האם כל בלוגר משווע להיחשף?

[חצישלישרבע]

האם כל בלוגר משווע להיחשף?

מצאתי את הקישור הזה בפורום אנשים ואינטרנט, כתבה שנכתבה בעקבות תכנית "עובדה" שהיתה על הבלוגרים (ואשר אותה לא ראיתי, כך שאני מתייחסת אך ורק לתוכן המאמר המצורף). בכל מקרה, הטענה של הכותבת היא שכל בלוגר מהלך על הקו הדק שבין הרצון להשאר אנונימי לבין דחף אדיר שיכירו בו ובכתיבה. שכאילו מהרגע שנחצה איזשהו סף פופולריות, יש כמעט איזו תמיהה מצד הבלוגר שהיא לא מתרגמת את עצמה "לעולם האמיתי", או כפי שאחת המרואיינות התנסחה - "איך אף אחד ברחוב לא מזהה שזו אני". האם יש לכם דחף להתפרסם (ושוב, "בעולם האמיתי") דרך כתיבת הבלוג? אני מתכוונת, אם ממש יבואו ויגידו לכם - "תשמעו, הבלוג שלכם זה משהו, אנחנו רוצים לעשות כתבה במיוחד עליכם עם ראיון אתכם בו כולם יוכלו להכיר את "האדם האמיתי". כי כמה שלא חשבתי על זה, לא הצלחתי למצוא בי את הרצון המסויים הזה. כן, אני מאוד רוצה שיקראו את הבלוג שלי הרבה אנשים, וכן, אני מעוניינת בחשיפה גבוהה, כי אני מאמינה שהתכנים שאני מציעה איכותיים ואני משקיעה בו לא מעט. אבל למה שאני ארצה שמישהו ברחוב ידע שזו אני? מה הרווח בכך שהפרצוף שלי יהפוך למוכר, לא משנה כמה מצליח הבלוג?

 

[xslf]

הבלוג שלי אינו אנונימי

ויש שם אפילו תמונה שלי. האם אני רוצה שיזהו אותי ברחוב? לא ממש. זה לא נשמע לי מעניין ואפילו קצת מציק. מצד שני זה נחמד ללכת לאיזה כנס ושאנשים מזהים אותי.

 

[ע ל ו מ ה]

אני מרגישה כמוך

אני מסכימה עם הציטוט שיש קו דק בין הרצון להישאר אנונימי לבין הרצון שהכתיבה שלי תקבל הכרה, ובכל זאת אסתפק בהכרה בתווך הזה, בשלב זה. את הסיפור של במקלדת השארתי תחת השם עלומה ולא מסרתי את שמי האמיתי. הייתי שמחה לו עוד כמה בעולם האמיתי היו יודעים שהוא שלי, אבל במפורש אין לי רצון לחשוף יותר את הדמות הוירטואלית בעולם האמיתי. כנ"ל גם סירבתי להתראיין על הסיפור, כשביקשו ממני. לא סמכתי על שזהותי תשאר חסויה. אבל בדיוק כמו שכתבת - גם אני משקיעה ומאמינה שהתכנים שאני מאמינה איכותיים, וכן הייתי רוצה חשיפה גבוהה וירטואלית. האנשים בכתבה אכן חשפו את עצמם - הם הצטלמו, בביתם, בחוץ. מהיום כבר יכירו אותם ברחוב. אנחנו יכולים להניח שהתשובות שלהם אינן מייצגות, כי עובדה היא שכשפנו לבלוגרים וחיפשו מי שיתראיין, הם היו מהקבוצה שרצתה להיחשף. האחרים... קולם לא נשמע...

