורי תמורת כ-9 מיליון שקל.

גזית הרימה ידיים אחרי שהפסידה על השקעתה בחברה המדממת קרוב למיליארד שקל.

לוזון הרגיע באסיפה את מאות העובדים והדגיש כי הוא לא מתכוון לפטר אף אחד. "כולם כולל כולם נשארים, אף אחד לא הולך הביתה", הוא אמר והוסיף בצחוק: "אבל מי שירגיז אותי לא יישאר".

עם זאת, לוזון נשמע רציני למדי כשאמר עוד: "בכוחות משותפים נרים את החברה מעלה-מעלה, אבל מי שלא ייתן מעצמו 200%, מוזמן לבוא ולהתפטר היום. נגמרו החגיגות, ונגמרה הבטלה. נגמר 'באים לעבודה', מעכשיו באים לעבוד. אני לא יכול בלעדיכם, ואתם לא יכולים בלעדיי".