האם יתכן שקיימת "נשמה" גם על פי המדע?

[רוקד עם שבלולים]

ועדיין לא התקדמנו בכלום.

התשובה לשאלת כדורי הפלסטיק שלך אינה ידועה. זה בדיוק מה שכתבתי לך. כיוון שאיננו יודעים מהי תודעה ואיך היא נוצרת, אי אפשר להגיד "זה השדה החשמלי" או "זה מספר הקישורים". אתה מוזמן לשער השערות כאוות נפשך - זה לא יעלה ולא יוריד לאף אחד כל עוד לא הבאת איזושהי ראיה לכך שאתה צודק.

 

[אורן סמית]

שמע, ככה עובד מדע אתה בטח יודע זאת...

קודם מעלים השערות, ואז ניגשים לבחון אותן דרך מחקר... תחשוב לדוגמא שבעוד 35 שנה יצליחו ליצור הדמייה מלאה של מוח אדם במחשב (מה שמנסים לבצע דרך אגב ב"פרויקט המוח האנושי" באירופה, ובפרויקטים אחרים) והיא תבצע יופי של פעילויות קוגנטיביות אנושיות כמו לימוד שפות, זיהוי פרצופים, זיהוי תבניות, פתרון בעיות... אבל מה, תודעה לא תיווצר שם, מה יכולה להיות הסיבה?

אולי כדי שתיווצר תודעה יש לבנות את המוח הוירטואלי הזה על שבב דיגיטלי, באופן כזה שהמבנה המרחבי של הרשת העצבית ושל תאי העצב יהיה דומה לזה שקיים במוח שלנו, ורק אז יווצר סביב הרשת העצבית הזו שדה אלקטרומגנטי כזה שמאפשר הגחה של תודעה.

בכל מקרה זה רעיון מעניין לדעתי.

 

[אורן סמית]

האם יתכן שקיימת "נשמה" גם על פי המדע?

שלום לכולם, מחשבה מעניינת שעלתה לי לראש ורציתי לשתף אתכם, כיצד נוצרת במוח שלנו התופעה המדהימה המכונה מודעות עצמית? כיצד אוסף של מיליארדי תאי עצב בודדים (נוירונים) היורים פולסים חשמליים זה כלפי זה, הופכים יחד לתחושה הייחודית המופלאה הזו של "אני"? של תודעה?

האם יתכן שאותה "מודעות עצמית" היא בעצם השדה האלקטרומגנטי הדינמי שאופף את הרשת העצבית של המוח שלנו בעת פעולתה? השדה האלקטרומגנטי הזה הוא משהו הרבה יותר אחיד ודינמי מסתם פולסים בודדים שמתרוצצים להם בין תאי העצב. האם יתכן ששם, בשטף האלקטרומגנטי הזה שוכנת בעצם התודעה שלנו? כמובן שזו לא "נשמה" במובן הדתי של המילה, היא איננה יכולה להתקיים ללא מוח פיזי פועל, אך עדיין היא "לא חומרית", ואולי שם בעצם שוכן ה"אני" שלנו?

כדי לקבל תחושה (והבנה) טובה יותר של מה שאני מדבר עליו, ראו כאן החל מדקה 5:52, זה לפחות מה שאני מדמיין בעיני רוחי מבחינה ויזואלית. אם מה שרואים כאן הוא השדה האלקטרומגנטי שאופף את המוח בשעת פעולתו, אז זו בעצם התודעה שלנו, שם היא נמצאת ואולי היא אף חורגת בכמה סנטימטרים או בכמה מילימטרים מנפח הגולגולת שלנו.

(עוצמתה של "התודעה" הזו הולכת ומתעצמת ככל שהמוח מפותח יותר, כלומר גם לקופים, ואולי אפילו לחתולים ועכברים יש תודעה כלשהי, אבל היא חלשה יותר משלנו, היא מעומעמת יותר, מעורפלת יותר)

מה דעתכם?

 

[רוקד עם שבלולים]

זה נכון, ככה עובד מדע,

(או ליתר דיוק, כך הוא אמור לעבוד. המציאות מורכבת יותר).
&nbsp
ואם כך, כיוון ששיערת את ההשערה שלך, הגיע הזמן שתבדוק אותה. אחרת לא עשית כלום. ואם אין לך את המשאבים, במינימום, אתה נדרש להציע ניסוי או תצפית שיוכלו לאשש או להפריך את ההשערה שלך.
&nbsp
לשער השערות כל אחד יכול; זה הלבדוק שהוא החלק המשמעותי. זה נכון לגבי מדע בדיוק כמו לגבי כל תחום אחר: רעיונות יש אינסוף; הביצוע הוא שחשוב. מההוא ש"יש לו רעיון לסטארט-אפ" להיא ש"יש לה רעיון לספר". אני אישית חשבתי על עלילה די דומה לזו של "משחקי הרעב" שנתיים לפני שיצא הספר. עזר לי משהו?

 

[רוקד עם שבלולים]

אם קוראים את ההודעה שלך בזהירות, רואים שבעצם מה שעשית הוא להחליף את המושג "תודעה" במושג "שדה אלקטרומגנטי דינמי".
ההנחה שהתודעה שלנו מקורה בתקשורת בין הנוירונים, כפי שכתבת (בערך) היא הנחה מקובלת. השאלה המעניינת היא מה קורה שם באותו "שדה אלקטרומגנטי דינמי" ובמה שדה כזה שונה משדה אלקטרומגנטי שאיננו משכן לתודעה. האם זו שאלה של מורכבות? של קישוריות מסוייימת? של מספר הנוירונים? של משהו אחר שאנחנו, עם הטכנולוגיה הקיימת בהווה, עדיין לא מצליחים למדוד או לאתר? ובקיצור: מה פה אומר "אני"? ועל זה לא ענית. זה בסדר, אף אחד עוד לא ענה על זה....