 

[עכבר כחול מדבר]

אני שומר על רמה מסויימת של אנונימיו

חוץ מכמה חברים ממש טובים, אחות חטטנית ואקסית מסויימת, אף אחד אחר לא יודע על הבלוג שלי. בנוגע לחיים הוירטואלים, אף אחד מהרשת לא פגש אותי באמת, ומעטים יודעים עליי פרטים בודדים (כמו שם ואיזור מגורים). בעקבות הכתבה במעריב לנוער נוצר מצב שיש אנשים שמכירים אותי בחיים האמיתיים, ומכירים גם את הבלוג שלי, אבל לא יודעים שזה אני שם. אני מתכוון להתפרסם בשלב מסויים בעתיד (בתחום המשחק, או הכתיבה) אבל בינתיים אני מעדיף להשאר אנונימי.

 

[מטר שמונים]

אני אעשה כל שניתן על מנת שלא

להחשף פעם אחת בעבר זה כבר גרם לי נזק והפחד יהיה קיים לעד בשבילי הבלוג היא דרך פורקן נפשי, זה מחליף את היומן או את חבר הנפש שאפשר לספר לו הכל, אני לא כותב בלוג בכדי לפתח קשרים כאלו או אחרים מבחינתי חשיפה משולה לסגירת הבלוג מיידית

 

[הנץ הכחול]

אני חושב על זה ללא הפסקה

במיוחד בימים אלו. אני מסכים עם מה שאמרת ואמרו כאן אחרים (עלומה, לדוגמא). אישית, מצד אחד, אני עושה את כל המאמצים על מנת שיקראו רבים ככל האפשר את מה שאני כותב בבלוג שלי, כי אני לא מתכוון לכתוב את זה בשביל עצמי. אני רוצה לחשוף את הדמות הוירטואלית שלי עד כמה שניתן ושיכירו אותה, אך לא את מי שעומד מאחוריה, כמו שחלקכם בטח לא מכירים מי עומד מאחורי "הנץ". כמו שלדוגמא אמרה xslf, זה מאוד נחמד כשאתה במקום מקצועי (כנס?) ואנשים יודעים ומזהים מי אתה, או לפחות אם אתה אומר להם את השם שלך - הם יודעים על מי מדובר (ללא צורך בלזרוק להם 4 כינויים שונים ועיסוקים שונים שלך). במסגרת העבודה שלי יש מקרים (בלי קשר לבלוגים) שאני חייב לחשוף את עצמי, אלו החיים האמיתיים (ברשת), אך אני לא חושב שבמסגרת הבלוג הייתי מעוניין להתראיין וכך לחשוף את עצמי גם בפני אנשים שמכירים אותי (ובכך לנפץ כל פרטיות שאי פעם הייתה לי ברשת). אני כן רוצה שיכירו אותי, אך עם זאת, אני גם רוצה לשלוט על רמת ההכרות הזאת. קשה, אבל לא בלתי אפשרי. אני לא מעוניין שיכירו אותי ברחוב ואצטרך לשים לב לכל דבר שאני עושה או אומר, זה מגביל ונשמע מאוד מציק. לא פעם, במיוחד בימים אלו, חשבתי ושקלתי ברצינות לחשוף את עצמי (ואני לא מדבר בהכרח על מקום מגורים או פרטים דומים) בפני קהל רחב יותר... זאת על מנת שאנשים סוף סוף באמת יכירו מי אני, במיוחד במסגרת הבלוג והקהילות, אולם זה לא דבר שיצא לפועל, לפחות לא בדקה זאת. ועם כל זה.. יש אנשים שיודעים עלי (כמעט) כל מה שצריך לדעת, השאר יודעים כל מה שהם צריכים לדעת.

 

[TheWhiteTigris]

אני נמצא על הגבול הדק

שבין החשפות לסתירה. מצד אחד כותב כל מיני דברים אמיתיים שאכן קרו, מצד שני מצנזר את הפרטים שיגרמו לזיהוי מוחלט. ויש התנגשות בין הרצון לכתוב לכמה שיותר אנשים לבין הרצון להשאר אנונימי בצורה מסויימת (כלומר בצורה כזאת שלא יזהו אותי ברחוב).

