האם כדאי לכתוב מכתב
שלום קוברה. אני בת 64 רווקה אחרי שתי פרידות ביוזמתי. מתקשה למצוא מעמדת מתאים לזוגיות וזקוקה לזוגיות מאוד. מהפרידה שלפני האחרונה, עדיין לא התאוששתי ואני נושאת את צערה יום יום ( למרות שאני יזמתי אותה, אבל גם לא היתה לי ברירה). עד כה נפגשתי בחצי השנה האחרונה מאז שנפקדתי מבן זוגי האחרון , עם ששה אנשים ועם אף אחד זה לא הלך. אני מאוד רוצה להכיר אדם חדש וזה חסר לי מאוד.
לאחרונה נפגשתי עם בחור בן גילי מקיבוץ בסביבה פרוד שגר לבד שגם מעשן לפעמים ( מה שעלול להפריע לי בקשר אינטימי) . היתה לנו שיחה נעימה ומעניינת במשך שעתיים, אבל אין ממש משיכה. הוא השליך את הכדור אלי, ואמר שאם אני רוצה לפגוש אותו שנית שאני אזום ואקבע. מאחר שלא הייתי בטוחה שכדאי לי לפסול אותו על הסף ביקשתי ליזום פגישה, אך כל תאריך שאני מבקשת לקבוע איתו הוא דוחה. וכך אנחנו משתרכים לאט לאט ודוחים את הפגישה שוב ושוב, לנו ללא אפשרות למצוא תאריך פגישה שני כדי להחליט על המשך....
לעומת זאת בקורס שאני לומדת כבר כמעט שנה, החל לאחרונה אדם מבוגר לשוחח עימי באקראי. ו... נכבשתי בקסמו ( מזמן לא קרה לי דבר כזה) נראה לי שגם הוא מעוניין אבל חושש להראות זאת, בגלל פער הגילים והמרחק הגיאוגרפי בינינו.
ממה שהצלחתי לדלות ממנו הנוסף לשמו ולמקום מגוריו, שהוא מבוגר ממני בכעשרים שנה, והוא אם כך בן 85 בערך (!). הוא אדם מאוד נחמד ומשכיל ואני חשה נמשכת אליו ( !) אלא שאיני יודעת אם הוא נשוי או פנוי. עלה בליבי לכתוב לו פתק ולעודד אותו להתקשר בתנאי שהוא פנוי.
יש לי בעצם שתי שאלות. הבוערת יותר היא -
א. האם לתת למבוגר פתק עידוד להתקשרות ולקחת סיכון של דחיה, אם הוא נשוי (או גרוע מכך - הוא ירצה להיפגש למרות שהוא נשוי...)
ב. האם לנסות להמשיך להיפגש עם הקיבוצניק הצעיר יותר, כי אולי יתגלה שהוא מתאים, בכל זאת.
ג. אולי לאחד את שתי השאלות כך: את מי לעודד לפגישה את הצעיר ( לפגישה שניה) או את המבוגר ( לפגישה ראשונה) ?
הקורס מסתיים עוד שבועיים ואחר כך לא יהיה לי צ'נס למסור למבוגר כל עידוד בכתב או בע"פ
תודה, קוברה!
שלום קוברה. אני בת 64 רווקה אחרי שתי פרידות ביוזמתי. מתקשה למצוא מעמדת מתאים לזוגיות וזקוקה לזוגיות מאוד. מהפרידה שלפני האחרונה, עדיין לא התאוששתי ואני נושאת את צערה יום יום ( למרות שאני יזמתי אותה, אבל גם לא היתה לי ברירה). עד כה נפגשתי בחצי השנה האחרונה מאז שנפקדתי מבן זוגי האחרון , עם ששה אנשים ועם אף אחד זה לא הלך. אני מאוד רוצה להכיר אדם חדש וזה חסר לי מאוד.
לאחרונה נפגשתי עם בחור בן גילי מקיבוץ בסביבה פרוד שגר לבד שגם מעשן לפעמים ( מה שעלול להפריע לי בקשר אינטימי) . היתה לנו שיחה נעימה ומעניינת במשך שעתיים, אבל אין ממש משיכה. הוא השליך את הכדור אלי, ואמר שאם אני רוצה לפגוש אותו שנית שאני אזום ואקבע. מאחר שלא הייתי בטוחה שכדאי לי לפסול אותו על הסף ביקשתי ליזום פגישה, אך כל תאריך שאני מבקשת לקבוע איתו הוא דוחה. וכך אנחנו משתרכים לאט לאט ודוחים את הפגישה שוב ושוב, לנו ללא אפשרות למצוא תאריך פגישה שני כדי להחליט על המשך....
לעומת זאת בקורס שאני לומדת כבר כמעט שנה, החל לאחרונה אדם מבוגר לשוחח עימי באקראי. ו... נכבשתי בקסמו ( מזמן לא קרה לי דבר כזה) נראה לי שגם הוא מעוניין אבל חושש להראות זאת, בגלל פער הגילים והמרחק הגיאוגרפי בינינו.
ממה שהצלחתי לדלות ממנו הנוסף לשמו ולמקום מגוריו, שהוא מבוגר ממני בכעשרים שנה, והוא אם כך בן 85 בערך (!). הוא אדם מאוד נחמד ומשכיל ואני חשה נמשכת אליו ( !) אלא שאיני יודעת אם הוא נשוי או פנוי. עלה בליבי לכתוב לו פתק ולעודד אותו להתקשר בתנאי שהוא פנוי.
יש לי בעצם שתי שאלות. הבוערת יותר היא -
א. האם לתת למבוגר פתק עידוד להתקשרות ולקחת סיכון של דחיה, אם הוא נשוי (או גרוע מכך - הוא ירצה להיפגש למרות שהוא נשוי...)
ב. האם לנסות להמשיך להיפגש עם הקיבוצניק הצעיר יותר, כי אולי יתגלה שהוא מתאים, בכל זאת.
ג. אולי לאחד את שתי השאלות כך: את מי לעודד לפגישה את הצעיר ( לפגישה שניה) או את המבוגר ( לפגישה ראשונה) ?
הקורס מסתיים עוד שבועיים ואחר כך לא יהיה לי צ'נס למסור למבוגר כל עידוד בכתב או בע"פ
תודה, קוברה!