 

[דם דם]

לא

חד וחלק, אני לא הייתי מעוניין שידעו מי אני בחיים אין לי בעיה להיפגש עם בלוגרים והכול,וכבר נפגשתי בעבר עם חלק בכול מיני הזדמנויות. אבל תמונה,פרט מזהה עלי,שם משפחה,עיר או כול דבר אחר אני לא יחשוף. בעבר חשפתי את שמי הפרטי ואת שם המשפחה...וקרה דבר לא נעים,ומאז אני במחתרת אם לומר זאת כך. כמובן שאת שמי הפרטי כולם אני מניח שיודעים,אבל להתראיין או להופיע בטלוויזיה/עיתון אני לא מוכן...לא רוצה שיעשו עלי כתבה על הדם דם האמיתי, או מי שעומד מאחורי הניק. גם בבלוג אני מעולם לא כתבתי דברים אישיים עלי,וגם לא אכתוב. על הפרטיות שלי אני שומר בפאנטיות

 

[wranger]

שאלה טובה.

בגלל העובדה שאני כותב בבלוג, והכתיבה שלי מצאה חן בעיני ידידה שעובדת באתר אינטרנט מסוים (שאיננו תפוז, למען הסר ספק), היא המליצה עלי לעורך שלה, שפנה אלי וביקש שאני אכתוב משהו לאתר הזה. היום שבו הכתבה התפרסמה היה אחד המאושרים בחיי: סוף סוף משהו שכתבתי זכה לחשיפה של כמה מאות קוראים - תחת שמי האמיתי. גאווה עצומה. מצד שני, אני לא בטוח שאני רוצה שיותר מדי קוראים יזהו אותי ברחוב. לא שאני מסתיר יותר מדי... לא יודע, סוג של דיסוננס קוגנטיבי, כנראה.

 

[השרוט ממליץ]

לא מעוניין

לפעמים אני חושב על זה שוואללה, יכול להיות שיש פה בלוגרים שאני מכיר ואני לא מזהה אותם והם לא אותי, אבל זהו. לא מעוניין להחשף.

 

[פוEט]

הבלוגר הוא זן דיי חדש באבולוציה

לפי דעתי מי שמחליט לשתף ,סימן שאיכשהוא משהו בתוכו דוחף אותו להתוודע לאנשים אחרים

 

[ישענר זאף]

ההסתרה היא על מנת לבנות דמות חדשה

אנשים מחפשים שיאהבו אותם, אבל לא יכירו אותם כל כך. אלא, שיכירו חלק מסויים שלהם. הבלוג נותן לנו אפשרות להסתיר את מה שאנחנו לא רוצים שידעו, ולחשוף את מה שכן. בעצם אנחנו בונים לנו דמות וירטואלית, שלאו דווקא קיימת בצורה הזאת במציאות. כלומר, במציאות היא נתפסת בצורה שונה. השאלה היא מהי האמת, מיהו "אני האמיתי", הדמות המציג הבלוג או הדמות המציאותית. פה התשובה לא כל כך פשוטה. לכן מסתירים פרטים בבלוגים, או לעתים קצת מעוותים אותם ממה שהם במציאות. אפשר להגיד שזה דווקא המציאות מעוותת, והבלוג מיישר אותה. ואפשר גם להגיד שיש דברים שטוב להסתיר, להשאיר בעלטה.

 

[idodo cohen]

מעניין...

כן, אני עמוק בתוך ההתלבטות הזאת. הייתי שמח לקבל "דחיפה" מהבלוג או ממעשיי בעולם הבלוגים, אבל המשמעות של זה- לוותר [לפחות על הבלוג]. לא, אני לא חושב שממש הייתי רוצה להתפרסם דרך כתיבת הבלוג. אבל אם הייתי מתפרסם, בלי קשר, סביר להניח שכבר יהיה קל להרבה אנשים בבלוגיה לעשות 1+1. מכירים אותי כבר

.